|
|
|
מישל עפאלק, אסאד והבעת'
מיכאל מ. שרון
גנאולוגיית הטרור הגלובאלי בהיבט כולל וממוקד למקורותיה האידאלוגיים-פוליטיים.
רוח החתרנות מוכוונת הגלובאליזם והטרור חובק העולם, היתה שם הרבה לפני בן-לאדן, והרס צמד סמליו המנשאים מעלה של הגלובליזם הקפיטליסטי/ליברלי בטבח ה- 11 בספטמבר.
עלינו לזכור שהטרור הערבי הגלובאלי החל בגל של חטיפות מטוסים בשנות ה- 70 .
אירגוני טרור אלה ואדריכליו (כגון החזית העממית לשחרור פלסטין), היו בני טיפוחיה של מפלגת הבעת' (התחיה) ששלטה בסוריה ובעיראק למעלה מ- 30 שנה.
בין-לאדן הינו חניכה של רוח הטרור הבינלאומי שמכורתה בסוריה, ולא בעל ''זכות'' ראשונים.
הייתי מעוניין לפרוס כאן תמונה נירחבת משהו, המציגה את הטרור הבין-לאומי הערבי/מוסלמי בהקשריו הבסיסיים, הגנאולוגיים, ניתן לאמר.
נתחיל אם כן מסצינה ספציפית, זו של הביזה ההמונית בעיראק לאחר נפילת המשטר, ונעבור להקשרה המדיני במעגלים הולכים ומתרחבים, הולכים ומתמקדים בהווייה המדינית הספציפית שביסודם:
בעיראק עם נפילת המשטר, פרץ ההמון למרכז הבמה, והחל לאמר דברו בהמיית קול המון הבוזזים.
תמונות המלחמה נפוגו והתחלפו במראות ההמונים הנושאים, מי על חמור, מי ברכב ממשלתי בזוז, ומי ברגל, מכל טוב השפע המערבי של מוצרי אלקטרוניקה, מיחשוב ורהיטי פאר. הרכב המהודר שעמד לרשות פקידי הממשל ועשירי המדינה החוסים בצילם, מצא לו אדונים חדשים.
ראשית נפרצו בניני הממשל והאדמיניסטרציה ומחסניהם ובמקביל להם, חנויות האלקטרוניקה, בתי ממכר ריהוט הפאר, וסלוני רכב השרד.
מה פשר חוסר האחריות הבוטה של ההמונים המשתוללים בנאקות ששון באורגיאסטיות הביזה חסרת המעצור, תוך הרס בסיס המכשור והציוד של האדמיניסטרציה במדינה?
התשובה פשוטה למדי: ניכור גורף של האדם הפשוט לממשל שרדה בו. להתנשאות פקיד השילטון שנישל את העם ממרחב הכוח הפוליטי והכלכלי.
שכן, מי הם אלה שמוצרים האלה היו בהישג ידם?
בדומה לבריה''מ והדמוקרטיות העממיות, הדרגים הבינוניים והעליונים של חברי מפלגת הבעת' - זו השולטת למעלה מ- 30 שנה בסוריה ובעיראק.
מדובר במפלגה שינקה רבות ברוחה מהפשיזם הנאציונל סוציאליסטי, תוך הטמעת יסודות קולקטיביסטים/רודניים מהאידאולוגיה הסטליניסטית הקשיחה ששלטה שנים רבות בבריה''מ ובדמוקרטיות העממיות, תוך הפיכתם לבית כלא לאדם ולרוח.
מפלגה האחראית לפרץ החתרנות הגלובאלית באיזורנו, זו שהעניקה מקלט הן לטרוריסטים, והן, בשנות ה- 60 לפושעי מלחמה נאצים.
מפלגה האמונה על לשון הארס והשיטנה, כפי שראינו בדברי הנאצה האנטישמיים של אסאד הבן לאפיפיור בביקורו באיזור בשנת 2000 - אנטישמיות ארסית במיוחד, מלבה שנאה, קודרת והרת רשע שחזרה ונישנתה גם בהזדמנויות רבות נוספות .
עם תחילת המגעים עם סורייה ותובענות מצח הנחושה שלה, בימי רוה''מ אהוד ברק, בסוף 99 , כתבתי את המשא הבא, המבהיר הבהר היטב את עומק הזדון והאבסורד.
המשא שהצית להבה? עם תחילת המגעים עם סוריה.
10 דצמבר 99
כניעה לדיקטאט סורי?
כיוון שיצור מכשירים, אידאות ותרבות המקדמים את כולנו מעבר לקיום מדולדל מהיד לפה הינו פונקציה אנושית בסיסית ביותר, הרי שפלגיאריזם הינו רעה חולה.
רעה חולה עוד יותר הינו פלגיאריזם של תוצרים אינטלקטואלים אפופי רשע, שכן זוהי חבלה כפולה בעצם הסיטואציה האנושית, בהסגת כולנו לטרור בריוני מדלדל, דהיינו בחזרה לנקודת המוצא - קיום מדולדל פיזית ורוחנית, הפיכת כולנו לעבדים חרופים של מצוקה נמשכת.
בוודאי שקיימת היסטוריה של העתקת כתבים איזוטריים המטיפים לרשע, כשהמעתיקים עולים על רבם בפנטיות חשוכה שנלווית לה גם, במערכה השנייה, הקטנוניות חסרת הסייג, האוויר המעופש, המחנק.
דוגמא מודרנית הינה מישל עפאלק, מייסד מפלגת הבעת' (התחייה) הסורית, למעשה הקונספציה האידיאולוגית, החברתית והאירגונית ביסודה.
האיש היה נאציונל סוציאליסט, פשוט כך, אף לא הפאשיזם האיטלקי או הספרדי, שכן מסמכי היסוד של הבעת' הינם, דומני, העתקה מאסיבית של מסמכים נאציים, בכל הנוגע לשאלת מעמד המדינה והפרט, חוקי יסוד, ניטרול כל אפשרות לאיגודים מקצועיים עצמאיים (בשונה למשל ממושג הקורפורציות של מוסוליני), דיכוי ותעול כל יוזמה כלכלית ואינטלקטואלית בונה, זכאות הרשות המדינית לטרור נרחב מוכוון פנים בשם השלטת סדר אידאולוגי והרבה הרבה מעבר לכך.
כל זאת תוך התנשאות והטפה אליטיסטית לחוסר סובלנות טוטלי, מחושל ומתועב כאחת, נחוש, אימתני וקודר בשם החושך.
האם מפלגת התחייה הסורית מחזירה לחיים את ראש הצפע של הרשע הקמאי?
אם נסקור את הסטוריית חוסר השקט והמהומות באיזורנו במשך עשרות שנים, הרי שיזימת הארועים, הצתת הגפרור אך גם הצבת חבית אבק השרפה היו כמעט תמיד בבלעדיות סורית.
החל מאיומים על ירדן, טבח אוכלוסיות שונות בסוריה גופה - הפנטיות הלא הכרחית בטבח האחים המוסלמים בשלב מוקדם, בשם השנאה לכל דת באשר היא, היה אולי הקטליזטור, בבחינת ''אלה פני השלטון החילוני'' - להתעוררות הפונדמנטליזם המוסלמי הסוחף כיום.
נסיון הטיית מקורות הירדן בתחילת שנות ה- 60 והחתירה ליבוש מדינתנו, תוך התנגדות להצעות פישור אמריקניות (למשל תוכנית ג'ונסטון, 61), היו הגורם לפרוץ מלחמת ששת הימים.
זאת כאשר סוריה ליבתה שוב ושוב את מצרים לנקוט בצעדים נגדנו ולחרוג מהסכמי שביתת הנשק והסכמי 1957, כשמצרים נגררה לבסוף אחר המדנים הסוריים. על סורייה, בניגוד למצרים, מוטלת איפוא האחריות הישירה לפרוץ מלחמת 67.
דומה שסורייה שקדה/ארבה תמיד, נחושה וחרישית בלב הלילה הסורי הקודר, לבקש את נפשנו בכל דרך אפשרית -הגחלת הלוחשת היתה שם כל העת, הרמטית, מפיצה וניזונה מחנקן טהור.
אסאד השקוע/מזדהה בכל נימי נפשו עם האתוס של צלאח-א-דין, פרש מעין מערכה ב' בכיכובו (צלאח א-דין) ובכיכובנו (הצלבנים), ואחראי גם להפצת אתוס זה בעולם הערבי, כשסוף המחזה, כדרכו של אתוס, ברור לחלוטין, ללא זיקה ליחסי העוצמות בהווה.
מחוותיו לפני אורחיו - המפה המפורסמת - מה הדבר אם לא שיקוף וצידוק שאיפותיו הטוטליות של אסאד עצמו? בכל העולם הערבי, רק הוא השליט היחיד השקוד על פרספקטיבות כאלו, הנוטל על עצמו במובלע או שלא במובלע, משימה היסטורית הרת גורל שכזאת, והוא גם שיצר את האתוס הזה בגלגולו הנוכחי.
בהסכמים שונים ובשקט מדומה הרדים אסאד החריף והשקט, האביר בן דמות צלאח-א-דין, את ערנותנו, ואז באה השאגה, במלחמת יום-כיפור עם שפעת השריון הסורי.
2700 הרוגים, יגון וקדרות ירדו עלינו, בצד ריתוק כוחות מילואים רבים עוד חודשים נמשכים והסגת כלכלתנו לאחור.
האם אין לדרוש כתנאי מקדים לכל משא ומתן עם סורייה פיצוי על הנזק הנורא שגרמה לנו?
מדובר בשתי מלחמות, אך גם בעצם יזימת שטפון הטרור בגילומו המודרני המוכוון כלפינו (ולא רק כלפינו) שהחל מטריטוריה סורית ב- 1964.
גם כאן, הגיח השד מהבקבוק לראשונה בסוריה, הרבה לפני לוב או איראן, קרלוס או באדר-מיינהוף.
הבעייה הפלסטינית בקטן והטרור המודרני בגדול לובו והתהווו בדמשק, כשישראל חייה עדיין בבטחה מדומה ובתקציב בטחון הנמוך פי 15 מזה הנוכחי, בטחה מדומה ושאננות בגבול המדיני של 1949 - בטחה המעוגנת בהסכמי שביתת הנשק והסכמי סיני, כשיום אחד ב- 64 ארע אירוע חבלני זעיר עליו הגבנו כעל קוריוז, מבלי דעת איזה תבשיל ואילו פורענויות אזוריות ואחרות מכין לנו ולקהילייה הבין-לאומית אביר החושך בן דמות צלאח-א-דין.
ואיזו הכשרה אידאולוגית ולקראת אילו משימות הוכוונו עמו, הגרעין הנבחר בקרב מפלגת הבעת' ויורשיו.
מי יפצה אותנו, ואת הקהילייה הבין לאומית על כל זאת?
סביר שצעד מקדים לכל משא ומתן חייב להיות הן נכונות לפיצוי הולם של משפחות חללי ישראל, פיצוי נזקי הכלכלה ונזקים אחרים וכבדים שנגרמו, והן נכונות לקליטה מסיבית (כמיליון או יותר) ופיצוי אחר של פליטים שאפשרות קליטתם סוכלה, סכסוכים וארועים הרסניים שיזמה סורייה העצימו את סבלם (בצד טבח ישיר בידי צבא ומיליציות סוריות).
שכן עד כה, ליבוי והעצמת המצוקה וסיכול כווני פתרונות קבילים, שימשו כטקטיקה במסגרת האסטרטגייה הגדולה של האביר השואג-במחשך, בן דמות צלאח-א-דין.
קישורים:
התכריתיזם העיראקי: עם במחנק אליטה ריכוזית (ראה הקטע באנגלית ברשימה)
|
|
|
לב הלילה הסורי הקודר
הו מיכאל, מיכאל...
