|
| רמי נוידרפר (יום ראשון, 13/04/2003 שעה 11:58) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
או כפסע? התמזל מזלנו ועיראק קרסה מהר מאוד. משטר השחיתות של סדאם התמוטט ורק מעט נאמנים לו משיבטו הסוני שבתכרית עוד הקפידו לשאת עליהם נשק (כפי שהמליצה ממשלתנו החביבה). ההתפתחות הזאת היתה אפשרות אחת מכמה אפשרויות. ואפשרויות מסוג זה קשה לחזות מראש גם אם יש לך את המודיעין הטוב שבעולם. גם העיראקים עצמם לא ידעו את שיילד יום. הכיצד אמריקאים או ישראלים יידעו? ואמרה צבאנו החכם שרוצה ללכת על בטוח, כי ע''פ מודיעין יש לסדאם נשק כימי (והוא גם השתמש בו!) ויש לו נשק ביולוגי (שקל ביותר להכנה) ושהוא ממשיך לבנות יכולות גרעיניות (ולכן צרפת ורוסיה התנגדו למלחמה והן יודעות למה) ושהוא יכול לשגר את המטענים ל600 ק''מ (כפי שכבר עשה בעבר. למזלינו עלינו - רק קונבנציונלי). ממשלה אחראית חייבת להיערך לאפשרות קלושה שעיראק היתה משגרת טיל לא-קונבנציונלי, כי הנזק הוא עצום. הממשלה המתינה עד אשר כל השטח העיראקי הרלוונטי לשיגור (מערב עיראק) ייתפס ע''י האמריקאים, שהתמהמהו ורק בימים אלא נכנסו לנקודה הצפונית והחמה ביותר באזור זה - אל-קאים. משלא שוגרו טילים על ישראל רווח לנו, אבל במקביל כל החכמים וחסרי המודעות החלו לפתוח את פיהם ולזלזל שירה. אך ממשלת ישראל נהגה באחריות כמאמק שרון: ''אנחנו נערכים ב- 100 מוכנות ל- 1 אחוז אפשרות שיופעל נגדנו נשק לא קונבנציונלי''. וכך צריך היה לנהוג. הבעיה עם עיראק היא לא שהיא פצחה במלחמות עם מדינות הסובבות איתה. ולא זו היתה הגדרת הסיבה ע''י האמריקאים. ההגדרה כזו בעייתית בעולם הערכים של המדיניות הגלובלית הננקטת ע''י אמריקה ו'מעצמות' אירופה, כי הן עצמן חטאו בעבר וחוטאות גם היום בנושאים אלה. הסיבה שהוגדרה ע''י ארה''ב ותהיה מעתה ואילך כ'קאזוס בלי' היא צירוף של מספר תנאים ראשוניים אלה: 1. מדינה טוטליטרית לא-דמוקרטית המנהיגה משטר טרור פנים ומסייעת לטרור חוץ. 2. מדינה טוטליטרית המייצרת נשק להשמדה המונית, כולל אמצעי שיגור ארוכי טווח. מדינה מסוג זה אינה משחקת בכללי המשחק הדיפלומטי הנהוגים כיום. סף הפעלת הנשק שלה נמוך ביותר, כפי שהוכח ב- 20 השנים האחרונות. מצד שני המסקנות הן שמדינות רשאיות להפעיל כוח למען האינטרס הביטחוני הלאומי שלהן, גם ללא תמיכת האו''ם. אמריקה הכריזה מערכה מתמשכת על כוחות האסלאם הקיצוני שמקבל תמיכה מעיראק, מסוריה, מאיראן, מלוב ומגורמים נוספים במדינות ערב האחרות. רוסיה מפעילה כוח כנגד מחתרות אסלאמיות בצ'צ'ניה, הודו מגינה על עצמה ממיעוט מוסלמי אלים המקבל סיוע מפקיסטן השכנה וישראל נלחמת כנגד טרור אסלאמי שרואה בישראל יישות לא רלוונטית. זוהי רק תחילת הדרך של אמריקה והיא עוד תהיה ארוכה. אבל צריכים להבין את השינוי הבסיסי שפיגועי 911 גרמו לה. צפיו המשך למלחמה, אולי תוך כדי ירידת המתח עד למשבר הבא, או אולי המשכה של המלחמה באמצעים אחרים. אבל בטח צפויות לנו שנים מעניינות ומעצבנות. מעצבנות בעיקר בהקשר הישראלי-פלסטיני. | |||
|
|||
|
|||
האמת היא שמותר בהחלט לכתוב ''כפשע היה בינו לבין...''. ש' שמאלית במלה 'פשע' היא תקנית, והמשמעות זהה ל'פסע'. | |||
|
|||
הרחק מכאן..עם פיקוח בינלאומי צמוד. | |||
|
|||
ובמיוחד במדינה כמו שלנו שכל אזרח שגמר בדרגת סמל במקרה הטוב חושב שהוא רמטכ''ל אני כן הלכתי עם ערכה צמודה וכן אטמתי חדר למה? לא בגלל שפחדתי ולא בגלל שהיא נראית ''יפה'' אלא כי ככה אמרו ההוראות מעניין איך היו מגיבים כל אלו שקטלו את הכוננות אם חס וחלילה היה נופל טיל ופוגע ובדיוק לפני היו מורידים כוננות או לא מעלים אותה בכלל אז היו קמים כל החכמים ואומרים למה לא העלתם כוננות? למה הורדתם כוננות? אז במקום להתעסק בלמה כן ולמה לא יש לנו אחראים לביטחון ואנחנו צריכים לסמוך על השיקולים שלהם ולעשות מה שהם אומרים נוח לנו לא נוח לנו זה לא נתון לשיקול הביטחון הוא השיקול היחידי | |||
|
|||
הביטחון איננו השיקול היחידי בחיינו אנחנו לוקחים סיכונים סבירים כל יום את נוסעת במכונית? מאות אנשים נהרגים בשנה את פוגשת חברים? אלפי אנשים נדבקים במחלות את שוחה בים? צוללת? עושה סקי?? מה הקשקוש הזה על ביטחון מעל לכל כאשר היה ידוע מראש לכווווווווווווווווווחלם שאין איום אבל כסת''חו ולא אמרו את זה ואמרו שהסיכוי נמוך מאד את 2 מיליארד הדולר שזה עלה אפשר היה להשקיע בגדר ביטחון בסל תרופות משופר , בקצבאות לנכים והיה מתקבל הרבה יותר ביטחון ואפשר היה לומר - הסיכוי כך וכך , איןכל עדויות על נשק להשמדה המונית, כתובת החנות בה ניתן לרכוש מסכה היא כזו וכזו ומי שרוצה - שיקנה ויצטייד. כמה מחברי שחשבו שה''ביטחון מעל לכל'' נמלטו מהארץ לא שלחו את ילדיהם לבית הספר שלושה שבועות, רכשו ציוד מיגון בעשרות אלפי שקלים, וכיוצא בזה. טענתי שכל סיפור הכוננות היה כסת''ח אחד גדול עם פן פוליטי וסופו בזבוז כסף ענקי בסדרי עדיפויות לקויים | |||
|
|||
אתה לא יכול לקחת סיכון אל חיים של אף אחד אתה לא רוצה אל תאטום אל תלך עם מסיכה אבל אם קיים צל של איום (הרי לא נמצאו כל הסקאדים ומערב עירק היתה בשליטת העירקים) אז למה לא להתגונן? אז נכון זה לא נוח גם חגורה במכונית לא נוחה אבל אין ברירה לקח זמן עד שהעלו כוננות וטוב שהעלו דואגים לנו לשמחתנו ב''ה לא היה כלום אבל אף אחד לא יכל לדעת זאת מראש כולל כל אלו שהיו בטוחים שלא יהיה סקאד יכול להיות מוחבא ובתוך כמה דקות יכולים להוציא ולשגר אותו המדינה שלנו מספיק למודת סבל אנחנו לא צריכים לקחת צ'אנסים בנושא הביטחון שלנו | |||
|
|||
|
|||
הוא תמיד לעג לי על הכספים ש''בזבזתי'' לרכישת ביטוח חיים. ''הוא לא צריך את זה'', כך הוא אמר, ולראייה הוא הצביע על כך שהוא [עדיין] לא מת. | |||
|
|||
להשקיע היום מאות מיליוני דולרים במה שמחר לא יהיה שווה כלום ולא ימלא את ייעודו, זה זריקת הדולרים ברוח. | |||
|
|||
ויש על זה אפילו פסוק בתנ''ך. | |||
|
|||
|
|||
למה להעסיק את האזרחים בחרדות מיותרות כמו קריסת המשק, האבטלה, המצב בשטחים ועוד, אם באותו מחיר אפשר למכור איום ממשי וארוז בניילון משובח? | |||
|
|||
|
|||
ותשובות לא ענייניות. | |||
|
|||
נראה לי שהכותב מנסה לבחון את ההחלטה לאור תוצאותיה. אם אני מבין את הטיעון שלו, הוא אומר כך: היות שמראש היה ידוע שהסיכון נמוך ובדיעבד אנו יכולים לומר שלא קרה דבר, הרי שההתמגנות היתה שגויה. מאז שעברתי לגור בדרום הארץ עם עבודה מסודרת נסעתי לעבודה הלוך ושוב בערך 3,000 פעמים ואף פעם לא היתה לי תאונה. האם נכון יהיה, מבחינתי, לוותר על חגורת הבטיחות? ודאי שהסיכוי לתאונת דרכים אצלי הוא נמוך מהסיכוי שיפלו טילים על ישראל (שנאמד על ידי ראש הממשלה בכ-1:100. אמנם הכותב העריך את הסיכון ב-1:1,000,000, אך נראה לי ש'אחד למיליון' הוא יותר צורת ביטוי מאשר נתון מתמטי. אם אני טועה בכוונתו, הייתי רוצה לדעת כיצד הגיע להערכה הזו). בעבר כבר הערכתי שבמלחמה הזו ישראל לא תהיה מעורבת. זה היה זמן רב לפני פריצת המלחמה (למתעניינים: ראה קישור). בכל אופן, הסיכוי לטעות מצדי לא היה זניח, ונכון היה להיערך. נקודה נוספת: מאז הקמת פיקוד העורף, לפני כ- 12 שנה, לא היתה הזדמנות לאמן את הציבור הרחב ולבדוק את היענותו. לאחר שניתנה ההוראה לפתוח את הערכות ולמדוד אותן, נרשמו כ- 15,000 פניות לתחנות החלוקה של פיקוד העורף של אנשים שלא הצליחו לחבוש את המסיכה, ולפיכך נזקקו להדרכה נוספת. הדרכה כזו היא חיונית לאנשים המתקשים בלבישת המסיכה, והערך שלה הוא מעבר להתמגנות של המלחמה הנוכחית. 'אין זה מתפקידה של הממשלה לרכוש מסיכות גז לאזרחים' טוען הכותב ומציע להפריט את העסק לחלוטין. מי שירצה - יקנה. הרי אנחנו יודעים היטב מה יקרה אם הצעתו תתקבל. מי שנתקל בקשיים כלכליים (ומי לא, בימים אלה?) יוותר על רכישת המיגון. ההתמגנות תהיה לעשירים בלבד (גם כיום ניתן למגן חדר בעזרת מערכת סינון מתוחכמת בעלות של כ- 6,000 שקלים. יש כאלה העושים זאת). מסיכת גז היא סוג של מניעת נזק רפואי, בערך כמו ביטוח בריאות. בישראל יש ביטוח בריאות ממלכתי, והממשלה דואגת להתמגנות האזרחים בחלוקת מסיכות גז, מזרקי TA והדרכה שוטפת של האוכלוסיה. הרי אפשר לוותר גם על אזעקת אמת כשמשוגר טיל כלפי מדינת ישראל. מי שירצה - ירכוש מנוי בחברה שתיתן התראה לטלפון הסלולרי שלו כשהלוויין מדווח על שיגור טיל. קישורים: ''רב אמן'' - הערכה חצי שנה לפני המלחמה.: דיון 800 | |||
|
|||
חלוקת מסכות לאוכלוסיה פירושה הבהרה כי התקפה כימית על אוכלוסיתה האזרחית של המדינה היא דבר סביר, שהרי אנו מתגוננים נגדו. בכך יש תמריך לתקיפה כזו. התגובה הנכונה היתה צריכה להיות ''אנחנו לא חוששים ממתקפה בנשק בלתי קונבנציונלי, וזאת משום שאם יגיע לכאן ולו חיידק חולה אחד, שנמצא על הטיל משום שמישהו התעטש עליו, התרבות העיראקית תחדל להתקיים.'' לא יתכן שישראל תהיה המדינה היחידה בעולם שתפנים את האפשרות שהיא תותקף בנשק בלתי קונוונציונלי. לצורך הענין, כמובן, יהיה צורך לירות בפרה הקדושה של העמימות הגרעינית. לא נראה שיש רבים המוכנים לכך. | |||
|
|||
סביב ההתנחלויות ולהרוס את כל המקלטים הציבוריים. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |