פתרון למתלבטים בבחירות

רוני קליין

סקרים מראים כי 40% מהמצביעים טרם החליטו במי להצביע.
אני מאז ומתמיד הייתי מתלבט ''מקצועי'', אך הפעם אני בחברה טובה.
מספר חסר תקדים של אנשים מבינים, מה שתמיד חשבתי: ההצבעה לא תשנה דברים בסיסיים. המציאות האכזרית מצפצפת על אידאולוגיות. לראשונה, המפלגות מתביישות למכור לנו נוסחאות קסם לשלום. הטריק הישן הזה, שפירנס כל כך הרבה שנים את הפוליטיקאים, אינו עובד יותר. בעיות כלכלה וחברה, באופן מוזר, לא מכריעות בחירות בישראל. במדינות אחרות כן. אפילו היום, במצב של קטסטרופה כלכלית ופצצת זמן חברתית, שזמן פיצוצה הולך וקרב, המפלגות הגדולות אינן מתייחסות לנושא.

בואו נאמר את האמת, שתמיד היתה איתנו אך לא ראינו זאת בבהירות: רוב חברי הכנסת מתפקדים כפוחלצים. כן. פוחלצים. המפלגה מקבלת החלטה - וחברי הכנסת (אלה שטורחים להגיע להצבעה) מצייתים. למעט מקרים נדירים של פעלתנות חריגה מצד חבר כנסת כזה או אחר, הכנסת מצטיינת בחקיקה דלה, שרובה פופוליסטית ומשרתת מגזרים מסויימים וקבועים. חקיקה ממלכתית מועילה - נדיר למצוא. שימו לב גם לעובדה, שמפלגות לא מתגמלות מחוקקים חרוצים.

אז מה הם עושים שם 4 שנים?
ברוב ישיבות הכנסת יש נוכחות נמוכה. הרבה פחות ממחצית. חקיקה דלה. נוכחות דלה. מה הם עושים שם 4 שנים? כשהייתי תלמיד חשבתי שבית מחוקקים זה בית שבו מחוקקים. לא? אז למה כל כך הרבה אנשים נלחמים בשיניים ושופכים ערימות של כסף כדי להיות פוחלץ 4 שנים?
פשוט מאד: כי הם לא באו לחוקק. הם באו לצבור עוצמה לעצמם. העוצמה מרוממת את האגו. מזמינה אנשים להתיידד איתך. ללקק לך. לשחד אותך. נותנת לך להרגיש חשוב. מה זה קשור לחקיקה? לא קשור. הבנתם למה אין חקיקה ואין נוכחות במליאה?

השקר המוסכם במשטר הדמוקרטי הוא, שהעם שולט באמצעות נציגיו הנבחרים. בפועל, במשך אותן 4 שנים אין קשר בין האזרח הקטן לאלה ש''מייצגים'' אותו. אנחנו חוטפים מכות מכל מיני גורמים ביורוקרטיים. משלמים מיסים כבדים שרובם אינם מנוצלים לטובתנו. חייבים לשלם ארנונה גבוהה אך אלה שמקבלים את הכסף אינם חייבים לעשות בשבילנו דבר מלבד פינוי אשפה. ואנו באמת לא רואים שהם עושים משהו חוץ מפינוי אשפה. משרתי הציבור חושבים ומתנהגים כמו אדוני הציבור. מי אנחנו בשבילם?

רק כשמגיעות בחירות פתאום המסיבה נגמרת ל''מחוקקים''. מייד מוציאים מהנפטלין את הסיסמאות העבשות שלהם: כן להחזיר את השטחים / לא להחזיר את השטחים. ומה עם חינוך? מקומות עבודה? שיפור כבישים. תשתיות? עזוב. כל עוד אין שלום חייבים להוציא חלק גדול מהתקציב לבטחון.
אז למה אין שלום? כי בצד השני אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. את זה יגידו, כמובן, אחרי הבחירות. לפני הבחירות אומרים (זוכרים?) : כן להחזיר את השטחים / לא להחזיר את השטחים. אז מתי נתפנה לטפל בבעיות היום-יום? יומיים אחרי שיהיה שלום תוקם ועדה, ושלושה ימים אחרי שיבוא המשיח יוגשו ההמלצות. עכשיו הבנתם איך מפלגות חילוניות ודתיות מסתדרות בקואליציה?

טוב. אז איפה אנחנו עומדים היום? כפי שכבר למדנו מנסיון, הרבה מועמדים לכנסת השקיעו כסף והבטיחו הבטחות לגורמים שדאגו לבחירתם כמועמדים. אל דאגה. אף אחד לא עושה כאן טובות. יום אחרי הבחירות כל אחד יודע למי הוא חייב את בחירתו (לא לנו כמובן). במגירות כבר מונחים מכרזים תפורים עבור כל מי שהשקיע לפני הבחירות. חברי כנסת עם נסיון מיומנים יותר לתגמל את הספונסרים שלהם. הכל על פני השטח חוקי, נקי, ולפי התקנות. כל ה''מנהיגים'', היריבויות המתוקשרות - הכל לפי אותה שיטה ולפי אותו עקרון. הולכת שולל מכוונת לבוחרים. ההליך והתוצאה אותו דבר.

במצב מתסכל זה מה אנו, המתלבטים, יכולים לעשות לשנות את המצב?
מעט מאד.
כיון שאין לנו מה להפסיד יותר אני מציע להפריע למצב.
בואו נבלבל אותם.
בואו נפריע להם לממש את התוכניות המוכנות במגירה.
בואו נטרוף להם את הקלפים.
בואו נראה להם שביום היחיד ב- 4 שנים שאנו חשובים ויכולים לשנות - נשפיע על הסטטוס קוו המסואב.
בואו נחליף את הצבעתנו.
רובנו משייכים את עצמנו ל''יונים'' ו''ניצים'' מבחינה פוליטית.
אין בעיה. נמשיך באותו קו.
אבל נבחר במפלגה אחרת. מפלגה שעד היום לא בחרנו בה. בפרינציפ.
מה זה יכול להזיק?
לא יכול. מקסימום המצב ישאר אותו דבר.
האם עקב הצבעתנו במפלגה אחרת מאותו גוש ערפאת ישתנה? בוש ישתנה? סדאם ישתנה?
המשבר הכלכלי יוחמר? המצב הבטחוני יוחמר? כמובן שלא.
מה זה יכול להועיל?
סיכוי לשינוי המערך האנושי של חברי הכנסת. הרבה מועמדים שסגרו דילים עם קבוצות לחץ ישארו בחוץ. מועמדים חדשים שחלקם הוצבו במקומות לא ריאליים (ולא היו השקעה אטרקטיבית לשוחד) יכנסו.
כמו כן, בבחירות הבאות גורמי לחץ והשפעה יתחילו לחשוש שהם מבזבזים את כספם לשוא.
מתלבטים לא צפויים כמונו הם הסיוט שלהם. עסקים זקוקים ליציבות ולוודאות.
בואו, ביום היחיד שיש לנו אפשרות, נקלקל להם את החגיגה.
מי יודע? אולי המצב יתחיל להשתנות לטובה.
הצבעה טובה ומועילה.

קישורים:
מאמר זה מתפרסם במקביל גם באתר iwomen.

הצגת המאמר בלבד

אז אתה מציע לליכודניק להצביע עבודה

דוד סיון (יום שישי, 24/01/2003 שעה 19:53)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

או להיפך?

התוצאה לשיטתך לא תהיה אחרת. אם אתה מציע למצביעים לבחור במפלגות שעד הפעם הזאת היו קטנות גם זה לא יועיל.

הכתיבה שלך כן עוזרת לך לפרוק תיסכולים. אבל בסופו של דבר צריך להצביע לפי מה שאתה חושב צריך לקרות בעקבות הבחירות.

_new_

תשובה למר דוד סיון

רוני קליין (שבת, 25/01/2003 שעה 18:45)
בתשובה לדוד סיון

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

קרא שוב את הרעיון המרכזי של המאמר.
נץ נשאר נץ. יונה נשאר יונה.
מצביעים למפלגה שונה מאותו גוש.
למיטב ידיעתי מערך וליכוד לא אותו גוש.
גם אני חשבתי בהתחלה שיכול להיווצר מצב כמו בבדיחה הישנה שפלוגה א' ופלוגה ב' מחליפים ביניהם תחתונים
אבל במחשבה שניה בסבירות הסטטיסטית להתאמה כזאת היא אפסית.

_new_

בחירות זה לא משחק ילדים.

אריה פרלמן (יום שישי, 24/01/2003 שעה 20:37)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אתחיל בהסכמה עם רוח הדברים: רוב הפוליטיקאים הם אכן צבועים, מתנשאים, אדישים, תככנים ובלתי-אמינים. הם רודפי-כבוד ושואפי כוח, נטולי עקרונות ומשוללי אידיאולוגיה. הם דואגים לעצמם ולמקורביהם, ומתייחסים לעם כאל עדר חסר-צבע וחסר-צורה שאפשר לעצב אותו כחומר ביד הנבחר.

אבל המסקנה מכאן עשויה דווקא להיות אופטימית: דווקא מפני שהפוליטיקאים דואגים לישבנם ולכיסאם - עלינו לתקוף אותם בדיוק בנקודה זו.

בדיוק כפי שלימד אותנו אדם סמית: אסור אף פעם לפנות אל מצפונו של הסוחר, ולשאול אותו בדמעות של זעם ועלבון: ''איך אתה מעז - נבל מנוול - למכור מוצר כה פגום וכה ירוד ובמחיר כה גבוה. אין לך לב?!''...

בדיוק כך. אין לב. לכן צריך לפנות אל הסוחר בשפה שהוא מבין: ''שמע אדוני. אם תמשיך ככה, אני אלך לקנות בחנות של השכן; אם תתעקש למכור את המוצרים הירודים הללו, אני וידידיי נקים חנות מתחרה מול אפך הנבזי.''

כך גם יש להתייחס את הפוליטיקאי. כמובן שמעל-פני השטח, צריך להמשיך ולפנות אל מצפונו ואל מצפנו הרעיוני - אך במקביל גם להשתמש בשוט שבידינו: לכתוב; לטלפן; לשלוח פקסים; לדבר ברדיו; להפגין; להחתים עצומות; לפרסם בעיתון ובאינטרנט; ללחוץ לשם פגיעה באינטרסים של פוליטיקאי מסויים, או באמצעות הצד השני של המטבע: לפתות אותו לשוב אל דרך המלך על-ידי תמיכה או סיוע באינטרס הקרוב לליבו.

נכון שבשיטת הבחירות שלנו, שהיא ארצית-מפלגתית - הדבר קשה יותר, אך איננו בלתי אפשרי. נכון שההשפעה עקיפה יותר ומורגשת פחות, אבל עדיין היא השפעה.

אם נפתח כולנו מודעות אזרחית גבוהה, יידע כל פוליטיקאי (אם צריך גם באמצעות תזכורות טלפוניות פעם בחודש) שאנחנו בוחנים ועוקבים, וכך יזכור שהאינטרס העליון שלו - להיבחר - תלוי על בלימה כל הזמן.

בשעתו ערכו כמה ח''כים סיור בקיבוץ כפר הנשיא, היכן שהיתה אמורה לקום תחנת-כוח המופעלת מזרמו של נהר הירדן. כאשר נשאלו הח''כים מדוע טרחו להגיע למקום כה רחוק בנושא שאיננו כביכול כה תקשורתי או חיוני, הם ענו: ''קיבלנו מבול של פניות!''.

קיבלו - נבהלו - וסיירו.

כמה היה ה''מבול'' של הפניות?

כ- 60...

קיצורו של דבר: כל אחד שיצביע על-פי צו מצפונו המדיני/ביטחוני/כלכלי/חברתי, רק שלא יירדם בשמירה. כי אם לא ינום ולא יישן בוחר ישראל - עוד לא אבדה תקוותנו.

_new_

וזה נורא חבל.

נסים ישעיהו (יום שני, 27/01/2003 שעה 19:46)
בתשובה לאריה פרלמן

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

לרוני קליין: חשבתי שאתה אדם רציני...

רפי אשכנזי (יום שישי, 24/01/2003 שעה 21:08)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.