סמרטוט אדום

גדעון ספירו

יום א' 3.11.2002

רק שרון יביא אסון

פרישת מפלגת העבודה מהממשלה לא תהפוך אותה ליותר שמאלית, אבל תהפוך את ממשלת שרון ליותר ימנית.
מפלגת העבודה בראשות בנימין בן אליעזר, היא בבחינת סחבה ימנית סחוטה שלא תוציאו ממנה טיפת מים חיים. הצרה היא, שגם מתחריו של בן אליעזר על ראשות המפלגה, חיים רמון ועמרם מצנע, לא מבשרים את הגאולה. חיים רמון כבר הוכיח כי כוחו רב בהרס. הוא הצליח להרוס את ההסתדרות, במקום לעקור את העיוותים שדבקו בה מוטט אותה, ובכהונתו כשר הבריאות הוריש לנו ביטוח בריאות ממלכתי שנותן פחות בריאות ובמחירים יותר יקרים.

רמון ומצנע לא מציגים אלטרנטיבה של ממש. לא בתחום הכלכלי, המפלגה בראשותם תמשיך להיות מפלגה שמנהיגיה קרובים רוחנית ונפשית לבעלי ההון; ולא בתחום המדיני ביטחוני, שהרי איש מהם אינו מציע נסיגה לגבולות ה- 4 ביוני 1967 ופרוק כל ההתנחלויות.
ממשלת הימין החדשה של שרון, תהיה עוד יותר ימנית, שפרושו, יותר התחככות בין הון לשלטון, יותר אבטלה, שחיקה הולכת וגוברת בנורמות של שלטון דמוקרטי, יותר אפלייה ואפרטהייד כלפי פלסטינים משני צידי הקו הירוק, יותר פשעי מלחמה, יותר כיבוש, יותר כוחנות, וסכנה גוברת לאיבוד שליטה עד כדי ביטול חוזי השלום עם ירדן ומצרים וסכנה למלחמה אזורית.

הבה לא נהיה רק רואי שחורות. יש גם סיכויים כי שרון, איתם וליברמן יישמו את העקרון המהפכני לפיו ככל שיותר רע - יותר טוב. רוצה לומר, יתכן כי החמרת המצב הכלכלי והביטחוני, יפקח עיניים עוורות מבין תומכי הימין בישראל, ויביא את קברניטי העולם לראייה מפוכחת יותר באשר לסכנה שנישקפת מממשלה ישראלית ימנית משיחית עם יסודות פשיסטים. אולי הם יתחילו להבין כי הסכנה ממאות פצצות אטום שבידי ישראל הפונדמנטליסטית אינה פחותה מזו הנישקפת משיירי נשק השמדה המוני המצוי בידי סדאם חוסיין. מי יודע, אולי יפול האסימון אצל כמה מראשי מדינות המערב התומכים בישראל, ויחליטו כי יש להעניק לישראל הסוררת והמסוכנת טיפול שורש נחוש ותקיף, כדי לפרקה מנשק השמדה המוני ולהחזירה למסלול של שפיות והגינות מדינית. כאשר אזרחי ישראל יתחילו להבין כי ממשלת ישראל הימנית מובילה אותנו לעימות עם כל העולם, למצוקה כלכלית נוסח ארגנטינה, תתעורר מחאה ותסיסה בהיקפים כאלה, שיסלקו את ממשלת הדמים בראשות שרון (יפה אמרת ידידי ברקה) מהשלטון.
ממשלת שרון הימנית אולי תהנה מרוב פרלמנטרי זעום, אבל זו תהיה ממשלה לא דמוקרטית. דמוקרטיה זה לא רק רוב אריתמטי, זה גם תכנים.
עם אחד אינו רשאי, גם לא בהחלטת רוב, לדכא עם אחר. חובה להפיל את הממשלה הלא דמוקרטית הזו, בכל דרך אפשרית, כל עוד אין עוסקים בהוצאות להורג.

מעיוותי השמאל בישראל

הדיווחים על פיגועי הימים האחרונים, הבהירו לי שוב את גודל השחיקה שחלה אצל מי שמסווגים בישראל כשמאל.
אחת מהרוגות הפיגוע בהתנחלות חרמש היתה אורנה אשל בת 53 , תושבת ההתנחלות. היא גדלה והתחנכה בקיבוץ השומר הצעיר מעברות. אני מניח כי היא קראה כמוני מדי יום את עיתון ''על המשמר'' שכלל בראש העמוד גם את הסיסמא לאחוות עמים. היא פירשה את אחוות העמים בצורה מעט מוזרה, כאשר הלכה לגור בשטחים הכבושים כמתנחלת. הפירסומים עליה אמרו כי היא הלכה לשטחים לא ממניעים אידיאולוגיים, אלא משיקולי ''איכות חיים'', וזה נישמע בעיניי עוד יותר נורא. במלים אחרות, אורנה אשל, ואחרים כמוה, סברו שיש להם רשות לשדוד את אדמות העם הפלסטיני ולהתגורר בוילה שניבנתה בחסות ממשל כיבוש צבאי, ולחיות באזור בו שורר משטר אפרטהייד, בו מתבצעים מדי יום הפרות זכויות אדם חמורות ביותר שנופלות לא אחת תחת הכותרת של פשעי מלחמה, והכל בשם ''איכות החיים''. הנה לנו דוגמא כיצד מונח, שבדרך כלל מייצג קונוטציות חיוביות, איכות חיים, קיבל במסגרת שפת הכיבוש משמעות נתעבת וצינית.

על פי החוק הבינלאומי אורנה אשל היתה שותפה לפשע מלחמה. אבל זה לא הפריע למוסד החינוכי של קיבוץ מעברות, ''השמאלי'' יעני, להעסיק אותה כמחנכת. ולא רק שהיא הועסקה כמחנכת, אלא הרשימות לזכרה ציינו את פעילותה ''בזכות דו קיום יהודי ערבי'', ובקיבוץ מעברות לא שאלו אותה, רגע אחד גברת אשל, לאיזה דו קיום עד מחנכת את בני הקיבוץ, כאשר את יושבת וחיה כנוגשת וכובשת על גבו השחוח של העם הפלסטיני? האם ראשי המוסד החינוכי בקיבוץ מעברות לא הבינו את המסר הצבוע שהם מעבירים לתלמידים בנושא דו קיום? ואולי זאת היתה כוונתם האמיתית, להעביר מסר של דו קיום בין סוס לרוכבו? כך קל יותר להלהיב את החניכים להתגייס ליחידות קרביות. מטרה שלצערי טרם הוסרה ממדף הערכים בקיבוצי השומר הצעיר.

ראינו זאת גם בכתבות לזכרו של תמיר מסד בן קיבוץ השומר הצעיר כפר מסריק, שנהרג באריאל שעה שהיה בשרות מילואים. בכתבה לזכרו ביומן החדשות של הערוץ הראשון נאמר, כי תמיר בן ה- 41 התנדב לשרות מילואים בשטחים הכבושים. אביו של תמיר, גיורא מסד, חבר קיבוץ אף הוא, שהיה סגן אלוף בצבא, היה גאה בשרות הצבאי של בנו. וכל עוד ימשיכו בני קיבוצי השומר הצעיר להתנדב ליחידות קרביות של צבא הכיבוש ויסכימו לשרת כחיילים בתפקידים קולוניאליים בשטחים הכבושים, מצבנו ימשיך להיות רע. השמאל הישראלי ממש על הפנים. הימין ממשיך להתנחל ולדכא, השמאל ממשיך לסייע ומוצא פורקן בעצרת אבל אפלטוניות לזכרו של רבין.

אימהות מעוותת

מרבים לדבר אצלנו על ''האינסטינקט האימהי'' שאמור לגונן על חיי הילדים. אני מדגיש את המלה ''אמור'', כי בפועל הצליחה המציאות הישראלית לסרס לא מעט אימהות ישראליות, ולהפוך אותן למי שמוכנות להקריב את בניהן על מזבח מולך הצבאיות הישראלית. יש מקרים בהם דווקא האב מנסה לעמוד מנגד, אבל לבסוף הוא נשבר. שמעו סיפור.
נועם חבר הוא ישראלי לא שמאלי בכלל. הוא פטריוט ישראלי מן השורה, שאוהב את הצבא. אבל קרה לו אסון. בנו סמ''ר אושרי חבר שרת ביחידת החיסול ''דובדבן'' ונהרג במסגרת שרותו.
כאשר הגיע מועד הגיוס של בנו השני, רצה אף הוא ללכת ל''דובדבן'', אבל מאחר והוא אח שכול, דרש הצבא חתימה הסכמה מאחד ההורים. האב סרב לחתום. הוא כבר איבד בן אחד, והאינסטינקט האבהי אמר לו, כי הוא חייב לשמור על בנו השני ולא לסכן את חייו. טבעי ביותר , נכון? אבל הבן הצעיר התעקש, ''להמשיך במסורת של אושרי'', כפי שנכתב באחד העיתונים, ומאחר והאב לא הסכים לחתום, חתמה האם וכך התאפשר גיוסו ל''דובדבן''. בתגובה על סרובו של האב, החרים הבן את אביו ולא דיבר איתו שלוש שנים. לאחרונה נשבר האב, התפייס עם בנו והודה ''בטעותו''. כך הצליחו הבן ואמו לשבור את האבא.

זה לא מקרה יחיד. לפני מספר שנים נהרג לוחם גולני בלבנון. ברשימות לזכרו רואיינה האם, אחות בבית חולים רמב''ם בחיפה, והיא סיפרה כי בנה לא רצה לשרת ביחידה קרבית, היו לו גם סיבות רפואיות טובות, אבל היא ובעלה לחצו עליו שלא יהיה ''פדלאה'', ינשוך שפתיים, יתעלם מהבעיות הרפואיות שהציקו לו, ויתגייס ליחידה קרבית. בסוף הוא נהרג על מזבח הרפתקת לבנון.
זו מציאות שמזכירה לי את האתוס הנאצי של האדרת השרות הצבאי, במסגרתו התגאו הורים גרמנים על שליחת ילדיהם לצבא. הורים משוגעים, אני אומר לכם, גם בגרמניה, גם בישראל.

מחפשים אנטישמיות בכוח

בניו יורק התקיים זה עתה כינוס יהודי בנושא האנטישמיות. בין המרצים, אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, שעד היום אינני מבין מדוע קיבל את הפרס. הרבה למען השלום לפני קבלת הפרס הוא לא עשה, והרבה למען מלחמות ישראל אחר קבלת הפרס הוא בוודאי עשה. הוא סרב למשל לגנות את ישראל על פלישתה ללבנון ועל הריגתם ופציעתם של אלפי אזרחים, בהם ילדים ונשים, מידי צבא הפלישה הישראלי. גם בימים אלה הוא מסרב לגנות את ישראל על הרעבת עם שלם והפיכת השטחים הכבושים למחנה מעצר אחד גדול.

אבל אלי ויזל הוא מה שקרוי ''ניצול שואה'' ולכן האנטישמיות בשבילו היא לחם וחמצן. בלי אנטישמיות האיש הולך לאיבוד. ולא רק הוא. גופים יהודים רשמיים, כמו מדינת ישראל, כמו אוניברסיטת תל-אביב, (''המכון לחקר האנטישמיות'') מחפשים בנרות אנטישמיות בכל חור בעולם. העובדה שהאנטישמיות אינה כלל בעייה קרדינלית היום, אלא דווקא הגזענות נגד שחורים, נגד ערבים, נגד מוסלמים, בעולם כמו בישראל, לא מבלבלת אותם. הם רוצים אנטישמיות.

לקראת הכינוס בניו יורק, הזמינה הליגה נגד השמצה, ארגון יהודי אמריקני שחי ומתפרנס מאנטישמיות, ואם אין, הוא ימציא אותה בכוח,
סקר על מצב האנטישמיות בכמה מארצות ארופה. המחקר מצא שספרד היא המדינה האנטישמית ביותר. כיצד הם סיווגו אנטישמיות? למשל, אנשים במידגם נישאלו, האם היהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינות האזרחות שלהם, וחלק לא קטן ענה שאכן כך. אנשי הליגה ועורכי הסקר תייגו בשמחה תשובה כזו כאנטישמית. נו, באמת. זו אנטישמיות? מה, זה לא נכון שיהודים רבים, בוודאי ארגונים יהודים מימסדיים שמוצאים חובה לעצמם להתגייס למען ישראל, לייצג את האינטרסים שלה, להצדיק את מדיניותה, נאמנים יותר לישראל מאשר למדינותיהם? בימים אלה מבקרים בישראל 450 מנהיגים יהודים מהפדרציה הציונית הבלגית. בעוד שר החוץ הבלגי מגנה את מדיניות הכיבוש והסגר של ישראל על מיליוני בני העם הפלסטיני כמדיניות פשיסטית, מרעיפים ראשי הקהילה היהודית בבלגיה על ישראל הצהרות אהבה והסכמה, בבחינת ''מה כי נלין על ישראל, שהרי ממשלתה היא דמוקרטית''?

דרך אגב, גם הגרמנים שחיו מחוץ לגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון, (הטמפלרים בארץ ישראל, הגרמנים בחבל הסודטים ועוד) הביעו בשנות ה- 30 למאה ה- 20 הזדהות שבטית עם עמם ומנהיגותו ''שניבחרה בבחירות דמוקרטיות''.
הוא שאמרתי. הליגה נגד השמצה בארה''ב, המכון לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל-אביב, יד ושם ועוד מוסדות וארגונים מהסוג הזה, צריכים את האנטישמיות כאויר לנשימה, היא זכות קיומם, היא מקור ההקצבות הכספיות, בלעדיה הם נידונים לקמילה ולקבורה. ואם אין אנטישמיות, אל דאגה, הליגה, אלי ויזל וכל שאר המוזכרים לעיל ,ייצרו אותה.

עשר שנות מאסר

אתם רוצים עוד המצאה ישראלית מבית היוצר של הגזענות הישראלית? יש חברים, יש.
ח''כ ליכוד זאב בוים, שהוא גם יו''ר הקואליציה, הגיש הצעת חוק פרטית לפיה מי שימסור לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שידון פושעים שביצעו פשעי מלחמה, מידע על אזרח או תושב ישראל, דינו 10 שנות מאסר.
זאב בוים מבקש למנוע באמצעות חוק זה ממני ומחבריי שוחרי זכויות האדם, למסור לבית הדין הבינלאומי את שמות הפושעים הישראלים שביצעו פשעי מלחמה ואת הפשעים בהם לקחו חלק.
עוד נדבך מנפלאותיה של ישראל. אזרחי המדינה שבה חיים רבים מקרבנות פשעי מלחמה, יענשו אם יאבקו נגד פשעי המלחמה של מדינתם ולהעמדתם לדין של הפושעים בבית המשפט הפלילי הבינלאומי.

אני מבקש להודיע לח''כ בוים, שאני מצפצף צפצוף ארוך על הצעת החוק שלו, ואני אמשיך למסור פרטים אישיים על אזרחי ותושבי ישראל המבצעים פשעי מלחמה, גם אם הצעת החוק שלו תתקבל, וגם אם הוא יעלה את התעריף ל- 20 שנות מאסר. אם נתרגם את הצעת החוק לגרמנית של שנות ה- 30, יבינו אוליי כמה ישראלים, את משמעותו השטנית של החוק. אם תרצו, תוכלו לציין עוד אירוניה היסטורית. גרמניה של היום תומכת בבית הדין הפלילי הבינלאומי, היא בכל זאת למדה משהו מעברה, ישראל הקולוניאלית והפושעת, מתנגדת. היא לא למדה דבר.
ככל שירבו אזרחי ישראל שיצהירו עוד טרם קבלת החוק כי לא ישמעו לו, כי מדובר בחוק בלתי חוקי בעליל שדגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעליו, ואם יתברר לבוים וחבריו הפשיסטים כי עשרות אלפי ישראלים יכנסו למאסר אם החוק יתקבל, אולי נצליח למנוע את התועבה.

הצגת המאמר בלבד

ח'וואג'ה גדעון: למה אתה לא מזכיר שקיבוץ

אחמד (יום ראשון, 03/11/2002 שעה 14:18)