השנה חגגתי את ליל הסדר בדירתי הצנועה שבדיור המוגן. היינו שניים – ג'מה, המטפלת הפיליפינית שלצדי ואנוכי. לא התארחנו ולא ארחנו איש לארוחת החג. אודה, לא קיימנו את ליל הסדר כהלכתו, לא קראנו יחד את ההגדה ולא שרנו את שירי החג. לא רציתי גם להביך את אליהו - לא ציפינו לבואו, לא השארתי את דלת הבית פתוחה, ולא הצבנו לכבודו גביע יין על השולחן.
למיטב זכרוני, היה זה ליל סדר ראשון שלא התארחנו בחוג משפחה או בבתי ידידים. היינו רק שנינו, ללא קרואים מן החוץ, ובעצם הייתי אנוכי היחיד המסוגל לקרוא את ספר ההגדה.
ג'מה, שזה לה ליל הסדר החמישי בארץ, ערכה את השולחן חגיגית, הדליקה נרות, פתחנו בקבוק יין וכמובן החליפה בגדים על מנת לבוא לשולחן בשמלה יפה וחגיגית. הייתה זו היא שהקפידה לצלם את האירוע – מזכרת לליל סדר שהיה גם ליל הסגר, ליל סדר בשניים, אירוע משפחתי ללא המשפחה.
אינני יודע אם ערב זה עמד במבחן כללי ליל הסדר, אך אנחנו שנינו – ג'מה ואנוכי - מאד נהנינו.
ג'מה הרבתה לצלם. תמונות למזכרת שתראה לנכדיה בעוד עשרות שנים, תמונות שתשלח לבטח גם למשפחתה בפיליפינים. את ליל הסדר הזה היא כבר לא תשכח. ליל סדר בו הייתה היא המארחת.
התפריט – ארוחת ליל סדר יהודית מזרח אירופאית – כמובן, מרק קלאסי, דגים ממולאים, מנת בשר ולפתן לקינוח.
הצטלמנו שנינו ליד השולחן, מזכרת מליל הסדר יוצא הדופן.
הכל היה קטן, אינטימי וצנוע, אך ברוח ההגדה – ''דיינו''.
זאת ועוד – לא היה זה ליל סדר הנמשך 3-4 שעות. הכול הסתיים תוך 30 דקות. לא שרנו את שירי הפסח, שירים שאינם מוכרים לג'מה. היה זה ליל ערב חגיגי שלבטח נזכור אותו עוד שנים רבות.- ליל סדר לשניים.
אכן, ליל-סדר יוצא דופן, אך היה זה ערב חגיגי. קיימנו את המסורת אפילו לא היה זה כהלכתה. ספונים בדירתי הצנועה הרגשתי שאנו שותפים באותו מעמד לכל בית ישראל, כאן בארץ ובעולם.
סופו של דבר – על אף התנאים יוצאי הדופן, הצלחנו שנינו לקיים את ליל הסדר כמעט כהלכתו.
ליל סגר
