  
  
  
|
  שלום ומשטר | |||||
| דוד פלד (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 22:16) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  מעניין מאוד |
|||
|
|||
מעמיק ובנוי לתלפיות, כרגיל. אני מקווה שלא עייפת מלשמוע שבחים, בכל מקרה, דע לך שהרווחת אותם ביושר. לגופו של עניין, מצאו חן בעיניי שתי נקודות במאמרך: 1) סמכת ידיך על הכלל הבדוק שמדינות דמוקרטיות תמיד מצאו את עצמן באותו צד, בעת מלחמות (או ליתר דיוק: לא ירו ולו כדור בודד אחת נגד השניה. 2) ניתחת בצורה מדעית ומדוייקת את איוולת תהליך אוסלו. אמנם... אני מניח שלא לכך התכוונת... אבל זאת הפרשנות שלי, ולא רק שלי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לאריה: אל למחבר לטעון נגד הבנת קוראיו |
|||
|
|||
כל מה שנכתב נכתב ברוח פילוסופית. הדבר היחידי בו מצטיין הפילוסוף הוא היכולת לשאול שאלות. זוהי התרומה הצנועה שלי ליודעי הדבר בפורום, משמאל ומימין. האמת היא שאיני מקנא במי שדעתו מוצקה ולא תוכל להכניס גם שערה של ספק לעולמו המגובש. תכונתו העיקרית של הספק היא קטליזטור לתאים האפורים. ומשמעות החיים עבורי היא אך ורק הפעלתם של אותם תאים. מכל מקום, גם אם התחזקת באמונתך, אני מקווה שעשית זו לאחר מחשבה שניה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דוד, זה עוד סיכום יפה ומקיף הדן בסוגיות שלום |
|||
|
|||
ומלחמה והשיקולים שבינהם. יחד עם זאת יש לי כמה הערות: 1. אתה קובע שמלחמות 56' ו- 67' היו מלחמות ברירה. בעוד שאתה מסביר את הסיבות לכך לגבי 56', אתה מתעלם מלהסביר את הקביעה שלך לגבי 67'. ודווקא מלחמה פרצה על רקע משבר מתגלגל יזום ומאיים של קואליציה ערבית. לדעתי, ואני נסמך על פרשנים רבים, כולל יהושפט הרכבי, מגדירים את מלחמת 67' כמלחמת אין-ברירה (לית ברירה). אמנם הגבול הוא לעיתים דק ובעייתי, אבל דווקא לגבי מלחמת 67', מרבית המומחים הצבאיים מגדירים אותה כמלחמת אין-ברירה. המהלכים המקדימים של מצרים -------------------------------- * קיום קואליציה של מדינות ערביות המנהלות מאבק אידיאולוגי-אסטרטגי נגד ישראל, בהובלת מצרים. הגבולות עם סוריה וירדן היו גבולות 'חמים' ומתוחים. נציגי צבא מצריים שהו דרך קבע במדינות אלה, וצבא מצרי עם פיקוד מצרי משותף שהה בירדן ובגדה המערבית. * השתתפותה של מצרים במלחמת תימן הלכה ופחתה ועיקר כוחותיה חזרו הביתה. הצבא הגדול והפעיל העיק על השלטון מבית, ההוצאות הכספיות להחזקתו של הצבא גדלו, כנגד אינטרס פנימי לא לצמצם את הצבא. * נאצר הציף את נושא המלחמה כנגד ישראל, שוב ושוב בכל פורום בו הופיע, תוך שהוא מודיע על הסיום הקרוב של הישות הציונית, זריקת היהודים לים ..... . גם כמובן אם לא התכוון בפועל למטרות אלה, הרי שילהוב ההמונים עשה את שלו, והפעיל משוב של לחץ על הצמרת המדינית ביטחונית המצרית ועל הכוחות הלוחמים שלו ושל בנות בריתו. * נאצר פקד על פקחי האו''ם לנטוש את מאחזיהם בעזה ובגבול סיני והללו עזבו בחיפזון ללא כל גניחה או ערעור. * נאצר סגר את מיצרי טיראן למעבר אוניות ישראליות או אל ישראל, מהלך בלתי חוקי ופוגע אסטרטגית בישראל. * נאצר הכניס כוחות צבא מצרי אל תוך סיני בהערכות מבצעית וקירבם בקו ראשון לאל עריש-כונתילה-אבו עגילה. ותגבור צבאי ברצועת עזה. ההצהרות והכוונות היו לפעול אל מול גבול ישראל. סיבות אלה, ובעיקר ארבע האחרונות, היו בבחינת 'קאזוס בלי' לכל דבר ועניין. המהלכים האלה חרגו מהמקובל, הפרו את ההבנות והצביעו על מהלכים מעשיים בשטח שכוונו כנגד ישראל. ברור שמהלכים אלה חייבו את תגובת ישראל. ומשנכשלו המהלכים המדיניים, אולצה ישראל לפעול בכוח כדי לשבש את כוונות המצרים (הקואליציה). מלחמה זו פרצה בשל יוזמה אסטרטגית מצרית-סורית-ירדנית. ישראל פעלה נכון מן הבחינה הטקטית, כשלקחה יוזמה טקטית והצליחה לשבש ולשבור את כוחות האוייב בהפתעה. התייחסות לפרמטרים בשתי נקודות מבט ------------------------------------------- * אתה מגדיר את נקודת המבט השניה כ-: השקפת מדע המדינה מציע לשנות את הגדרה הזו ל-: ''השקפות במדע המדינה'', מונח המבטא טוב יותר את ההצגה שלך לגבי מיגוון ההשקפות של מספר חוקרים. ההשקפות השונות הן 'במדע השדינה' ולא 'של מדע המדינה'. העדפת מידע התואם את התיאוריה (קונספציה) הקיימת ----------------------------------------------- כדי להימנע שנפילה בפח של ביסוס תיאוריה אחת מובילה ונסיון מתמיד לאמת אותה, המודיעין בכלל עבר שידרוג לאחר מלחמת 73', שידרוג שמתעדכן עד היום (בקצב נמוך יותר). עיקרי השידרוג והפקת הלקחים: א. הקמת גופי מחקר מודיעיני נוספים על מחקר אמ''ן בחיל האויר, חיל הים, פיקודים, מוסד, שב''כ ומשרד החוץ, ועימות מקצועי הדדי בינהם באם נדרש ע''פ העניין. ב. אימוץ מודל בניית האפשרויות והפרכתן ע''פ פופר. תהליך בניית המודלים ובחינתם מול המידע הזורם, הוא תהליך ארוך ומתמשך, המתעדכן שוב ושוב ע''פ המידע. ג. בניית מנגנון האיפכא מסתברא במחקר אמ''ן, המציב שאלות, ספקות ונקודות חדשות לבדיקה ואימות. ד. עידוד החוקרים הזוטרים להביע דעתם ללא נסיון להשתיקם ויכולתם לשלוח את דעתם או הסתייגותם מהערכת המפקדים לכל צרכני המודיעין. גם תיקונים אלה אינם סוף דבר ואינם רומזים שהמערכות יכולות להיכשל שוב. לכן על כל חוקר וחוקר מוטל לקום כל בוקר ולשאול את עצמו ''היכן טעיתי היום?'', כדי שיוכל לחדד את חושיו ולא להיסחף אחרי מוסכמות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאבנר: מספר הבהרות |
|||
|
|||
1. מלחמת ששת הימים לפי המסמכים הגלויים היום ניתן לקבוע ששני הצדדים נגררו למלחמה בעל כורחם. מי שדחף את האזור למלחמה היה מזכיר האו''ם או-טאנט. נאצר דרש להוציא את הגדוד שחנה ליד שארם א-שיח ואו-טאנט פינה את כל כוחות האו''ם, בלי שלמעשה התבקש. מרגע וזה ואילך נאצר נסחף על גלי הרטוריקה שלו. אשכול בחן את המצב בשלושת שבועות ההמתנה והוכיח מנהיגות נדירה. כאשר החליט על מלחמה היה זה לאחר שנראה היה לו שכל החלופות האחרות היו פחות טובות. למרות האמור לעיל, זוהי במפורש מלחמת ברירה. עובדה שהיו גם חלופות אחרות. אין בכך ביקורת על ההחלטה, להפך; (לדעתי כתר המנצח נגזל שלא בצדק ע''י המפלגה מראשו של אשכול והונח על ראשו של דיין) אך ככל שתהפוך, ההחלטה ליציאה למלחמה התקבלה ע''י ממשלת ישראל והיא שפתחה במלחמת המנע. השאלה היחידה שעשויה להישאל אם מלחמת מנע נכללת בקטגוריה זו. התשובה שלי לכך חיובית. אין בתוצאה הסופית כדי לשנות מאומה לגבי מי החליט שמלחמה היא המוצא הטוב ביותר במצב מסוים (מלחמת מנע עשויה גם להסתיים לא לטובת המתקיף). באשר לקאזוס בלי הפה שאסר הוא גם הפה שיכול להתיר. במשחקי העוצמה, קווים אדומים נועדו להרתעה בלבד. בכלל מושג ההרתעה הוא מושג ערטילאי הלקוח מעולם הפוקר, אלא שבתחום היחסים הבינלאומיים המחירים הם בדם - והרבה. ההנחות הסמויות מאחורי המושג ההרתעה הן: 1. שהיריב ישחק לפי כללי משחק רציונליים. 2. שכללי המשחק הרציונלי ברורים לשני השחקנים. כאשר שתי הנחות אלה תקפות, הקאזוס בלי הוא אחד מכללי המשחק. האם ההנחות נכונות תמיד? 2. את ההערה השניה שלך אני מאמץ. (במקור ישנו חלק נוסף שנושאו ''השקפת הפילוסופיה'' שגם אותו אשנה בהתאם להערתך). 3. התייחסות לניתוח המידע המודיעיני אני יכול למנות לך מהשרוול לפחות עשרה ספרים העוסקים בנושא. בוודאי שלא ניתן לסכם אותם בארבעת הסעיפים שמנית. די אם תסכים אתי שחברה אנושית אינה מתנהגת לפי חוקים דיטרמיניסטים. די אם תוסיף ותסכים אתי שחברה מונעת ע''י זרמים שהאדם אינו מסוגל לשקלל את חשיבותם וכאלה שהם סמויים מפני מנתח המערכות. זו הסיבה שבגללה פיתחתי מודל שאינו מודל רציונלי אותו כיניתי המודל הקיומי (ראה במאמר הראשון). תודה על הערותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ב- 67 הייתה מלחמה |
|||
|
|||
אבנר כהן, מחבר ''ישראל והפצצה'', מציין את התגרענות ישראל סמוך למועד פריצת המלמה, שאולי היוותה ''קאזוס בלי'' לנאצר, עקב הפרת האיזון האסטרטגי במזרח התיכון. בין השורות אני קורא אצלו את הידיעות הראשונות על ההתגרענות הצפויה של מדינת ישראל שהגיעו למצריים בסוף שנת 1955 ואת הפיתוח המואץ שהוביל כנראה להרכבת שני מתקנים גרענייים בסביבות מאי 1967, כפי שניתן להסיק מכמה שורות סתומות בספרו של מנכ''ל רפא''ל דאז, מוניה מרדור, על הצלחת הרכבת ''פרוייקט עיקרי'' במאי 1967. גם יצחק רבין מצוטט בספר ''שישה ימים, שש שנים'' בראיון עם המחבר כי מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה מתוכננת היטב שצה''ל נערך אליה (בניגוד, אגב, לביקרותו של משה דיין בפני המחבר בפסקה הבאה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ההתגרענות הישראלית לא היתה פקטור בשיקולי |
|||
|
|||
המצרים, משום שתהליך ההתגרענות טרם הושלם אז. בכל מקרה ההחלטה על אסקלציה צבאית נלקחה עוד לפני מאי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| פקטור חיובי |
|||
|
|||
ודאי שההתגרענות הישראלית חייבת הייתה בהכרח להיות פקטור בשיקול המצרי. עניין הכור הגרעיני הישראלי נחשף בתחילת שנות השישים (אם לא היה ידוע למצרים קודם לכן, הרי גם הם מחזיקים מרגלים בישראל כנראה). ההתגרענות הישראלית הייתה צפוייה לקראת שנת 1968 לכן, כמו שמדינת ישראל תקפה את הכור הגרעיני העיראקי בשנת 1981 כדי למנוע את ההתגרענות העיראקית הרי שמתקפה מצרית בשנת 1967 היא כלי מצרי כדי להקדים תרופה למכה. עם זאת, כמו שציינתי, כנראה שרפא''ל הצליחה להרכיב שני מתקנים גרעיניים כבר במאי 1967. ייתכן ומידע שכזה, כשהגיע לידי המצרים, היה ה''קזוס בלי'' שהוביל את נאצר לפתוח במתקפה מילולית על ישראל (תוך הסתרת המניע האמיתי או סתם מניע נוסף - הכוונה לפגוע בהגמוניה העתידית של מדינת ישראל גרעינית במזרח התיכון, וזהו, מן הסתם, אותו פקטור בשיקול המצרי ליזום מלחמה) שהובילה לאסקלציה שנגמרה במלחמת ששת הימים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הסיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים |
|||
|
|||
אל תגרור את האו''ם לסיפור. האו''ם לא היה הסיבה למלחמה, אלא רק אחד מהסימנים המעידים על התקרבותה. היתה החלטת קואליציה ערבית להגיב מול ישראל בשל מלחמת ישראל בטרור הערבי (שהפעיל בעיקר ערבים תושבי פלסטין כנגד ישראל) ובשל סכסוכי המים מול סוריה. מה שנקרא, ללמד את ישראל לקח, מי שולט במזרח התיכון. מדינה לא-ערבית, דמוקרטית ומשגשגת במזה''ת היא איום על כל המשטרים הערבים הטוטליטריים או לא-דמוקרטיים. היא גם מאיימת על הלכידות הערבית-לאומית והאסלאמית. ישראל היא נטע זר בעייתי בעינהם, ולכן נכשלו כל נסיונות יצירת ההבנות של שנות ה- 50. בראיה זו מלחמת ששת הימים היתה בלתי נמנעת. ומרגע שצבאות מצרים, סוריה וירדן קידמו כוחותיהן לקו הגבול והכריזו על כוונה לפתוח במלחמה, המלחמה בעצם כבר נפתחה. מתקפת המנע הישראלית היתה המעשה היחידי ההגיוני שמדינה שפויה היתה צריכה לנקוט. חבל שביום כיפור לא נקטה ישראל בצעד דומה, אם כי דחוק יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאבנר: זוהי הפרשנות שלך |
|||
|
|||
היה כדאי שתעבור על הפרוטוקולים של ישיבות ממשלת אשכול החל מ- 19 במאי (יום סגירת המיצרים) לפני שתקבע מסמרות. אני חוזר על עמדתי, קבל אותה או לא, שהמעבר מפעולות התגמול והמלחמה על המים בצפון למצב של מלחמה מלאה היה בגלל גורם אחד - או-טאנט. מאחר וההתחום היחידי בו התמחתי הוא קריאה ביקורתית, אני נוטה לקבל את הפרשנות שב- 19 במאי לא הייתה בכוונות של נאצר לפתוח במלחמה, אלא צעד במשחק ההליכה על הסף. הקואליציה עם ירדן ועם סוריה נוצרו לאחר פינוי כוחות האו''ם מסיני. ללא הפינוי, לדעתי, יתכן והמלחמה הייתה פורצת במועד אחר ויתכן ולא. ההחלטה לפתוח במלחמה ב- 4 ביוני נעשתה לאחר שממשלת אשכול נטרלה בכל הדרכים הדיפלומטיות האפשריות את התנגדותה של ארה''ב גם לפי התזה הבטחונית של בן-גוריון וגם בגלל שתגובת איזנהואר ב- 1956 הייתה טריה מאד בזיכרון. אם אתה סבור אחרת, לא אריב אתך. גם אם אתה צודק (ולדעתי אינך צודק) : אין בכך לסתור את הרעיונות סביב ''שלום - אידיאה או מצב פוליטי'' שבהם עוסק החיבור. ממשלת ישראל בחרה בחירה חופשית לפתוח במלחמה ביום ה- 4 ביוני. אני מציע שלא נתווכח על משהו שאינו עקרוני לעניין הנדון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאבנר: תוספת למחשבה |
|||
|
|||
ב- 1960 מצאה ממשלת בן-גוריון 200 אלף חיילים על גבול ישראל, בלי שלמודיעין היה שמץ של מושג כיצד הם הגיעו לשם (מקרה ''רותם''). ההיסטוריה אומרת ששלא פרצה מלחמה, למרות הכוונות ההתקפיות של הצבא המצרי ולצורת היערכותו. לא גויסו מילואים והמצרים חזרו למזרח התעלה כתוצאה מפעילות דיפלומטית. כדי שתנסה להסביר לעצמך את המקרה הזה לפני שתחזור על קביעותיך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאחר שלא היה ידוע לישראל על זה, עד לאחר שהצטברו |
|||
|
|||
הכוחות בסיני, ומאחר שריכוז הכוחות לא לווה בקואליציה שגילגלה כוחות גם בחזיתות הצפונית והמזרחית, ומאחר שכל המהלך הזה לא לווה בהצהרות, ומאחר שלאחר שנחשף המבלך המצרי, הם הסיגו את כוחותיהם מערבה, הרי שבכך לא פרצה מלחמה. בהחלט שאי הבנה, ידיעה מוקדמת, ומהלכים מלווים נוספים היו יכולים לדרדר את המבצע המצרי למלחמה. יש בזה דווקא כדי להעיד על מלחמת ששת הימים מתוך השונות של הקונסטלציה בשני המקרים. גם בספטמבר 70' התקדם הצבא הסורי לגבולה של ירדן וחדר פנימה כדי לפגוע בשלטונו של חוסיין. ארה''ב ביקשה סיוע ישראלי בדמות קידום כוחות לאזור דרום הגולן-עמק בית שאן. מהלך זה תרם לנסיגת הכוח הסורי מירדן, ונמנעה מלחמה אפשרית. כלומר, ישנה חשיבות לקונטקסט של העניינים, לקשרים בינהם, למצב הגיאופוליטי האזורי והדמויות המשחקות. אין מקרה אחד דומה לשני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נכון לייחס למהלך אחד את הסיבה למלחמה |
|||
|
|||
הפרוטוקול של ישיבת הממשלה מה- 19 למאי דן בעיקר על נטישת האו''ם, אולי משום שזה היה הנושא המדיני הבוער ביותר. התנהלו גם דיונים מקבילים, במטכ''ל ושלוחותיו ובמשרד ראש הממשלה ושם נידונו העניינים בכללותם. לא נכון לייחס לדיון ממשלתי אחד (ממספר דיונים רצופים) את המשקל שאין לו. יחד עם זאת לא אמרתי שאין כל חשיבות לפינוי הזה, אבל הפינוי היה השתקפות הכוונות המצריות ולא תוצאתן. ולגבי העניין הגרעיני שהעלה 'הצבי ישראל' הוא לא היה השיקול המצרי המרכזי לכניסה למלחמה ואולי היה אף שיקול שולי. העניין לא עלה לפני המלחמה ולא לאחריה, מתוך כוונה מצרית לא להציף את העניין הזה לתודעה הבינ''ל ומתוך כוונה לקדם את הפרוייקט הזה אצלם. אנואר סאדאת החליט לגנוז את התוכנית בשל לחצי הסובייטים והאמריקאים (בעיקר לאחר מלחמת יוה''כ), ולא להשקיע כספים שאין לו. מובארך הולך כיום על הגדר. הוא הרחיב את התעשיות הביטחוניות שלו, שוקד על פיתוח טילים ארוכי טווח, מרחיב את יצור הנשק הכימי והביולוגי ובונה על יכולת ייצור מזורזת (הכנת תשתיות מתאימות וחומר בקיע) של נשק גרעיני לכשימצא לנכון לקדם אותו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| (ללא נושא) |
|||
|
|||
אין לי כל כוונה לשנות את דעותיך, אך מן הראוי שתתייחס למה שכתבתי ולא למה שלא נאמר. 1. רותם הצבא המצרי נע לגבול במטרה ברורה של תקיפה. הסיבה לתקיפה הייתה דיסאינפורמציה של הסורים בעידוד רוסי (תסריט שחזר על עצמו מספר פעמים גם מאוחר יותר). ההפתעה המודיעינית, שהמודיעין מכנה אותה יום הכיפורים של המודיעין, לא היוותה שיקול לגבי ההחלטות שקבל בן-גוריון. בין שתי החלופות לניהול המשבר: חלופה צבאי וחלופה מדינית, העדיף בן-גוריון את החלופה המדינית, שתמיד הייתה יכולה להיכשל ולהדרדר למצב מלחמה. במקרה זה התוצאות הצדיקו את עצמן. הבאתי את הסיפור רק כדי שיעזור לך לארגן קצת את המושגים שלך. אחד המודלים של מדע המדינה מכיר בסקלריות של משבר, שבקצהו האחד מצויה המלחמה (מספק מצבי הביניים 11 או יותר או פחות תלוי במודל). כל מה שהסיפור בא להדגיש הוא דברים שכל חוקר מתחיל במדע המדינה יודע: ניהול משבר יכול להיות מתואר בכיוון הידרדרות לאורך הסקלה לכיוון מלחמה אך גם יכול לנוע למצב ביניים אחר. בכל אחד ממצבי הביניים יכולה לחול הדרדרות מלאה או להתייצב ''רגעית'' לאורך שנים. 2. מלחמת ששת הימים לא הייתה מוכרחה לפרוץ, נקודה. התהליך איבד שליטה רק כתוצאה מהוצאת כוח האו''ם. מבחינת ישראל, נוח היה לה לפתוח במלחמה בתקופה זו, כאשר היוזמה בידיה, מאשר להשאיר את היוזמה ליריב, שעשוי היה לבחור עיתוי פחות נוח מבחינת ישראל. הפניתי אותך לא לפרוטוקול אחד אלא לסדרה שלמה של פרוטוקולים שמהם עולה ניהול נבון של המשבר ע''י אשכול. הוא לא היה מוכן לפתוח במלחמה, למרות מרד הגנרלים והלחצים ציבוריים שהופעלו עליו כל עוד לא הבטיח את היום שאחרי - תמיכת ארה''ב או ליתר דיוק, נטרול לחץ אמריקאי מסיבי תוך כדי מלחמה אמיד לאחריה. זו הסיבה שהזכרתי את תפיסת הביטחון של בן-גוריון משנת 1953, שלא עודכנה עד היום. ההתקפה החלה יום לאחר שאשכול קיבל את ההסכמה שבשתיקה, בלי שום קשר להתגבשותה של הקואליציה, שאכן הלחיצה את הגנרלים, אך לא את אשכול. 3. הסיפור הגרעיני השערת בטן שאין לה כל סימוכין. במקרה זה יש הסכמה בינינו. עם זאת, הפצצה הישראלית הטרידה מאד את קנדי, שהפעיל לחצים כבדים להפעלת פיקוח על הכור בדימונה (הכור הושלם רק ב- 1964). הנשיאים שלאחריו לא ראו את הפצצה בצורה בה ראה זאת קנדי. המצרים רואים בפצצה איום אסרטגי מתמיד. בעשר השנים האחרונות לא היה פורום שהם לא העלו את נושא הפיקוח והם ימשיכו לעשות את כל מה שביכולתם כדי לנטרל את האיום הזה. סיכום לפני נמשיך להתווכח, אודה לך אם תודיע לי מהי המתודולוגיה עליה אתה מתכונן לבסס את השערותיך, כדי שאענה לך בשפה שתובן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר פלד: מאמר מעניין ומחכים, נהנתי. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי