|
|
|
הקצינים האמריקאים בשרות
הסולטן והכדיב במאה התשע עשרה
יורם המזרחי
בכל פעם בה אני מעלה את נושא הקצינים האמריקאים, ששרתו בצבא העותומני ובשרות הכדיב המצרי, אני נתקל בתגובות פליאה.... ''מה? אמריקאים בצבא התורכי?!''..... יתכן שמקור הפליאה בתדמית השלילית-דקדנטית של הצבא התורכי והעובדה שהקצינים הנ''ל, שחלקם השתייך לזן ההרפתקנים, לא ''זכו'' (עדיין) לעלות על מסכי הוליווד, או לככב ברומנים היסטוריים ואחרים....
כשסיפרתי לתלמידיי באוניברסיטה על התופעה ועוד הוספתי סיפורים טראגי-קומיים, מהסוג שאני מעלה בד''כ,הצלחתי לעורר סקרנות. בשבוע הבא יופיע חלק א של סיפור כזה, שנכתב לפאצ, וכאן המקום לספק מעט רקע....
תופעות ההתנדבות לצבא- התורכי החלה בעיקר אחרי תום מלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר רבבות קצינים, משני הצדדים, מצאו עצמם ללא תעסוקה...
קצינים מקצועיים, בוגרי ''ווסט-פוינט'' או מכללת הצי ''אנאפוליס'' למשל, התקשו למצוא מקומם בצבא הקבע שצמצם שורותיו וגם... תקניו (גנרלים שלחמו במלחמה ''הוחזרו'' לדרגות קבע נמוכות בהרבה!) קצינים שעברו מהצבא הפדרלי-לאומי לשורות צבא -הקונפדרציה הדרומית, לא יכלו להתקבל חזרה לשורות הצבא אותו עזבו כמורדים. אלה ואלה חיפשו ''פרנסה''.....
עניין נוסף הוא הכשרת חלק גדול של סגל הקצונה המקצועית-אמריקאית כמהנדסים. אחרי המלחמה התמקד העניין העולמי במבצע ההנדסי הגדול של חפירת תעלות-סואץ, מה שמשך רבים למצרים ולקיסרות העותומנית בכלל. באותה תקופה עסקו התורכים בתכנון וביצוע מספר מפעלים חשובים, גם הם ''מהעולם ההנדסי טכנולוגי'' למשל הנחת קווי מסילות ברזל, שיפור נמלי מים עמוקים, ביצורים הקמת ''צי מודרני'' ועוד. העידן היה גם זה של הנטיה האמנותית ל''אוריינטליזם'' שבזכות אמנים כדוד או דה-לקרוא'ה ואחרים ''הביא'' את המזרח התיכון וצפון-אפריקה לתודעת המערב.
התורכים שהיו השליטים דה-יורה של מצרים, והכדיב שהיה השליט דה-פאקטו, השתדלו לא להעסיק קצינים אנגלים וצרפתים שנחשבו ''מסוכנים'', וחלקם - כמו למשל ''גורדון הסיני'' שאח''כ התפרסם במערכת חרטום - פשוט ''נכפו'' על הכדיב במסגרת ''המלצה שאי אפשר שלא לקבל''....
הנעשה במזה''ת וצפון-אפריקה החל לעניין את הממשל האמריקאי. הנשיא יוליסס גרנט ומפקד הצבא גנרל שרמן, שבעצמם ביקרו באזור, שלחו למצרים מספר קצינים כדי שיתגייסו לשרות הכדיב, יספקו מידע על המתרחש וילמדו על שיטות טקטיקת המלחמה באזורי מדבר וכיו''ב
להלן כמה דוגמאות:
וויליאם ווינג לורינג
william wing loring
קצין מקצועי, בוגר ''ווסט פוינט'', שהצטיין במלחמות האינדיאנים (סימינול בפלורידה) ובמלחמת ארה''ב-מקסיקו שם איבד יד שמאל בהסתערות על ביצורי מקסיקו-סיטי. הוא היה הקצין הקרבי המנוסה ביותר בצבא, הקולונל הצעיר ביותר ומפקד הצבא במה שכונה ''מחלקת ניו-מקסיקו''.
לורינג החליט להצטרף לדרום והצטיין בכל הקרבות בהם לחם (החיילים כינו אותו ''אולד-בליזרד'' (''הסופה'') הוא השתחרר מהצבא כמייג'ור גנרל.
לורינג שרת במצרים כתשע שנים, היה ''מסומן'' לפקד על הפלישה המצרית לאתיופיה (1875), אך מונה רק לתפקיד ראש המטה של גנרל ממוצא ערבי-תורכי. הקרב הסתיים במפלה (רב גורה). כשעזב את שרות התורכים זכה לורינג לדרגת קבע של פ'אריק-פאשא (מי'גור גנרל).
ספרו ''זכרונות חייל מהקונפדרציה במצרים) שהתפרסם בשנת 1884, נחשב לחומר יסוד בתולדות התקופה ההיא.
סמואל הנרי לוקאט
samuel henry lockett
היה גם כן בוגר ''ווסט-פוינט'' וכן אמן, סופר ומשורר. הוא עזב את הצבא הפדרלי-לאומי והצטרף לצבא הדרום, שם הצטיין בתכנון הגנת ויקסבורג, בניית מכשולים שהשהו את המחנה של גנרל יוליסס גרנט, ומילא תפקידי הנדסה שונים.
אחרי המלחמה שימש לוקאט מרצה למתמטיקה ומדעים אך אחרי עשר שנים ומחסור כלכלי, הוא הצטרף לצבא התורכי במצרים ובשנת 1875 נשלח לבצר את חוף הים האדום, פעל במסאווה, ואחר כך כקצין הנדסה במערכה האתיופיות הכושלת. אחרי שחזר ממצרים עסק לוקאט בהרצאות על צפון-אפריקה, כתב אופרה לכבוד הכדיב, המציא מכשיר מדידה הנקרא ''אודוגרף'' והיה ממתכנני המסד להצבת פסל החירות בניו-יורק.
ההרפתקן סיים את חייו כמהנדס רכבות בשרות ממשלת צי'לה ונפטר ב... בוגוטה שבקולומביה שם נקבר בשנת 1891
צ'ארלס סאייל לונג
charles chaille' lond
קצין אמריקאי ממוצא צרפתי, שרת כסרן בחטיבת המתנדבים הצפונית של מדינת- מרילנד והצטרף כסגן אלוף לצבא הכדיב.
הוא צורף למטהו של הקצין האנגלי צ'ארלס גו'רג ''הסיני'' גורדון אך במהרה הפך לשונאו. הוא השתתף במסעי גורדון לענישת סוחרי העבדים בסודן, נשלח על ידי הכדיב לסייר באוגנדה ונחשב למי ש''גילה'' את אגם-קיוגה, אחד האגמים דרכם חולף הנילוס הלבן. נראה שהקצין שימש גם כמרגל אמריקאי והגיע בין השאר לאזור הקונגו (היום זאיר) ובשנת 1877 עטור שבחים ו...מדליות, השתחרר מצבא הכדיב בדרגת אלוף-משנה.
אחר כך השתייך לכוח- משימה אמריקאי שנשלח למצרים בתקופת מרד אל עורבי, והיה זה שהציל את חיי הכאדיב ולבסוף היה, בהשתדלות הנשיא קליבלנד, לקונסול הכללי של ארה''ב בקוריאה.
ההרפתקן הזה נפטר בשנת 1917. ספרו החשוב הוא ''חיי בארבע יבשות'' (1899)
אלה רק דוגמאות ''על קצה המזלג'' תקוותי שהחומר יעורר עניין.ברצון אספק קישורים וכיו''ב.
|
|
|
הקצינים האמריקאים בשרות הסולטן
המזרחי, כל פעם לומדים ממך דבר חדש. על איזה נושא
