פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_9065

דרכו של בן-גוריון
שלמה גזית (שבת, 20/07/2019 שעה 7:00)


דרכו של בן-גוריון

אלוף (דימ.) שלמה גזית



לפני 77 שנים, בעיצומו של תרגיל המצפ''ע (מוצב הפיקוד העליון) הגיע לביקור במקום ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון. לאחר שעודכן בתרגיל הזמין את הרמטכ''ל, רב-אלוף ידין, להתבודד עימו בחדר צדדי.

כולנו היינו במתח, במה דנים השניים. לבסוף יצא הרמטכ”ל ידין, פניו סמוקים. נטל כובעו ונטש ללא הסבר.

ראש הממשלה קיבל את התפטרות הרמטכ”ל משסרב ליישם את הנחיות ראש הממשלה לביצוע קיצוצים דראסטיים בתקציב הביטחון. בו במקום מונה סגנו, מרדכי מקלף , למחליפו.

לאחרונה. תוך חיטוט בניירות ישנים, מצאתי עותק ממכתב ראש הממשלה לרמטכל הנכנס. מכתב קצר מן ה-‏8 בדצמבר 1952.
בן גוריון פרס בפני הרמטכ''ל את תפישת הביטחון שלו, בלוויית הנחיות לביצוע:
ביטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללת של עם ישראל – היכולת הצבאית, המשקית, הכספית והמוסרית. הצבא הוא, כמובן, אחד הגורמים המכריעים, אבל בשום אופן לא הגורם היחיד.

שיא כוח האדם המגויס, הכולל צבא החובה, צבא הקבע והאזרחים העובדים בצבא, עולה כרגע על מידת יכולתה המשקית והכספית של המדינה, ועל הצורך האמיתי, ומהווה משום כך תקלה רצינית לביטחון המדינה, מפני שמחליש, ואולי מערער, כוחה המשקי והכספי של המדינה.
וכאן באו ההנחיות המפורטות:
יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשרות הצבא, ולבטל כל הפונקציות שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא.

שיא כוח האדם בצבא-הקבע גבוה למעלה מן הצורך והיכולת. יש להקטינו באלפיים איש.

יש לפטר משרות החובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים, לאחר שעברו אמון בסיסי.
עיינתי שוב במכתב ואינני יכול שלא להתפעל מאומץ ליבו של הזקן. האיום הביטחוני על ישראל בשנת 1952 היה חמור לאין ערוך מן האיום העומד בפנינו היום.

ישראל נמצאה אז שלוש שנים לאחר סיום מלחמת העצמאות. ידענו כי האיום טרם הוסר וכי עלינו להתכונן לקראת ניסיון צבאי ערבי נוסף להכריע ולחסל את הישוב היהודי. המדינה ליקקה עדין את הפצעים והאבדות הקשות, וזאת כאשר בה-בעת נדרשנו לקלוט מאות אלפי עולים, אשר הגיעו לארץ חסרי כל. מה גם שבאותה עת החלו פיגועי הפידאיון.

אין היום איום קיומי המסכן את המדינה. אין איום מתקפה צבאית במטרה לכבוש ולחסל את הישוב היהודי. מלחמת יום הכיפורים, שמלפני למעלה מארבעים שנה, הייתה המלחמה האחרונה על עצם הקיום.

בעוד מספר חודשים תיכון ממשלה חדשה בישראל. מומחי הכלכלה מבטיחים כבר היום גירעון של למעלה מ- 4.5% בתקציב הלאומי. יידרשו אומץ ומאמץ מיוחדים להתמודד עם הגירעון. אל לנו לפתור הבעיה בדרך הקלה, בקיצוץ רוחבי, אשר יפגע ויחליש את כל המשרדים והמערכות.

איננו יודעים היום מי יהיה ראש הממשלה הבא. הימצא עוז לנהוג בדרך בן-גוריון ולהתמודד עם עיקר התקציב החסר בקיצוץ תקציב הביטחון?







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.