|
| יורם המזרחי (יום ראשון, 14/04/2002 שעה 22:19) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
אשמה בהחלט בפשעים הבאים:להלן תיאור של פשעי מלחמה. מביניהם ישראל רצח יחס אכזרי (מצור נחשב אכזרי, לדעתי, וכך גם מניעת טיפול רפואי מחולים כרוניים, לדוגמה) עינויים לקיחת בני ערובה שימוש בילדים כחלק מפעולות איבה (חברון, כפר דרום, כל ההתנחלויות) What is a war crime? אם תבדוק את ההגדרה המשפטית של פשע נגד האנושות תראה שישראל מבצעת זאת, גם. אני יודעת שזה לא מוצא חן בעיניך למצוא את ישראל מוגדרת בהגדרה זו. אבל הפיתרון אינו שינוי ההגדרה אלא שינוי ה*מעשים*.A war crime is committed during international or internal armed conflict. Unlike crimes against humanity, one isolated act is enough to constitute a war crime. Here are some examples of war crimes: Murder (of civilians, in mass, etc) Cruel treatment Torture; taking hostages Intentionally attacking peacekeepers Conscripting or enlisting children into armed groups, or using them to participate actively in hostilities Intentionally directing attacks against civilians בברכת שלום, דינה קישורים: אתר קנדי המגדיר מהם פשעי מלחמה, בין היתר: http://www.warchild.ca/icc.html | |||
|
|||
ראוי לציין באותה נשימה, שפשעי מלחמה מבוצעים כאן (אני מסכים), אבל משני הצדדים. גם הפלשתינים אשמים בכל אחד מפשעי המלחמה שציינת כאן, פרט ללקיחת בני ערובה (למיטב זכרוני). כשלעצמי, דווקא נושא פשעי המלחמה לא עומד בראש מעייני, מסיבות פרקטיות. לדעתי, שני הצדדים נמצאים בשפל מוסרי כה עמוק (ואם הצד הישראלי אולי מעט פחות עמוק, או להיפך, אין בכך חשיבות), שאין תימה על שמתבצעים פשעי מלחמה משני הצדדים. אין ביכולתי לחנך את הפלשתינים, ולמרבה הצער גם על מקבלי ההחלטות במדינתי איני מצליח להשפיע, בינתיים. אבל את מאמצי ארכז בעשייה למען *הפסקת* מצב המלחמה, שיגרור בהכרח הפסקת *פשעי* המלחמה. אין לדעתי דרך ממשית להמשיך במלחמה הזו ללא פשעי מלחמה. לכן אתמקד במישור הבטחוני והמדיני, ולא במישור האישי והנקודתי. | |||
|
|||
הפלסטינים נהגו לחטוף חיילים ישראלים ואנשי כוחות הביטחון, ולדרוש תמורתם שחרור אסירים. נראה לי שזה נופל תחת הקטגוריה של ''בני ערובה''. | |||
|
|||
בוודאי שיש לאש''ף הסטוריה, אבל בהודעתי כיוונתי למלחמה הזו בלבד. | |||
|
|||
במילואים ללא הפסקה היו התרעות על רצון שלהם לחטוף חיילים ישראלים. זה שהם לא הצליחו זה כבר משהו אחר. אגב כאשר הם חוטפים חיילים זה בעיקר בשביל לזרוק אותם מהחלון. לא? | |||
|
|||
לא אמרתי שהפלשתינים לא רצו לחטוף בני ערובה. אמרתי שלמיטב זכרוני זה עוד לא קרה במלחמה הזו. הדיון הוא על פשעי מלחמה, ומחשבות ורצונות עדיין מותרים לפי החוק הבינלאומי, כך שאת פשע המלחמה *הזה* עדיין לא ביצעו. | |||
|
|||
|
|||
הרי שאתה יכול בהחלט להשפיע על מקבלי ההחלטות במדינתך. אני בכלל לא בטוחה כמה זמן ישראל *תישאר* דמוקרטיה, אבל עד אז, יש לך מקום להשפיע. גם מחוץ לבחירות אחת לארבע שנים (או בתכיפות הגבוהה-יותר, כפי שקורה במציאות.) ובנוגע למיקוד במישור המדיני והבטחוני: האם אתה יודע מה אתה רוצה? משום שכל עוד הרעיון הציוני (מדינת יהודים אקסלוסיבית בשטח המאוכלס עד היום בפלשתינאים) מגולם בו נושא הג'נוסיד, או הטרנספר. אני חוזרת על דעתי: הדרך היחידה להמשיך ולאפשר חיים ליהודי א''י ולפלשתינאי פלשתינה תהיה באמצעות מדינה דמוקרטית המקצה חלק גדול מהתל''ג שלה לחקירת מה *באמת* קרה במהלך שנות האסון, משנת 1882 ועד שהדמוקרטיה החדשה תיכון. ואם זה לא יקרה במהרה, החקירות יתקיימו, לדעתי, רק אחרי שהעננים הרדיו-אקטיביים ישככו. (לא, זה לא מה שאני רוצה. זה מה שנראה לי סביר.) | |||
|
|||
אני מסכים לחלוטין עם הניתוח שלך בנוגע לאופיה הגזעני/טרנספריסטי של התנועה הציונית, אך רוצה להעלות שאלה כללית בנוגע לסכסוכים אתניים/לאומיים בכלל, ובנוגע לזה הציוני-פלסטינאי בפרט: נדמה שהיום רווחות שתי גישות עיקריות לצעד הבא מיד אחרי סיום האלימות בסכסוך. גישה אחת, שצוברת תאוצה רבה בימים אלו, היא הגישה המשפטית - לתבוע את המנהיגים והאזרחים האשמים בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בבתי דין מיוחדים, או בבית הדין הבינלאומי שיוקם ב- 1 ליולי 2002. גישה שנייה, שהוכיחה את עצמה במקרים מסוימים, היא הגישה הסמלית - הקמת ''וועדת אמת'' שתפקידה לחשוף את כל מה שהתרחש, בתמורה לנתינת חנינות גורפות לפושעים. איזו משתי גישות אלו מתאימה לסכסוך זה, לדעתכם? האם באמת ניתן להרשות לפושעים, משני הצדדים, להתחמק ממתן דין וחשבון על מעשיהם בתמורה להוצאת האמת לאור? מצד שני, האם ניתן להתחיל לבנות רפובליקה דמוקרטית רב-לאומית אמיתית, כל עוד מסתתרים להם באפילה פשעי העבר? | |||
|
|||
ועדות אמת הם הדרך הקשה יותר (קשה בהרבה מטרנספר בכוח של אחת מהקבוצות האתניות שבקרקעות המריבה...) אבל היא עשויה לתת פיתרון לכאב שביסוד הבעיה. אני מאמינה שכל אדם רוצה הכרה בכך שהוא (כל אדם) אוצר בלתי-חוזר על פני כדור הארץ, יישות נפרדת ובעלת ערך. ההתעלמות המופגנת של הציונים לדורותיהם מהערבים (קיומם, חשיבותם, ערכם) מהווה חטא יסודי שרק הכרה בדיעבד (ומהלב החוץ, לא רק מהשפה אל החוץ) יכפר עליו. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |