מלחמת יום הכיפורים הייתה באוקטובר 1973. היא פרצה בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת השמינית, בחירות שהיו אמורות להיערך סמוך לאחר מכן.
קהיר ודמשק אשר קבעו את המועד למתקפה בחרו את יום הכיפורים, ולא התייחסו לבחירות הקרובות בישראל, הם הניחו שישראל לא תהא מוכנה להגיב צבאית במלחמה אשר תפרוץ בעיצומו של יום הצום, יום השיתוק של כל המערכות בישראל. אף על פי כן, הסמיכות למועד הבחירות גרמה ללא ספק לקהות חושים ולמיקוד כל הגורמים – המדיניים והביטחוניים - בישראל להתמודדות הפנים-פוליטית הצפויה.
אני מעלה נשכחות אלה כיוון שישראל נקלעה היום למצב חמור פי כמה. בחודשיים הבאים, לפחות, אין כלל ממשלה בישראל. ממשלת המעבר הקיימת ועיני כל הכוחות הפוליטיים בישראל, צופים ל-9 באפריל, ליום הבחירות הכלליות לכנסת. עד לאותו מועד, ובעצם עד שתיכון הממשלה החדשה, נטוש הוויכוח בין הכוחות המרכיבים את הממשלה היוצאת ולעומתם – כוחות חדשים החותרים לתפוס את השלטון. אלה כוחות שאין להם היום כל אחריות למתרחש לאורך הגבולות, ובמידה רבה אף להיפך – כוחות אלה מנצלים את המצב בגבול, את ההתחממות הצבאית, לצורך ניגוח הממשלה היוצאת.
ההתחממות הביטחונית עלולה להתלקח בעצם בכל הזירות – מול כוחות החמאס ברצועת עזה, מול גורמים פלשתיניים ביהודה ושומרון, ואפילו בתוככי הקו הירוק, וכמובן – בצפון, בגבולות סוריה ולבנון.
איננו יודעים כיצד יתגלגלו הדברים בחודשיים הקרובים. השליטה איננה מצויה בלעדית בידינו, אך איננו יכולים להתעלם מן התרומה האפשרית שלנו, בכל אחת מן הזירות הללו.
אין לי ספק, שני הצדדים המתמודדים בבחירות הקרובות – לא הממשלה בראשות נתניהו ולא האופוזיציה בראשות בני גנץ – אינם מבקשים התלקחות ועימות צבאי, אולם המערכה הפוליטית, שהיא במוקד מערכת הבחירות, מונעת הידברות בין היריבים הפוליטיים, מונעת מראשי שני הגושים להיפגש, לדון ויחד להחליט כי מצב הביטחון לאורך הגבולות יוצא אל מחוץ לתחום הוויכוח המדיני.
אני מטיל אחריות לעניין זה על ראש הממשלה. אני מצפה כי יזמן אליו את רב-אלוף בני גנץ, עם הצעה מהפכנית – בוא נסכים להתייחס לבעיות הביטחון השוטף כאילו אנו ממשלה לכל דבר, ויש לנו ענין משותף למנוע התלקחות. מכאן חובתי לתדרך אותך, את ראש האופוזיציה, בתמונת המצב המדיני -ביטחוני.
ראש האופוזיציה לא יוכל לסרב להזמנה ואלו ראש הממשלה אף יצבור הרבה נקודות- זכות על יזמה זו. יתר על כן, צעד כזה ייצור נורמה פוליטית חדשה ויוצאת-דופן, נורמה שתחייב גם בעתיד את התאום והעדכון כחלק מאינטרס לאומי עליון.
היש דרכים אחרות לקדם יזמה כזו? דומני כי איש לא יבוא בטענות אל יו''ר ועדת הבחירות אם ייזום הוא מפגש של ראשי המחנות הפוליטיים בעניין זה.
אין לי תשובה ואין לי פתרון אידיאלי. בקשתי בטור זה להזהיר ולהצביע על הסכנה הביטחונית ועל הצורך לחפש דרכים לעקוף סכנה זו ולמנוע משבר ביטחוני שאיש אינו מבקשו, אף לא הצד הערבי.