פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אברום והילאל
יוסף חרמוני (יום שישי, 17/08/2018 שעה 11:00)


אברום והילאל

יוסף חרמוני



הילָאל לנדסמן, חניך המחזור השני של גימנסיה ''הרצליה'', שלט בערבית אף שנולד באוקראינה. יחסי הקירבה שלו עם ערביי הגליל המזרחי הביאו לו את שינוי שמו מהילל להילאל, שכך כינוהו הערבים.

לא רק בערבית שלט הילאל. בהיותו קצין בצבא התורכי הוא שלט גם בתורכית. הילאל שלט גם בשפת המחרשה שתכליתה כיבוש האדמה וגם בשפת הגוף והמלים, הנחוצה לכיבוש החלוצות.

בשנות העשרים, כשנבנו עשרת הבתים הראשונים של איילת השחר, הבנויים כחצי גורן בליבו, היו החלוצים יוצאים ורוחצים פניהם ומצחצחים שיניהם מעל הברזים הראשונים שהותקנו, ברז לכל בית בן ארבעה חדרים. אברום הרץ, צעיר מהילאל בשנים אחדות, מחלוצי העלייה הרביעית, יהודי צנום, קטן קומה, שפיו ולבו שווים, היה מצחצח בוקר-בוקר את שיניו במרץ, גוחן אל הברז. הילאל, כמותו, היה כופף גופו אל הברז שליד הבית הסמוך, מצחצח אף הוא את שיניו במרץ, תוך שהוא מזמר בקול; רינת חלוצים או זמר חסידי.

החלוצות, שכבר החלו ממלאות את חצר הקיבוץ הקטן וחזותיהן ממלאים את חולצותיהן הגדולות, היו מאיטות צעדיהן כשעברו מול הילאל ומאריכות בברכת בוקר טוב לבבית. הילאל היה משפיע עליהן את חיוכיו הכובשים ודולה את מכמני החיבוב הנחוצים. לאחר שנפרדו ממנו, היו יוצאות לדרכן, רְוות-חיוך, וזמר על שפתיהן ובליבן. כך היו חולפות על פני אברום, צדודית גופן מחממת ומעוררת כשמש, ועיניהן ממנו והלאה. אברום היה מרוקן את פיו הגדוש רוק, קצף-משחה ומים, ורוקק:
''טפו, ומה אתי?!''
''אברום, גם לך – בוקר טוב''.
''נו, טוב. אָ ביסעלע נדוּבֶה, הה?'' היה אברום יורה, ומסנן לעצמו ''טפו, זונות!''.

ארבעים שנה אחר כך, היה אברום מקדים בוקר-בוקר לחדר האוכל, ומתמכר לתענוגות דייסת הסולת-בחלב. בבוקר שבת, לאחר ערב של שמחה והתרוממות רוח במסיבה כל שהיא, היה אומר לתורנית המגישה לו את דייסת הבוקר אהובתו:
''נו, מה את חושבת, שפעם היה פה טוב כל כך כמו שמספרים? הורה רקדנו? חארה רקדנו! את הלב הוצאנו אחד לשני. טפו, אני אומר לך. זה מה שאני אומר לך. טפו!!''

אברום, פולני, היה פלאח. כשהגיעו ראשוני הטרקטורים נהיה אברום טרקטוריסט. טרטור הטרקטורים הבודדים החל להבריח תנים ממאורותיהם שבגבעות, ליד השדות. עם שחר, היו הפלאחים יוצאים לטרקטורים שבשדה ומנסים להניע אותם. המתנע היה אז ידני: יד נמרצת וחזקה אמורה היתה לסובב את המנוע באמצעות מנואלה, ידית ברזל מזוותת שנתחבה מקידמת הטרקטור לגל-ההנע.

מיתוס גלילי ותיק מספר על טרקטורים שאין נשמה באפם; יצירי-חרושת שאינם מגיבים לתחינות או לזעקות של מפעיליהם. ככל מיתוס, גם במיתוס הזה ישנו גרעין של אמת, אך בעיקרו של דבר עיקר המיתוס כזבו. הנה האמת:
בגופי הברזל הרועשים הללו נוצק גם רצון משלהם. ההנפשה המרתקת הזו, גורסים יודעי דבר, היתה מתרחשת היכן שהוא על האוניה שנשאה את ה''קייסים'' וה''פורדסונים'' וה''קאטרפילרים'' מאמריקה לארץ ישראל. הטרקטור של אברום היתה לו נשמה יתרה של בהמה אפורה. הוא יכול היה להיות סרבן וטיפש כחמור. כשאינו מניע - אינו מניע. ואברום מתרגז ומתרגז, והטרקטור עודנו סרבן וטיפש כחמור.

בסוף, בגבור עליו זעמו, היה אברום זועק בחמתו, וזעקתו מבריחה תנים שרעש המכונה לא הפחידם: ''טרקטור כזה, טפו! ושדה כזה, ופלחה כזאת, טפו! וקיבוץ כזה, טפו!''
קולו היה נוסק אז, ובסופרן סדוק היה מצווח:
''ואישה כזאת! שילכו כולם קיבינימאט. טפו!!''.

ואז, בשל עוצמת הזעקה והכאב שבה, היו אחרוני התנים נמלטים ממאורותיהם ומנוע הטרקטור היה מתעורר.
יפים הבקרים בכנען.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי