פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
עורו האשכנזים ג
יוסף חרמוני (יום שלישי, 07/08/2018 שעה 19:00)


עורו האשכנזים ג

אְנְתוּמה דְייאלְנא, נְחְנא דְייאלְכּוּ

יוסף חרמוני



עורו האשכנזים! א, עורו האשכנזים! ב.

''שרפתי את הספרים של נתן זך'',
התיז מישהו אֶרֶס פואטי. ואללה, קצת ככה, דיבור לא מצוחצח.
גבר-גבר. בחיאת אלוהים.
אדונָי רועי? לא. אַחְסַן!! בחיי. רואים.

יודע קיפּוּחָאי פיקח כי אמירה שיש לה סקסאפיל של היותה נוראה ומתועבת, לוכדת חלקים גדולים מהציבור שאותו הוא רוצה ללכוד. להלן טענות שאינן מתועבות, אך הן מציגות תמונת מצב מסולפת, מוגזמת או אף מפוברקת של מה שמכונה מחיקת התרבות של ה''מזרחיים''.

א. דיכוי וביזוי שפתם של יוצאי ארצות האיסלאם

איני מכיר את הרוח שנשבה במפרשי הטיעון הזה, אלא שאני נוטה להסכים שהיתה רוח והיו נשיאים והיו דיכוי וביזוי כאלה. אך לא היה זה מתוך עוינות ל''מזרחיותה'' של הערבית, אלא מתוך קנאות לעברית.

השפות האירופיות, ואידיש בראשן, נרדפו בריש גלי, הרבה לפני כן. בימי המנדאט הבריטי היתה רדיפת האידיש מובלת בידי ''גדוד מגיני השפה'', שפעל מראשית שנות העשרים ועד 1936. המאבק באידיש ובנספחותיה הקטנות ממנה היה מלווה בגילויי אלימות של ממש.

לאחר קום המדינה גובשה העויינות לשפות הזרות (ובראשן אידיש) למעשה חקיקה. לא ייאמן, אבל זה היה. חוק שחוקקה הכנסת (ׁ1950) אסר על קיום הצגות (לציבור היהודי) בשפות זרות. קרבנותיו הידועים ביותר היו צמד הקומיקאים ניצולי השואה, דז'יגן ושומאכר. השניים עלו מפולין וחפצו להמשיך כאן את הצלחתם בפולין של לפני מלחמת העולם השנייה, ואף אחריה. הם הגיעו ארצה ב-‏1950, החלו להופיע באידיש, כתושבי חוץ, כיון שהצגות של תושבי חוץ היו מותרות על פי חוק השפה העברית. נו, אז המועצה לביקורת סרטים והצגות קבעה שתושבי חוץ מורשים להעלות פיגולים שאינם שפת-עֵבֵר במשך שישה שבועות בלבד. עבירה על החוק המרוכך הזה גררה הסתערות פקחים ושוטרים שהפסיקו את ההצגה. דז'יגאן ושומאכר עזבו את הארץ ב-‏1953. כעבור שנתיים חזרו, כיון שחוק ההצגות בעברית רוכך: בסיידר, חבר'ה, מותר להעלות הצגה בשפה זרה, בתנאי שישולבו בה קטעים בעברית, שאורכם יהיה לפחות שליש ממשך ההצגה. נזכיר שלדז'יגאן לא קראו אבוטבול ולשומאכר לא קראו סוויסה וגם לא דמארי.

ב. ה''מזרחיים'' נאלצים לשנות את שמותיהם

נו, והאשכנזים דבקים בשמות הלועזיים שאיתם באו מאירופה ואמריקה? הורי ואחותי הבכורה היינו ויטנברג. חרמוני בשבילכם, בתעודת הזהות הישראלית, מאז 1948. נו, אז מה?

דוד בן גוריון הגיע ארצה שלושים שנה לפני הורי. דוד גרין היה שמו. נו, אז מה? אגב, כששהה בן גוריון בסלוניקי, ב-‏1914, המליצו לו ידידיו להעלים את היותו אשכנזי. ''צעיר אשכנזי כבן גוריון נחשב 'סוחר נשים' ''1. טוב, נו, אז מה? אותו בן גוריון, בהיותו שר הביטחון, תבע (אף כי לא חייב) את ''כל הסמלים והקצינים'' בצה''ל לשנות את שמות המשפחה הלועזיים לעבריים. הנ''ל אף הוריד הוראה כי אף קצין לא ייצא לתפקיד ייצוגי בחו''ל, ללא עיברות שם משפחתו. לא צעד משפיל שמות אירופיים (מעטים היו אז הקצינים הבכירים שאינם אשכנזים. בהנחייה הכתובה אין נזכרת קבוצת שמות ערביים, אלא רק גרמנים, סלאביים, אנגליים). פשוט, קנאות לעברית.

וידוע לכל הוא סיפורו של פרנץ קישהונט על הרגע שבו שינה פקיד הקליטה בנמל חיפה את שמו לאפרים קישון. הרף עין היה זה, כיון שעולים רבים המתינו לרגע ההתאזרחות שבן לווייה מובנה שלה היתה גזילת שמם. שמם, שאיתו שרדו את השואה. יעני, הם קיבלו בשתיקה את דיכויים התרבותי. הם, ופרנץ קישון ביניהם, לא הגיע מצנעא ולא מקזבלנקה ולא מבע'דאד ולא מטהראן.

מעבר לכך, שיעורם הגבוה של יוצאי ארצות המזרח שלא עיברתו את שמות משפחתם, מעיד על הגוזמה הרבה שבהצגת שינוי השם מרצון כמחיקה עצמית תרבות ותרבות. מלולים רבים נשארו מלולים, דמארים רבים נשארו דמארים, וכמוהם גם סוויסאים ואייזנקוטים. כמוהם כאשכנזים רבים.

ג. דיכוי הדתיות ה''מזרחית''

המגזר היהודי הדתי בכלל, והחרדי בפרט, הוא מפלֶה וגזעני מטבעו. ראיית העם היהודי את עצמו כעם הנבחר היא בסיס ומסגרת לתיוגם, סיווגם ודירוגם של בני העם הזה את עצמם ואת זולתם בני עמם. מכאן גם נטיית הדתיים והחרדים לָבוּז לדתיים ה''מזרחיים'', ויותר מכך לחרדים ה''מזרחיים''.

אלא שהחטא הזה מגוּבֶּה בחטא כפול ומכופל: תסמונת שטוקהולם של רבים מבין החרדים המזרחיים. דהיינו, הזדהותם עם הבוז והזלזול שמרעיפים עליהם החרדים האשכנזים. התדפקותו הנואשת, המייבבת עלבון וקיפוח, של הציבור הש''סי על שעריהם של בתי האולפנא והישיבות האשכנזיות, כמוהו כהודאה פומבית: אנחנו טובים פחות. שיגורם של ילדי האליטה העסקנית של ש''ס לישיבות האשכנזיות איננה אלא בגידת האנשים האלה בסיבת הקיום של תנועתם. זוהי זעקה רמה: לא רוצים שילדינו ילמדו עם הפרענקים. זהו העלבון הפוגע ביותר המושלך על מורשתם של הנאחזים ב''מזרחיותם''. הוא משפיל את בעליו כמעט כמו ההתעטות באביזרי ההתעטות החרדית האשכנזית, שגם היא לוחשת בפומבי, פי כמה יותר מכל האמירות הגזעניות האשכנזיות, חילוניות ודתיות וחרדיות, שאכן הוטחו גם נשמעו: אנחנו באמת סוג ב'. הבה ונלבש את מדי הטובים מאיתנו. אולי תדבק בנו איכותם.


שני רסיסי הרהורים כעוסים למדי וחזון אופטימי בסופם


אסון הדיכוי התרבותי הקרוי ש''ס

התופעה המבישה של תנועת ''החזרת עטרה ליושנה'', פרי חזונו של בן-רחל, הגדפן הנודע, היא הוכחה לכך שהטעמת סממנים של ''מזרחיות'', סממנים שהם אוריינטליסטיים יותר משהם אמיתיים, ועיקרם מלבושים ותבשילים וריאקציה, עשויה להיות לרועץ לסיכויי קידומו של חלק מהציבור ה''מזרחי'' (ששורשיו רובם בירכתי צפון מערב אפריקה, כנאמר כאן פעמים אחדות). שיקועו של ציבור ממורמר החש קיפוח ואפלייה, בחיקם החמים של מלבושים ותרבוש פורימיים של רשל''צ, ובחיקה של שינאת אשכנזים וחילונים - היתה ועודנה משקולות על רגלי הציבור הזה במסעו אל המאה העשרים ואחת. ש''ס לא החזירה שום ''עטרה ליושנה'', פרט לזו התרבּוּשית של הרשל''צ, שנוספו לה לבוש שחור וקאפלושים שחורים, מאפייניהם המובהקים של חרדים אשכנזים דווקא.

ועצוב מכך, המפלגה הזו, על עטרתה המפוקפקת, הרימה תנובה משלה לציניות, כאשר לא אחד ולא שניים מבכיריה הואשמו והופללו. והמבזה ומשפיל מכל הוא שמחזירי העטרה שָבוּ והעמידה בראשם את דרעי, עבריין מורשע, בוגר שב''ס. זייפן דמעות זה, המתגאה בהיותו כזה, הוא אות קלון לעטרה הזו.

האם יעלה על דעת מי שהוא להעמיד את אולמרט או את הירשזון בראש תנועה פוליטית רצינית? האם יש למהלך כזה סיכוי?
לא.
באמת לא?
ואללה, מה אומר לך, לעתים כן. היכן? בממלכת הקאפעלושים והעטרות החוזרות ליושנן, ממלכת השי''סוי השלא''לי. מתוך 38 הח''כים של ש''ס לדורותיהם, נשפטו והורשעו שישה, לדורותיהם. שלושה מהם שרים. שלושה מהמורשעים ישבו בכלא. בהם שני שרים. אף הם לדורותיהם. שניים מהם חזרו לפעילות בכירה בש''ס לדורותיה.

בגידת האינטלקטואלים

חמורה מדרכם של דרעי וחמשת מרעיו המורשעים היא בגידתם של כמה וכמה איטלקטואלים, בהם גם נושאי קשתות כאלה ואחרות ופואטיקות אחרות וכאלה. חלקם חילוני-שמאלני למדי, ורובם רוכב על חמורו של מְשיח אפליית ה''מזרחיים''. הם בגדו ברעיונותיהם שלהם, כאשר לפני הבחירות האחרונות קראו לבוחרים ה''מזרחיים'', לתת את קולם למפלגתו של דרעי, כיון שהיא ''דייאלנא'', שלנו, ה''מזרחיים''.

עצם הקריאה להצביע למפלגה על רקע עדתי, עשויה להיות גזענות. אופיה הגזעני של הקריאה הזו בוהק פי כמה כאשר ערכיה של המפלגה הזו (הדרת נשים מִפעילוּת פוליטית ואחרת, עוינות לערכים מערביים וללימודים שאינם ''קודש'', התנגדות לגיוס כל יהודים שוויוני לשירות צבאי, ועוד ועוד) הינם ערכים הסותרים במובהק את אלה המוצהרים של הקשתנים והפואטים. בוהקה של הבגידה האינטלקטואלית הזו - אשר כמובן לא היתה נחלתם של כל הקשתנים והפואטים - מוכפל ומשולש בשל התייצבותה לצידו של בכיר הש''סאים, המדמיע עצמו בגלדי-בצל, בכיר בוגרי השב''ס בש''ס.

אכן, כמה וכמה נביאי שלא''ל, קשתנים ופואטים עוטי-קידמה, התייצבו לצידם של כהני השלא''ל, מי שפְּרָט לתווית ה''מזרחית'' שלהם אין להם דבר וחצי דבר עם קידמה של ממש, קידמה שאיננה גלימה מנצנצת ואיננה עטרה אמיתית אלא תרבוש מנצנץ. זוהי קידמה במרכאות מחומשות ומשוש''סות; קידמה שהיא אחיזת עיניו של ציבור שמזלזלים בו ובזים לו, כשם שכל מוליכי השולל, בעולם כולו, מאז ומעולם, בזו ועודם בזים לְצאן הקדושים הגועה ופועה עבורם, כשהוא מעלֵה אבק במבואות הכפר, מסמא עצמו לדעת.

אור בקצה המנהרה, ואין זה פנס הרכבת הבאה ממול

שקיעתה הנוכחית של המפלגה הרעה הזו והיעלמותה האפשרית מהכנסת, עשויות לבשר על שלב ההחלצות של ציבור גדל והולך מתסמונת הולכָת השלא''ל, שתו לנו אכלו לנו. נראה, או לפחות מקוּוֶה, שזמנה של ש''ס - כמו זמנם של הלכי-הרוח הגוֹעים קיפוח - הולך ומתקצר. נראה שהיבבה המתוזמרת הזו גוועת והולכת. זה יימשך עוד עשור-עשוריים, אבל זה יתוּם, זה יסוּף מן הארץ. זה יקרה. בוא יבוא היום ההוא.

נראה, שההבנה כי העם היהודי הוא עָם אשכנזי - במאתיים השנים האחרונות לפחות - הולכת וחודרת לתבונה הלאומית של ריכוזו הגדול ביותר, זה המצוי במדינת ישראל.

אשכנז - לאו דווקא גרמניה, אלא אירופה ואמריקה - היא רחמה-הורתה של היהדות המודרנית. וכעת, זה עשורים אחדים לפחות, יהדות ארצות האיסלאם, זו שמנתה לא יותר משישה או שבעה אחוזים של העם היהודי ב-‏1939, הולכת ומשתכנזת. בצרפת, בדרום אמריקה, מעט בצפונה, גם במרוקו ובאיראן, וגם בישראל.

האשכנזיות איננה רק מאפיינו העדתי המוחץ (יותר משמונים אחוזים) של העם היהודי, גם כעת. היא הרבה מעבר לכך: היא הפודיום שעליו הוא ניצב זה כמעט מאתיים שנה ברחבי העולם, בשפיץ של החוד של הקִדְמה המדעית, התרבותית, הכלכלית והחברתית של העולם כולו.
יוצאי ארצות האיסלם, ההולכים ונטמעים בהווייה הזו, יילכו ויגבירו חיל. הם יתרמו עוד ועוד את יכולותיהם - שאינן נופלות מאלו של האשכנזים - לישראל ולעולם כולו. כך תושב העטרה של הרמב''ם, הרמב''ן ודומיהם הרבים כל כך.
יאללה, חבריא. לעבודה. אינתו דייאלנא. נחנא דייאלכום. אתם משלנו. אנחנו משלכם.

  1. תום שגב, מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של בן גוריון, כתר, 2018.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי