פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8868

מוזיאון שהוא פסיפס
הרצל ובלפור חקק (יום שלישי, 17/07/2018 שעה 7:00)


מוזיאון שהוא פסיפס

הרצל ובלפור חקק



צבי
צבי מלאכי ליד שמלת כלה תוניסאית, צילמה תפארת חקק
ביקור במוזיאון הברמן בעיר לוד – הצצה למורשת הצבעונית של עדות ישראל
מכון הברמן אינו מכיל רצפת פסיפס עתיקה, אבל מי שמבקר בו מבין את הכיוון שלו, את השביל המוביל אל כל הלבבות. מדובר במוזיאון שהוא בית למורשת, משכן למורשת הצבעונית של עדות ישראל. המוזיאון היקר ממוקם בלב ליבה של עיר לוד.

אתה עובר בו מחדר לחדר, ונכבש בקסם של הפסיפס התרבותי שמכיל את כולנו. למוזיאון הברמן יש קליידוסקופ ענק, שמציג פנים שונות, תצוגה של מורשת תרבויות עשירה. יש חדרים שונים אבל לב אחד לכולם: יש כאן לב פתוח ובית פתוח לעדות ישראל – ותמצאו כאן גלריה ענקית: צבעי מורשת של רוסיה, גרוזיה, בוכרה, רומניה, תוניסיה, העיירה היהודית באירופה, מרוקו, אתיופיה, הודו ועוד.
מדובר גם בשימור של אמנות יקרת ערך, יקרה לרוחה של כל עדה: המוזיאון מכיל אוסף חפצי אומנות, תשמישי קדושה, פריטי טקסטיל, בגדים ורקמות, כלים, ציורים, תמונות, הדפסים עתיקים, מסמכים נדירים, כתובות חתונה מאוירות, והכול שובה אותך, שובה את הלבבות.

כמובן, שהלב מתרחב, ובאותה מידה הלב מתעצב כאשר אנו רואים את דגמי בתי הכנסת. ראינו תצוגה כזאת גם בבית התפוצות, וכאן אתה חש את ריח האפר. במוזיאון הברמן מציגים דגמי בתי כנסת שנחרבו בשואה – והלב נצבט, המחשבות נושאות אותנו למורשת בת מאות שנים של תרבות יהודית בגולה, של קהילות תוססות.

את השואה והפרעות ומה שאבד מנצחת המורשת העשירה, תחושת הפריחה שהיא משדרת. יש ממה להמשיך, יש מה לשמור ולהנחיל לדורות הבאים. מה פלא שאת המוזיאון היפה והעשיר הזה מיקמו בלב גן ים תיכוני צבעוני וססגוני, עצי גפן ותאנה ורימון – כל הסמלים למלכות ישראל השלווה מדורי דורות.

התצוגות מקסימות, וכאשר אנו עוברים מחדר לחדר, אנו חשים מחליפים אהבה באהבה – הכול שלנו, הכול חלק מחיינו כעם. יש כאן פנים שונות, זכות דיבור לעדות שונות. בכל חדר בובות לבושות בלבוש של עדה מסוימת, ואנו פוגשים דמויות שמייצגות עדות שונות בבגדים מקוריים של העדות, בגדים אותנטיים ויפהפיים.

מי שחולף בין מורשת למורשת – וחש את ההיסטוריה מתרגשת, יודע שאין לראות בכך דרך לחצוץ בין עדות, דרך להפריד בין מזרח למערב. מי שרואה כך את פני הדברים טועה. דווקא בהצגת הפסיפס כולו, בהצגת הביוגרפיה הלאומית השלמה, יש לנו סיכוי לממש את החזון הציוני המקורי, לתת קריאת כיוון לתרבות ישראלית עשירה יותר, תרבות שיונקת מכל ערוצי השורשים השונים. זו הדרך האמתית ליצור קרוסלה שלמה, סינרגיה תרבותית של כל ישראל ערבים זה לזה, אוהבים זה את זה.

בית כנסת
בית כנסת פיוטריקוב פולין, צילמה תפארת חקק
חשוב שנשמור על כל מרכיבי התרבות, על יצירות התרבות בכל מקום שבו חיו ויצרו קהילות יהודיות שונות – והמוזיאון הזה מיטיב להמחיש את עושר התוצרת, עושר היצירה התרבותית בשבעים גלויות שונות. הפסיפס של מויזאון הברמן משדר לנו, ראו נא איזה מסד תרבותי עשיר יש לכולנו, ראו את נוצות הטווס הצבעוניות הפרושות כל כל חדרים, יש להנחיל את היופי הזה מדור לדור. דור לדור יביע אומר, וכל זה למען עתידנו כיהודים, בנים לאותו עם.

ראוי שנזכור: כל שילוב הוא אינטרס לאומי ולא עדתי: הכרת התרבות של קהילות המזרח וגם התוודעות להיסטוריה שלהן בעת החדשה היא צורך לאומי. כדי להתוודע לזהותנו, חייבת מערכת החינוך להציג זהות מלאה ולא זהות מקוטעת.
מתן כבוד לתרבויות השונות וראיית הפלורליזם שבתוכֵנו – כל אלה אינם צריכים להשכיח מאתנו את היעד שמעל לכול: ישראל אחת ותרבות משותפת. זו בּרית היַחד.

המעבר בין חדר לחדר לוקח אותנו מן העושר של קהילה אחת לשנייה, ובגדול יש כאן חפצי יודאיקה מרגשים ומהפנטים: לבושים שונים, ספרי תורה, רימונים, ויש גם חפצים ש'מכשפים ' אותנו – קמעות נגד 'עין הרע'. ואם עד כה הסתפקנו בלומר 'חמסה חמסה חמסה'...יש לנו פתח לגילויים חדשים...

המורשת היהודית השורשית גנוזה כמובן בספרי התפילה, בבתי הכנסת. מפעים לראות את העבודה שהושקעה בעיצוב בתי הכנסת: הדגמים המוקטנים לוקחים אותנו לעיירות היהודיות, וקשה שלא להתרגש למראה היכלי התפילה העשויים מגפרורים, מחלקי עץ שונים – ויישר כוח לאמן ולמעצב חנן ויסמן שעשה כאן מלאכת קודש.

לא פעם חשבנו בלב תחושה של כמיהה לאותו עולם עשיר שאבד בגולה, וכאן המקום לראות את האנשים שחיו שם: בעלי המלאכה השונים, המשמחים בחתונות, המנגנים, האוחזים בכינור, הרבנים, הסוחרים, השוק...אנו קם לחיים. לרגע אנו משננים לעצמנו את האמת שאין בלתה: אכן הקמנו ציונות על בסיס שלילת הגולה, אבל אין בלבנו על החיים שהיו שם, על התרבות שתססה שם. את זאת איש אינו מסלק ממורשת חייו. ד''ר צבי מלאכי בנה את המוזיאון הזה מתוך מחויבות לרעיון הזה של שימור מורשת ישראל, של הצגת הפסיפס השלם – ועל כך זיכינו אותו בעיטור קסת הזהב בשנת 2014 – בטקס מיוחד בבית הסופר, כשהיינו ראשי אגודת הסופרים העברים.

יש אכן הבדלים בין מורשת למורשת, בין עדה לעדה – אבל לאחר שראינו את כל החדרים, את כל התצוגות – אנו חשים את הרוח הנושבת, את הרוח האחת. יש חוט שני שמחבר בין כל הגוונים של צבעי העדות השונות. במשך שנים מטפח מכון הברמן את המוזיאון, ושנים רבות נתן ביטוי תרבות לכל מגוון היצירה והמחקר התרבותי בכתב העת שלו 'מהות'. מי שניהל את המוזיאון וערך את כתב העת במשך שנים הוא ד''ר צבי מלאכי. ועל כך ראוי הוא לשבח ולתהילה, ונקווה שיזכה על מפעל חייו זה בפרס ישראל. במשך שנים השקיע מלאכי משאבים ומאמצים להשיג פריטים לתצוגה במזיאון – ומי שמבקר במקום מבין שמדובר במפעל חיים, בהשקעה שלא תסולא בפז. ליבא חזן מסייעת לו בשימור המוצגים ובהדרכה לקבוצות הרבות.

למקום מגיעים מבקרים מכל רחבי הארץ, ואפשר לתאם ביקור מראש בטלפון 08-9244569.







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.