פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
שכלתנות ועולם הנסתר
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום ראשון, 13/05/2018 שעה 18:00)


שכלתנות ועולם הנסתר

נסים ישעיהו



למישהו יש הסבר שכלי לעובדה שמאז ימי יהושע בן נון שום עם לא הצליח להתיישב בארץ הזאת, לכונן ישות מדינית, מלבד עם ישראל? רבים ניסו, אבל כשהגיעו לכאן היהודים הם מצאו שממה, ביצות וקדחת
פרשת השבוע פותחת כך (ויקרא כ''ו): ג אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוׂתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. לכאורה זהו משפט תנאי, אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ וגו' אזי התוצאות יהיו הברכות המפורטות בהמשך: ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ולכאורה, מה הקשר בין הליכה בחוקת ה' ושמירת מצוות ובין איכות היבול וגשמי הברכה שירדו בעתם? הרי גשם זו תופעה טבעית, או שיורד בזמן ובמקום הדרוש או שלא, עניין של רמה ברומטרית וכו' מה הקשר לשמירת מצוות? ועוד יותר, בהמשך נאמר: ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.

גם שלום, כן או לא, זה תוצאה של הליכה בחקות ה' ושמירת מצוותיו? התשובה לשאלות אלו היא חיובית, אומרת לנו התורה, וגם אם אנחנו לא מבינים את התהליכים וממילא לא מזהים את הקשר שבין ההתנהלות שלנו ובין התוצאה הטבעית כביכול, הקשר הזה קיים והוא קורא אותנו לסדר. כי החיים מורכבים מדי כדי להיות מנוהלים על ידי השכל האנושי לבדו. חייבים לקחת בחשבון את העל שכלי, את מה שמעבר ליכולת ההבנה של השכל. כמו למשל את עצם השרידות של עם ישראל לאורך אלפי שנות גלות שבמהלכן חווינו שמדות, גירושים, פרעות ועד לשואה הנוראה שבמהלכה הושמד שליש מעמנו בתהליכים כמו תעשייתיים, הי''ד. ואחרי כל זה התנערנו מעפר ושבנו לארצנו. נס גלוי כפשוטו.

אלפי שנים ייחלו יהודים לשוב לארץ ישראל, התגעגעו לירושלים עיר הקודש, לגאולה, למשיח. והנה בתוך שנים מעטות שבו לארץ יהודים מכל קצות תבל. נכון, עליית מצוקה, אבל המצוקה היתה גם קודם ולא היא שהניעה את העליה. מה שהניע את היהודים לעלות לארץ הקודש היתה עת רצון, קריאה שמימית שנשמתם שמעה. לא משהו שניתן להסביר בשכל. אמנם לחלק לא מבוטל מהעולים המפגש עם המציאות בארץ הקודש היה קשה, כי דמיינו לעצמם שבארץ הקודש כולם מתנהגים בקדושה והמפגש עם המציאות החילונית היה סוג של הלם עבורם. ויותר קשה עבורם היה הלעג והבוז של הוותיקים למנהגים שהביאו אתם מהגולה; תפילין, שבת ושאר מצוות שעליהן הקפידו לשמור.

התעלמות מהמלעיגים

חלקם מעולם לא התאוששו מהמפגש הזה, מהבוז והלעג שהפגינו כלפיהם שליחי השלטון דאז והם ניסו להדמות למבזיהם. זנחו את מסורת אבותם ופרקו עול. כמובן, זה פגע בעיקר בצעירים. הזקנים בלעו את עלבונם והמשיכו במסורת שעמה הגיעו לארץ. כך זה נמשך שנים וגם בימים אלו נקל להבחין בלעג ובבוז של החכמים בעיני עצמם, השכלתנים שלועגים למנשקי המזוזות. אלא שבניהם ונכדיהם של אותם עולים המומים כבר אינם מתפעלים מהלועגים להם, הם שבים ומתחברים למסורת אבותם ובכך מקיימים את ההלכה: אל יבוש מפני המלעיגים. ההתחברות הזאת מתבטאת, בין השאר, בנהירה ההמונית להילולא של רשב''י במירון ולתהלוכות הילדים בכל מקום בעולם.

הם עדיין זוכים ללעג, כי התופעה הזאת היא על שכלית והשכלתנים הצרופים אינם מסוגלים להכיל את המאמינים בעל שכלי ומתחברים אליו. אבל פרשת השבוע מזכירה לנו כי כל ההוויה שלנו, כפרטים וכעם, היא על שכלית. משהו מזה הראינו בפתיחה, והנה עוד טעימה מפרשת השבוע: יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה. טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. כאן באה סדרה של קללות חמורות לכאורה, כמו למשל: טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. ובהמשך דברים חמורים אפילו יותר.

אבל בתוך הדברים הקשים וכאילו חלק מהם אומרת התורה: לא וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. אומר לנו רש''י: זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה. ובאמת, למישהו יש הסבר שכלי לעובדה שמאז ימי יהושע בן נון שום עם לא הצליח להתיישב בארץ הזאת, לכונן ישות מדינית, מלבד עם ישראל? רבים ניסו, אבל כשהגיעו לכאן היהודים הם מצאו שממה, ביצות וקדחת. הגיוני? לא ממש. ליתר דיוק ממש לא. אבל כך הבטיח הקב''ה ומה שהוא מבטיח הוא גם מקיים. הוא גם הבטיח שישיב אותנו אל הארץ הזאת והנה הוא מקיים את הבטחתו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי