פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לפעול למען הייחוד ולמען האחדות
הרצל ובלפור חקק (יום רביעי, 14/02/2018 שעה 17:00)


לפעול למען הייחוד ולמען האחדות

ראיון עם סם בן-שטרית יו''ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

הרצל ובלפור חקק



א
הכצעקתה - כאן הכול התחיל
כל ישראל חברים – גם כשאנו מתפעלים מפסיפס הקהילות שיש בנו. חשוב להציג דוגמה לקהילה, שידעה לפעול למען אחווה ואחדות – בד בבד עם העלאה על נס של עושרה התרבותי.

''ספר הזהב של יהודי מרוקו'' מספר סיפור של קהילה שלמה, ולא פעם שאלנו עצמנו, כמה חשוב להעלות על נס, לתת כבוד לכל המעשים הטובים של קהילה שלמה, לחשוף את דברי ימיה המפוארים. יוזם המפעל סם בן-שטרית, המקיף ישראל, מרוקו, אירופה, צפון אמריקה ודרומה-עד בלם שבאמזונס ברזיל.

כשאתה נחשף למפעליו המרובים של האיש, אתה שואל, מתי ייכתב ספר הזהב של סם בן שטרית?

כשהגענו לראיין אותו ידענו ששמו הולך לפניו. נכון, תחילה הכרנו אותו כמו רבים כמי שהפך את חגיגות ה'מימונה' לתופעה לאומית סוחפת. ככל שחלפו השנים נוכחנו שסם בן שטרית לא הסתפק במשבצת של פעילות למען יוצאי מרוקו או צפון אפריקה בכלל. המפעלים שבהם היה מעורב היו מופת לעשייה לאומית ממלכתית, עשייה שכל כולה טבועה בחזון יהודי ציוני. עקבנו אחר העשייה והמפעלים הרבים של תנועתו, והיה ברור לנו, שמדובר במפעל חיים ששווה פרס ישראל: חיזוק אחדות העם, הפצת מורשת ישראל, רצון לגבש תרבות משותפת.

סם בן-שטרית יליד 1938, הגיע לארץ ב-‏1963, תחילה ''התבשל'' במישור השכונתי: בן-שטרית רתם בני שכונות לטיפוח שכונתם, ללכת ברוח המימרה ''אם אין אני לי מי לי''. כמי שקורץ מחומר של מנהיגים, ידע סם בן שטרית, להוביל שינויים באמצעות עשייה וחזון, ולא לתת למחאה ולקינות לרפות את ידיו. בדרך זו ידע להוביל דרך, לעצב חזון, לרתום חברים למשימה המשותפת, וכל זאת מתוך ראיית אחדות העם בראש מעייניו.

ב-‏29 באוקטובר 1979 פרסם ב''מעריב'' מאמר, שהיווה נקודת מפנה: ''מצוקה-הכצעקתה''? סם בן-שטרית שחט 'פרות קדושות' וקבע נחרצות: ''יש ערך בהושטת סיוע חומרי או רוחני, אם נוסף לניצולו הנכון מתגלה נכונות מתמדת מצד מקבלו לתרום גם הוא מצדו בפתרון בעייתו הוא''. סם בן- שטרית יצא חוצץ נגד תודעה של קיפוח ומתת-סעד וקרא בקול: ''רווחתכם תבוא מכם, מהעזרה לעצמכם!''

קריאתו של סם מצאה שותפים ותוך זמן קצר קמה תנועת ''ביחד'': הצטרפו אליה אנשי רוח מקהילות שונות. המטרה הייתה ברורה לכולם: לחולל מפנה, להדגיש קווים משותפים לחזק אחדות ישראל.

זה התחיל במפעל ששבה מיד לב רבים: מפעל ''המימונה''. די מהר קלטו כולם שאין כל כוונה להתבצר בתוך קבוצה מצומצמת, אלא יש קריאת כיוון רחבה ומאירה: הפיכת המימונה - לחג תרבותי לאומי. במשך השנים גילינו, וכך גילו רבים, שסם בן שטרית רואה מעמדת הקברניט של תנועתו אופקים רחבים, מפעלים שיש בהם חיבור לא רק לעבר ולהיסטוריה, לא רק לדברי הימים של קהילת יוצאי מרוקו, אלא לשינוי פניה של החברה הישראלית.

במשך שנים דיברו מעשיו של סם בן שטרית בעד עצמם, וניכר היה שיש חותם לאומי ישראלי בכל היוזמות והמפעלים, שיש מגמה מובהקת לחבֵּר את כל המרכיבים של החברה הישראלית לאגודה אחת.

התנועה פרסמה אמנה לאחדות ישראל – וחשוב היה לראשיה להחתים את ראשי המדינה על כך.

הגענו אליו לשיחה כדי לדלות פנינים מיַם המעשים שלו, כדי להבין את תפיסת העולם של האיש.



ספר על ילדותך, על בית אבא.

אבא שלי היה נשיא הקהילה היהודית בעיירה קטנה שבאזור חאפיללת, אזור שבו נולד ר' יעקב אבוחצירה. מאזור זה הגיעו לכאן למשל פרופ' שמעון שטרית, פרופ' משה בר-אשר, השר מאיר שטרית ועוד.

אבא היה סוחר במקצועו אבל בהווייתו היה איש ציבור, ביתנו היה בית-ועד לחכמים. אין כמעט ''כולל'' או שד''ר מארץ ישראל, שלא עבר דרך ביתנו. גם פעילי העלייה המחתרתית מצאו מסתור אצלנו. את העולים העבירו דרך אוז'דה ומשם הבריחו אותנו לגבול אלז'יר או לגבול ספרד.

ג
סם בן שטרית יו''ר תנועת יחד ומנחם בגין חותמים על אמנה לאחדות העם
על אורחות החיים, שהקנה לנו בית אבא, יעיד הסיפור הבא: לאבא היה מנהג לארח בכל ליל שבת איש עני ליד השולחן שלנו תמיד הושיבו אותו במקום מרכזי. זה היה חוק בל יעבור. זכור לי מקרה מגיל שש. העני שהיה מוזמן לא הגיע ואבי שלח אותי לקרוא לו. באתי לביתו ומצאתי שהוא חולה. אבא שמע על כך והחליט מיד: ''הוא לא יכול להגיע אלינו, אנו נגיע אליו''. ארזנו כל הסירים, המיטלטלים, הכיסאות הבאנו אותם לביתו של העני. רק את הנברשות לא יכולנו להעביר וסעדנו יחד עם העני החולה לאור העששית שלו. זו חוויה שלא אשכח. קשה לתאר איך פניו קרנו בהגיענו. הוא התאושש במהירות. נזכרתי במימרא של ר' יוחנן בן זכאי כאשר ביקרוהו תלמידיו: ''החייתני, רבי, החייתני''. למחרת קם האיש ממיטת חוליו והתפלל בבית הכנסת.

אבא גם החדיר בנו ''תודעת שואה'' אמתית ועמוקה ויחס של ''לזכור ולא לשכוח'' לגבי הגרמנים.

האם כילד זכורים לך גם הימים, שבהם הנאצים התקרבו לעיירה שלכם? מה ידוע לך על השפעת ממשל וישי בצרפת להשליט את רוח ההסתה הנאצית במרוקו?

הסכנה אכן הייתה קרובה מאד ליהדות מרוקו. ממשל ''וישי'' כנציגי הנאצים חדרו לממשל במרוקו, והחלו לפגוע בחלק מקהילות צפון אפריקה. הם ניסו זאת גם במרוקו, ורק הודות למלך מוחמד ה-‏5, שעמד בפרץ מול הגנרל פטן בוטלה כוונת משטר ''וישי''. זה מה שסיכל את מזימת הנאצים ומשטר וישי.

זו תקופה שקשה לשכוח. זה התחיל במצב של אי ודאות, היו שמועות, שהנאצים יתחילו את צעדיהם מהעיירה בה נולדנו. בפועל הם לא הספיקו להגיע אלינו. אבל בעיירה צמח ז'אנר ספרותי של שירי גידוף להיטלר ולנאצים. נשים שרו שירי נאצות נגד היטלר, כאשר כיבסו ליד המעיין, כשטחנו ברחיים. אבל אצל אבא התודעה הזו הביאה לכך, שלא קנה שום מוצר לפני שבדק, כי שום חלק מן המוצר לא יוצר בגרמניה. הייתה לו מכונת גילוח, שהיה גאה בה מאוד וקשור אליה שנים. יום אחד התגאה במכונת הגילוח המובחרת שלו בפני המורה לצרפתית, וזה ענה לו: ''נו ברור, זה בראון, מתוצרת גרמניה''. אבא לא היסס ושבר את מכונת הגילוח לרסיסים. שבועיים נשאר לא מגולח, עד שנסע לעיר פאס וקנה מכונת גילוח חדשה. פעם רצה לנסוע לארץ ישראל, וכאשר התברר לו, שהמטוס עובר דרך גרמניה, ויתר על הנסיעה, וזו ממש דבקות בעקרונות...קנאות מדהימה. זה נספג בנו. מעשה זה השפיע עלי, כשקיבלתי הזמנה לבקר בגרמניה, במחנה דכאו. התלבטתי מאוד. רציתי לבקר ולראות במו עיניי את הזוועה ולהבין. לא ידעתי, אם אני עושה טוב או לא טוב. הלכתי לבקר. אחרי שחזרתי הבנתי, למה אבא התעקש לשנוא ולהתרחק מהם. עדיין חרות בי הצַו שלו: לא לשכוח ולא לסלוח!

קבלתם הכול כמובן מאליו, אביך היה איש עקרונות... מה אתה לוקח כצידה לדרך מדמותו המיוחדת?

קשה למצוא היום אנשי עקרונות. אנשי אמונה אבדו. תאר לך, שכאשר הגיע תורי לחגיגת בר-מצווה, אבי עיכב את חגיגתי, עד שיצרף בן עניים ויערוך גם לו חגיגה משותפת אתי. וכן עשה בחתונת אחי הבכור. לכל שמחה צרף בן עניים... היה אומר: בזכות העני אעשה לך בר-מצווה. רק כך תהיה ראוי לחגיגה שלך. בקנאות למופת אימץ. את הפתגם : ''עֲשֵׂר כדי שתתעשֶׁר'', מכל דבר הפריש מעשר, גם כשהיה קיצוב בזמן המלחמה, האמין בכך, שכל מי שיש לו זה בזכות העניים.
דרכו של אבא השפיעה עלי ודחפה אותי לפעילות ציבורית. אין לי ספק, שאת חיידק הפעילות הציבורית ינקתי מאבא. תפיסת עולמי הושפעה מדמותו, התביעה להתגייסות עצמית, אבי היה אומר: אפשר לקבל הכול ובשפע רק מעצמך. אדם חייב לסייע לעצמו. לכן, היה מעדיף לתת לעני מענק להקמת עסק או למציאת תעסוקה מתוך הנחה שכך ישתקם האדם ויחזיר הכסף, רק לחסרי אונים, נכים וזקנים נתן מתנות חסד.

האם משהו מרוח האמונה הזו של אביך, השפיע עליך כאשר קמת לייסד את תנועת ''ביחד'' ולאחר מכן את הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו?

יש קשר בין הדברים. הרקע להקמת ''ביחד'' היה בסוף שנות ה-‏70. אז נערכו הפגנות שונות ולי הפריעה החלוקה בין המחנות. שמתי לב שבני עדות המזרח הפגינו אז בנושאים חומרניים ואילו בוויכוחים האידיאולוגיים היו מעורבים בעיקר אשכנזים. חלק מהתביעות של בני עדות המזרח היו מוצדקות: דיור, תעסוקה, חינוך. אבל הפריעה לי הדיכוטומיה הזאת: אלה מדברים על חומר, האחרים מתווכחים על שאלות אידיאולוגיות פוליטיות... זו הייתה תקופה של תאוצה לפנתרים, לאוהלים... ראיתי אז בטלוויזיה את ירון לונדון מראיין מנהיג, שהתיימר לייצג את בני עדות המזרח, את יוצאי צפון אפריקה. הציג עצמו כנציג המדוכאים, אבל כאשר צפיתי בו, חשתי שהצגתו את עדות המזרח הייתה משפילה ומעליבה. בני עדות המזרח לא היו רוצים להצטייר כך... לא יכולתי להירדם כל הלילה. קמתי ממיטתי נחוש לצאת לדרך, להירתם למאבק... כתבתי את המאמר, שבער בי: ''מצוקה- הכצעקתה?'' דנתי במאמר בכלים שהעלו חלודה: טיפוח מתמיד של תודעת הקיפוח, הבכי והיללה. יצאתי נגד הצגת בני עדות המזרח כנכי-רוח ונדכאים וניסיתי להציג תפיסה אחרת: הפניית התביעה כלפי הפרט. בניתי את המאמר סביב הפסוק ''כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב עמו, עזוב תעזוב עמו'' משפטים, פרק כ''ג. רש''י אומר: ''עמו או עזוב אותו'', גדול הפוסקים של יהודי צפון אפריקה רפאל ברדוגו קבע, פסק הלכה מפורש: אם האיש הנתון במצוקה מסייע יחד איתך, עליך לעזור לו ושיעזור לעצמו... אם אינו מסייע לעצמו, אתה פטור מלקיים מצוות פריקה וטעינה.

בעצם אימצת את הדרך של אביך, ללמד את מי שזקוק לעזרה לעזור לעצמו...

הלכתי לאורו... דמותו תמיד לנגד עיניי... הרגיזה אותי תודעת ה''מגיע לי''. הרגשת התלות, התובענות. אנחנו הלכנו בעקבות הפתגם הסיני: אל תיתן לאדם דג, תן לו חכה ולמד אותו לדוג. חשוב להפיח באנשים נכונות לעשות. אתה שואל, אם מרגיזה אותי תודעת ה''מגיע לי'', בוודאי, שזה חורה לי. בכך טיפחו את החלק השלילי, החלישו את המוטיבציה, ומדובר באנשים שבלאו הכי המוטיבציה לא הייתה חזקה שם. באנו ואמרנו: גם אם הייתה אפליה, בואו נתעלם ממנה, רק כך נוכל להתמודד עם המצב. היום התפיסה כבר ברורה ומובנת אפליה. הכול כבר הוכח. אז לא היו מוכנים עדיין לקונצפציה הזו. במאמרי המערכת דיברו על מלחמת אחים צפויה, על חורבן בית שלישי וכו'. יכולתם למצוא התבטאויות כמו של פרופ' סימונסון שהגדיר את הספרדים כ''חוטבי עצים'' ו''שואבי מים'', דנקנר בעיתון ''הארץ'' (''אין לי ארץ אחרת'') והיו גם תגובות נגד של בני עדות המזרח שנגררו לסגנון תוקפני: ''אשכנאצים''... ואני ידעתי שזו לא הדרך, אסור לאמץ סגנון כזה. אנחנו עם אחד. לא באנו לכאן כדי להתפלג לשבטים שבטים, אלא כדי לחפש יחד את המכנה המשותף... להפוך לאומה אחת.

כיצד אפשר לנתב מחאה צודקת לעשייה נכונה, לאימוץ דרך שתוביל לשינויים, לפתרון הבעיות המהותיות... כיצד הובלת את תנועתך?

היה ברור לי, יש בעיות ואסור לנו להתעלם מהן. אינני סומא בארובה. ידענו כל העת שהמצב לא פשוט, ידענו שהמציאות לא קלה. לא הייתי תמים, הבנתי שהשינוי לא יהיה קל. ראיתי אילו ידיים החזיקו בברזים המרכזיים...בכלכלה בחינוך, ובעצם כל דלת אמותינו. אבל הקמנו בארץ עם אחד וזה הדבר החשוב מכל. מי שמביע מחאה על ידי הבערת צמיגים וגימיקים מהסגנון הזה מושך את הויכוח לכיוון הגימיק לא לכיוון נוקב בבעיות מהותיות, אם תקראו את הסיסמאות של תנועת ''ביחד''-ויש לנו סיסמא מובילה כל שנה.

תשימו לב שהסגנון שונה: ''כל אדם – עולם'', ''שאלו שלום ירושלים'', ''תשמח ישראל – 40 שנות עצמאות'', ''עם אחד – לב אחד'' וכו'. הדגש הוא על המלכד, על החיוב, מתחוללת פה דרמה של עשרות שנות עצמאות וכולנו השחקנים הראשיים, כל אזרח, בשדרות, במעלות, בבית שאן, עיירות בדרום, בצפון, אלה חומת המגן. מושבים חקלאיים לאורך ולרוחב. יש על מה לשמוח, יש נדבכים, שעליהם אפשר להמשיך ולבנות.

מדד
מרימים כוסית לחיי העם הזה - זו הייתה הסיסמה של אותה שנה
כדי להביע מחאה אין צורך להחזיק פרוז'קטורים ולצעוק. אתה מסנוור את עצמך עם הפרוז'קטורים ואתה מחריש אוזניך עם הצעקות. די להחזיק נר קטן. למשל כאשר אתם מחיתם נגד הסילופים ב''עמוד האש'' והיו רבים אתכם, אני הבנתי את המחאה. אבל במקום זאת אנחנו הלכנו והפקנו 45 סרטים בנושא המורשת, על יהודי צפון אפריקה, התרומה ליישוב בארץ, לבניינה. כל סרט הוקרן פעם-פעמיים בשנה בטלוויזיה. הוצאנו לאור מאות עמודי מוספים על המימונה והשילוב התרבותי בשנים האחרונות: מבחר מאמרים וסימפוזיונים שיובילו לדיון נוקב בבעיות מהותיות, בשאלות זהות, שילוב. הכול לכיוון הבניה יחד, ביחד. החיזיון אור-קולי שלנו ''עושי פלא'' מורכב משלושה פרקים: ''יונה הומייה''- על חיי התרבות והרוח של יהודי צפון אפריקה, ''אבר כיונה'' – סקירה על תנועות ציוניות שקמו בצפון אפריקה, הגעגועים לעליה לא''י, טביעת הספינה ''אגוז'', ופרק שלישי – ''כיונה תקנן'': תרומת יהדות זו ליישוב בארץ ובניינה. בשל פעילותינו ויוזמתנו הפך יום טביעת ''אגוז'' ליום זיכרון כללי לחללי ההעפלה, יום לאומי למחתרות ולהעפלה.

היו שנים ששאלו בצדק, האם תנועתכם היא תנועה של כל השנה או תנועה של יום אחד בשנה.
והכוונה למימונה...

כאן חוללנו שינוי אמתי. כשראינו את המימונה במתכונת הקודמת יכולנו פשוט להתנער מהכול ולצאת כמו רבים בהתקפה על הריקודים, הזלילות, המנגלים וכו'. הרבנים יצאו נגד ואינטלקטואלים הדירו רגליהם. בחרנו בדרך השנייה: לעמול קשה ולעצב פנים אחרות ל''מימונה'', אופי תרבותי ומורשתי, וזאת עשינו. הרבנים הראשיים נתנו בנו אמון וכיבדו אותנו בגן סאקר ובערב חגיגות המימונה. מבצע ''דלת פתוחה'' נתן הזדמנות להמוני בית ישראל לשבת בצוותא בלילה שכולו טוב, יותר קשר הדדי, יותר קשרים בין המשפחות מעדות שונות.

ספר הזהב של חייך טרם נכתב, והוא בוודאי אינו כולל רק מימונה...

את ספר הפעילות של תנועתנו, כל המשימות שהצבתי לעצמי והצלחתי לממש, את כל זה אכתוב בוודאי. אני במעגל בלתי פוסק של עשייה, וכל זה אינו מותיר לי זמן לכך. הפעילות שלי במסגרת התנועה שלי היא רבת פנים, ומי ירצה לשרטט זאת יצטרך לכתוב מגילה שתצטרף לחמש המגילות בספר הספרים... קחו, לדוגמה, את העלאת עצמותיהם של מעפילי 'אגוז'. למפעל זה הקדשתי עשור מחיי, בין השנים 1983 עד 1992. מפעל זה ייכתב בספר דברי הימים שלנו באור יקרות... מעפילי 'אגוז' כה חלמו על ירושלים ולא זכו להגיע אליה. הבאנו אותם לקבורה בירושלים הנכספת... העיר שלמענה קיפחו את חייהם.

הם פרק יפה בספר הזהב של תנועתכם...

אנו עדיין בעיצומו של אותו ספר זהב... הקמנו וזכינו להצלחה בבניין אותו ספר זהב שהוא בעינינו חלק מפעילותנו למען אחדות ישראל. בעינינו זו עוד דרך לענות על קיטוב ומתחים. בארץ יש לנו בעיות של קיטוב בין דתיים לחילוניים. זה יכול להוביל לפילוג. אנו חותרים ליהדות בדרכי נועם.

בספר הזהב ניסינו לחבר מרכיבים שונים של החברה - ובד בבד להאיר באור זהב את המורשת של הקהילה שלנו.

מדד
סם בן שטרית אוחז בספר הזהב
איך מתקשר ''ספר הזהב לאחדות ישראל'' למטרות תנועתכם, כיצד הוא יחולל שינויים?

אחת הבעיות של העם היהודי היום היא התבוללות. הקיטובים בארץ עלולים לפלג, אך ההתבוללות מסכנת את המשך קיום העם. כתבו על כך דמוגרפים חשובים כמו סרג'ו דלה פרגולה, רוברטו בקי, דניאל אלעזר, שימו לב: 80 אחוז נישואי תערובת בקרב יהודי צרפת מצב קשה של התבוללות באמריקה ובקהילות שונות... עוד 25 א 30 שנה לא יישאר זכר מהעם היהודי בתפוצות. איך אנחנו כיהודים שמצווים על ערבות הדדית, ''כל ישראל ערבים זה בזה'' ככתוב במסכת סוטה לט', איך אנו עומדים כך על הדם? והרי כתוב ''לא תעמוד על דם רעך''... אנו רוצים לגייס את כל העם היהודי. הדגל הוא- אחדות העם.

''ספר הזהב'' נראה כדבר חזותי. איך מגבירים את התודעה שמדובר בשליחות?

זה נראה כאלמנט חזותי. כל מי שנרשם ב''ספר הזהב'' מקבל תעודה מהודרת על שמו או על שם אדם יקר לו. בתעודה משולבת האמנה לאחדות עם ישראל. ראשון החותמים היה מנחם בגין אחריו שמעון פרס, שרים, אדגר ברונפמן, ונסים גאון, חברי כנסת, המפעל ממשיך לצבור תאוצה,הכוונה להקיף את יהודי התפוצות כדי לחזק הזדהותם עמנו. אנחנו פונים לכל העם, לכל הקצוות.

האם זו הסיבה שנתתם כבוד לשוכני המעברות באמצעות מדליון המעברות?

זו דוגמה מובהקת לתפיסה שלנו לתת כבוד לעבר, למורשת, לאלה שהיו הנדבך להקמת המדינה. זו דרך להוקיר את שוכני המעברות ששוכנו בפחונים ובצריפים, באוהלים ובאזבסטונים. הם נתנו הכול למען המדינה בראשית ימיה, סבלו בחורף ובקיץ והוכיחו לנו שיש אמת במימרה שאין ארץ ישראל נקנית אלא בייסורין. מבחינתנו חשובה הזווית הממלכתית, הלאומית. אנו רואים את כלל ישראל.

גם מפעל המימונה נועד לאותה מטרה. מבחינתנו חגיגות המימונה הן דרך לפתוח את הדלתות ואת הלבבות. זו פלטפורמה יפה לחשוף את פניה של יהדות מרוקו... את הערכים, התרבות, הכנסת האורחים הנדיבה. זו דרך נאותה להעמיק היכרות בין יהדות מרוקו לבין כלל ישראל.

בשנים האחרונות מתקיימות חגיגות של מימונה גם בקרב יהודי התפוצות. בוושינגטון השתתפו גם שגרירים מלוב, באגדיר במרוקו... יותר יהודים באים לחגיגות, צופים בסרטים שלנו, חוזרים שוב לזהות הבסיסית שלהם- לשורשים המשפחתיים, לזיכרונות של בית אבא. לבני אדם יש כמיהה לחזור לכך... זה מוביל לחיזוק הזהות היהודית.

אחד הפרקים המסקרנים בפעילות שלכם היא ההתגייסות להצלת אנוסים, לחזק את זהותם. זה בוודאי אחד מפרקי הזהב שלכם. ספר לנו על כך.

אני מקווה שיום אחד נזכה לכך שבספרי ההיסטוריה ייכתב על מפעל מיוחד שלנו, מפעל הקמת בית הכנסת בבלמונטה בפורטוגל. בכל מקום שבו אני מספר על כך אני רואה ניצוצות בעיניים. הצלחנו למחוק 500 שנים של הסתתרות מפני האינקוויזיציה, הקמנו בית כנסת בבלמונטה... וקשה שלא להתרגש משמחת היהודים במקום... מן העובדה שיהודים רבים, ששכחו את יהדותם, שבו אליה.

אכן רואים את הכיוון שלכם. אחדות. כבוד לדמויות מופת. חיבור בין קהילות. תן לנו עוד דוגמאות
להירתמות שלכם למען מטרות לאומיות.

מדד
חלוקת מלגות לימוד לסטודנטים - ללא הבדל מוצא
חשוב לפדרציה לקיים טקסים שיובילו לחיבור, להוקרה, להזדהות. קחו למשל את הטקסים השנתיים שלנו להענקת תעודות הוקרה לדמויות מופת בקרב אישים במדינת ישראל ובתפוצות. אריק שרון, הרב ישראל מאיר לאו, שמעון פרס... מנהיגים בתפוצות. חסן השני מלך מרוקו... ותראו כיצד אנו מיישמים זאת במפעלי המלגות שלנו. מיליוני שקלים חילקנו לסטודנטים מעוטי הכנסה – ואין אצלנו התמקדות רק ביוצאי מרוקו. אין העדפה של עדה, גזע או מין. אין ראייה כזאת אצל התאחדויות עולים אחרות. אנו מקפידים גם על התמדה בחיזוק הקשרים עם השלטון במרוקו, על משלחות מדי שנה, על הידברות. חשוב לנו מאד להדק קשרים, לשמור על יחסים טובים עם מלך מרוקו והעם הנמצא עמנו בקשרי ידידות, וכן קשר אמיץ עם שארית הקהילה. כל שנה יוצאת משלחת בראשותו לדיאלוג עם חברי פרלמנט המרוקנים, שרים וראשי הקהילה בקזבלנקה, רבאט, פס, מראקש ואגאדיר.

הכיוון הכללי אכן הולם לקראת אחדות, ואתם מבטאים זאת גם בנושאי הפעילות לאורך השנים.

אתם צודקים. הנושאים שמדריכים אותנו כל שנה מחדש הם נושאים לאומיים. ראו את הכותרות לפעילויות שלנו, ותבינו לאן הרוח נושבת'' ''למען ציון לא אחשה'', ''ערכים ומורשה'', ''כל אדם ועולם'', ואהבתם את הגר'', לחיי העם הזה''... וכך נושאים רבים אחרים... כולם נוצצים באותיות זהב. זו דרכנו. הכיוון שלנו הוא לאומי ממלכתי. הענקנו מיליונים למען סטודנטים מעוטי הכנסה, ולרגע לא בדקנו מאיזו עדה הם. בשנים 2004 – 2017, הוענקו 4,083 מלגות לסטודנטים מעוטי-הכנסה בסכום כולל של 8,161,300 דולר בזכות נדיבי הלב בעמנו. חשוב לנו לטפח את דור המחר, לפתח מנהיגות שיש לה חזון. פעילותנו בקרב הצעירים ובקרב יהודי התפוצות שואפת לחזק את החיבור בין חלקי החברה הישראלית, להפיח כאן רוח חדשה ששואבת השראתה מן היחד היהודי, מן התרבות היהודית שחיברה בינינו לאורך דורות.

אפשר לומר, שלתנועה שלכם, לך אישית, מגיעה מדליית זהב. נקווה שיגיע היום המיוחל, ותזכו על מפעליכם בפרס ישראל.

הפרס האמתי שלנו הוא המשוב החיובי המגיע אלינו מכל עבר, מקהילות שונות, מיהודי התפוצות. חשוב לנו להמשיך להפיץ את הרוח הטובה הזו של אהבת ישראל, של אחוות לבבות. רק כך יוכל העם שלנו להמשיך ולהעניק לעולם מאורו המיוחד, ממורשתו.

אנו נמשיך בדרכנו שלנו, תמיד לראות את המכנה המשותף, וזה גם החזון שלנו, ואלה גם המעשים שלנו. להיות ביחד. עם אחד ביחד, לכן הקמת הפדרציה העולמית, שבה מאוגדים 23 ארגונים ומועצות קהילתיות ולנו 101 סניפים - היא המשך התפיסה הדוגלת בחיבור, באהבה בין חלקי העם, בטיפוח הפעולות החינוכיות והערכיות. כל מעשינו מוכיחים שפנינו להעשיר את החברה הישראלית, לחזק את עתידה, והכול מתוך דיבור של אמת, מדברים חזון אנו, אנשים אחים אנחנו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי