קראתי בימים אלה את ספרו של
מישקה בן-דוד, ''
הכריש''. רומן בדיוני, המתאר שרשרת של התפתחויות דרמטיות באזורנו, התפתחויות והידרדרות בהן עומדת ישראל על סף כיליון פיסי.
אינני מתכוון להיות מבקר ספרותי, אני מבקש להתייחס לשני נושאים השזורים בעלילה, נושאים אשר עשויות להיות להם השלכות אקטואליות.
סיפור המעשה מתחיל בהסכם ישראלי-פלסטיני, העומד על סף החתימה, וממש במועד זה פורצת יזמה התקפית של החמאס ברצועת עזה, מהלך צבאי המבקש להכשיל את ההסכם, מתוך אמונה פנאטית שזה הסכם כניעה פלסטינית, אשר צריך לעשות הכול על מנת לסכלו.
אינני יודע אם ומתי יעמדו ישראל והפלסטינים במצב של ערב חתימה על הסכם, אולם אין לי ספק כי לא רק בספר, גם במציאות לא יושג הסכם אשר שני הצדדים יהיו מאושרים עימו. להיפך, תהיה זו פשרה כואבת, כאשר המנהיגות משני הצדדים תהיה מוכנה לחתום עליו, בתור ''הרע במיעוטו''. ואז, ללא ספק, ימצאו גורמים קיצוניים, אצלם ואצלנו, אשר ינסו לחבל בהסכם.
חווינו התנגדות כזו בדעת הקהל בעת מימוש שלבי ההסכם עם מצריים, משנולד הצורך לפנות את כל סיני. חווינו התנגדות כזו בהתנתקות הישראלית מרצועת עזה. ואי אפשר שלא להזכיר את רצח
רבין.
וזה מביאני למקום ולתפקיד אותו ממלא המנהיג בשעת המבחן. איננו יכולים לדעת כיצד היה מסתיים תהליך אוסלו, להיכן יכול היה להגיע הקשר עם מנהיג אש''פ,
יאסר ערפאת. אך אנו יכולים לקבוע בוודאות, בשלושה כדורים השיג יגאל עמיר את מטרתו – הוא רצח את תהליך השלום.
גם בצד השני – היה יאסר ערפאת המנהיג הפלסטיני היחיד שמעמדו איפשר לו לקבל החלטות שיכלו להתקבל על ידי כל חלקי הפזורה הפלסטינית. מאז הפלסטינים מפוצלים, כאשר
מחמוד עבאס מתמרן בידיעה ברורה שאיננו מוסמך לקבל החלטה לאומית.
המבחן של ההנהגה הלאומית, הישראלית והפלסטינית, יהיה ביכולת העמידה העיקשת על הדרך להשגת הסכם ואי כניעה ללחץ הקיצוניים, גם תוך הפעלת כוח.
ומכאן, לנושא השני. עלילת הספר נפתחת במבצע מורכב של החמאס ברצועה, פריצה מתוך מנהרה והשתלטות על יישוב יהודי סמוך, כאשר במקביל באה הסתערות של אלפי תושבים ברצועת עזה על הגדר המפרידה. אלה רומסים ומפילים את הגדר ודוהרים צפונה, לעבר אשקלון ואשדוד. ואין כוח בישראל שעוצר בעדם. כך נפתחת המלחמה אליה מצטרפות, בזה אחר זה, כל מדינות ערב.
אינני מתכוון לצפות ולהתייחס לסבירותה של יזמה זו של החמאס, אך אני חרד יותר, ואף רואה זאת כאפשרות סבירה, ממשבר קיצוני בתנאים השוררים כיום בתוך הרצועה, אנו חוזים משבר מחוסר מי שתייה, משיעור אדיר של מחוסרי עבודה, ועתה – בעקבות הקיצוץ האמריקאי בתקציב אונרא - מתפתח משבר תברואתי חמור, עם אלפי נפגעים. משבר כזה עלול להניע אלפי עזתים, אשר יסתערו ספונטנית על גדר ההפרדה, ויפרצו מזרחה בתקווה ''לשבור שבר'' בישראל. בדומה לעלילת ספרו של בן-דוד, אני רואה את כוחות צה''ל עומדים חסרי אונים, ואינם מסוגלים לחסום את המסתערים אפילו יפתחו עליהם באש.
אינני מנסה ואינני מסוגל לנבא כיצד תסתיים התפתחות דרמטית זו, אם אמנם נהיה עדים לה. עם זאת, התפתחות כזו, אם אמנם נגיע אליה, תיצור מצב חדש לחלוטין באזורנו. מצב שאיננו ערוכים לו. מצב אשר עלול לקעקע את עיקרי מדיניות הביטחון שלנו.
שני נושאים
