פטירתה של גלה, רעייתי היקרה, אילצה אותנו להתמודד עם הממסד הדתי בסידורי הלוויה והקבורה, למדנו בדרך הקשה מה המשמעות של להיות יהודי חילוני, וזה הביאני לכתיבת הטור שלהלן
אני יהודי, בן העם היהודי מבטן ומלידה. אני ישראלי, אזרח ישראל למן הקמת המדינה. וכן, אני אזרח חילוני, בהכרה.
אני מניח שכמחצית מתושביה-אזרחיה של המדינה הם במצבי – בני העם היהודי, אזרחי מדינת ישראל וחילונים באמונתם.
למזלי, היו לי נתוני פתיחה שלא אלצו אותי לעבור את מסלול המכשולים והייסורים במשרדי הפנים והדתות, מסלול שהוא תנאי לאזרחות הישראלית. לא נדרשתי להתמודד עם הבלוף הגדול של המערכת הישראלית – מדינת ישראל איננה מכירה בזכותם של סתם-חילונים לחיות בישראל ולהיות אזרחיה. עליהם להימנות על בני אחת מדתות המדינה, ואשר ליהודים - עליהם לעבור את מסלול הייסורים של גיור על פי ההלכה.
אל יהיה הדבר קל בעיניכם. מסלול הגיור כולל לימודים, מבחן ההתנהגות האישית במהלך שנת הלימודים (שמירת מצוות – הקפדה על אכילת כשר, שמירת שבת וכיו''ב), והשלמה עם פיקוח דתי מלווה ומחמיר, לפחות, לכל אורכה של תקופת הלימוד והגיור.
גיור המוכר ע''י רשויות המדינה הוא רק גיור על פי ההלכה, אלא שגם בנקודה זו אין ''הלכה'' אחת. מרבית הגיורים על פי ההלכה שאושרו בחו''ל אינם מוכרים ע''י ממסד הרבנות הישראלית. ממסד זה איננו מכיר ברב ה''מגייר'' ובתלמיד/ה שעברו את התהליך בהשגחתו. והתוצאה – ישראל גם איננה מכירה בזכותם כעולים.
יתר על כן, אין דת יהודית אחת. יש יהודים רפורמים, יש יהודים אורתודוכסים ויש יהדות מחמירה, על פי בית הדין הרבני שליד המימסד הרבני בירושלים. זאת ועוד, רבים מבין המגוירים שהיו תלמידים של רבנים מוכרים בישראל – אף אלה גיורם לא הוכר.
אין מידע מוסמך ואין מעקב המתייחסים להתנהגותם של המגוירים לאחר השלמת הלימוד ולאחר שעמדו במבחן – כמה מהם ממשיכים לקיים מצוות גם לאחר שאושרו יהדותם ואזרחותם. כתבתי ''מידע מוסמך'', אך דומני שרובם המכריע של ה''יהודים החדשים'', כל אלה שעברו גיור מתוך אמונתם אלא בשל בקשתם לאזרחות ישראלית, אלה חזרו לסורם והם נוהגים ממש כמוני, הם הופכים להיות ישראלים-חילונים.
אני חושש כי אילו נערך סקר הבודק את קיום ההלכה של המגויירים החדשים הוא היה חושף את הישרא-בלוף הגדול. רובם המכריע אינם שומרי מצוות. הם לא היו דתיים, הם עברו גיור למטרה אחת - לאפשר להם לחיות בישראל.
טענה נגדית, טענה המושמעת בעניין זה מחוגי הרבנות הממוסדת, היא שללא גיור זה נפרק את העם היהודי, ואי אפשר יהיה להתיר לשני ''יהודים'' אזרחי ישראל לבוא בברית הנישואים, בשל הספק ביהדותם. אך טענה זו איננה אלא הונאה, או לפחות – אשלייה. אין להעלות על הדעת שמשפחה מחסידות זו או אחרת בבני-ברק, בירושלים או בקהילה אורתודוכסית אחרת, תתיר נישואי בן או בת עם יהודי חילוני אלא אם יהיו אותו יהודי או יהודייה מוכנים לאמץ כמותם את ההלכה, על כל סייגיה.
המסקנה ברורה – ראוי לה לישראל שתפריד בין הזכות להיות אזרח המדינה לבין אמונתו ומעמדו הדתי. אמונתו איננה מעניינה של המדינה
דת, עם, מדינה
