לפני שבעים שנים, בכ''ט בנובמבר 1947, ישבתי בבית הוריי בתל-אביב והאזנו כולנו למקלט הרדיו אשר העביר בשידור חי את ההצבעה מעצרת האו''מ ב- LAKE SUCCESS על תכנית החלוקה של ארץ-ישראל. לפניי, על השולחן, היה דף נייר עליו רשמתי את אומרי ה-YES, אומרי ה-NO ואת אומרי ה-ABSTAIN.
כמו הרוב המכריע של היהודים בארץ שאגתי בשמחה משהגענו לסיכום – 33 אומרי YES, 12 אומרי NO ועשרה נמנעים. עצרת האו''מ אישרה את תכנית חלוקת הארץ – להקמתה של מדינה יהודית, להקמת מדינה ערבית ולמרחב ירושלים שיישאר, בשלב זה, במעמד בינלאומי.
ידעתי כי החלטה זו לא תתקבל בברכה ע''י הצד הערבי, וברוח האיומים שהושמעו צפיתי לניסיון ערבי לחבל במימוש החלטה זו בכוח הזרוע. דאגה זו לא פגמה בשמחתי באותה שעה על ניצחוננו הגדול במערכה המדינית.
אני מעלה נושא זה בעקבות מאמר שפרסם בימים אלה ידידי, הדר'
דורי גולד, מאמר בו ביקש לקבוע שלא החלטת או''מ היא שהקימה את מדינת ישראל. הייתה זו החלטת העצרת הכללית ולא החלטת מועצת הביטחון, שרק לה בסיס משפטי מחייב. עיקר חשיבותה, לדברי גולד, בלגיטימיות הבינלאומית שהקנתה לתביעה היהודית למדינה.
דר' גולד טוען, בצדק, כי הבסיס החוקי להקמת המדינה זו ''הכרזת העצמאות'' עליה הכריז
דוד בן-גוריון ב-14 במאי 1948. יחד עם זאת אינני יכול שלא להדגיש שלוש נקודות:
ראשונה, מסופקני אם מדינת ישראל הייתה קמה אלמלא החלטת העצרת הכללית. בנתונים ששררו אז בשטח, כאשר היישוב היהודי מנה רק כשליש מאוכלוסיית ארץ-ישראל, וכאשר זו התרכזה בפועל בשטח מזערי משטחה של ארץ-ישראל, ספק אם היה היישוב היהודי מכריז על הקמת מדינה ריבונית ועצמאית.
שנייה, רק בזכות החלטה זו של עצרת האו''מ זכתה מדינת ישראל, מיד לאחר הכרזת העצמאות בה' באייר, בהכרה של רבות ומן החשובות במדינות העולם (ביניהן ברית-המועצות וארצות הברית).
ושלישית, אנו נאבקים מאז 1948 ומבקשים הכרה בינלאומית בירושלים כבירת ישראל. מה שעומד לרועץ לנו מזה שבעים שנה, זו אותה החלטת עצרת האו''מ אשר קבעה מפורשות כי מרחב ירושלים יישאר במעמד בינלאומי עד שיוכרע אחרת.
מייחסים לבן-גוריון את האמירות ''או''מ שמום'' וכן ''אין זה חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים''. אם אמנם אמר בן-גוריון דברים אלה, לא בטאו את מלוא התמונה. אכן, אין די ב''מה שיאמרו הגויים'' ואין די בהחלטות שמתקבלות בעצרת האו''מ. היישום והתוצאה הסופית ייקבעו במעשינו אנו, במה שיעשו היהודים ובמה שתעשה ישראל. יחד עם זאת, כולנו עוקבים בדאגה אחר הדיונים וההחלטות של המערכת הבינלאומית ושל ארגון האו''מ. ואין תמה שהפלסטינים משקיעים את עיקר מאמציהם לערעור מעמדה המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית.
בל נשכח, ישראל, לא עם לבדד ישכון.
הכ''ט בנובמבר- המשפט וההלכה
לא משפט ולא הלכה
