פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8630

ביטול החוק המטיל מס על בעלי דירה שלישית
יוסף אליעז (שבת, 12/08/2017 שעה 11:00)


ביטול החוק המטיל מס על בעלי דירה שלישית

ניצחון פירוס?

יוסף אליעז



פירוס, מצביא דגול, היה מלך אפירוס, עיר-מדינה בדרום מערב יוון. שליטי טארנטינו, עיר מדינה יוונית בעקב ''המגף האיטלקי'', הזעיקוהו לעזרה במלחמתם ברומאים. פירוס חצה עם צבאו החזק את הים האדריאטי ובשנת 279 לפנה''ס הביס בקרב את הצבא הרומי, אלא שבמלחמה אבדו לו כמעט כל צבאו ומפקדיו המנוסים. לפי ההיסטוריון הרומי פלוטארכוס השיב פירוס למברכיו: ''עוד נצחון כזה ואבדנו!''

ברכותי לכל העותרים ועוה''ד באי-כוחם שעתרו כנגד חוק המס הַדְּרָקוֹנִי שהוטל על בעלי דירה שלישית בידי שר האוצר משה כחלון, ולבית-המשפט העליון שעמד בפרץ, ולא חָת מהשר, שכפה על הממשלה מכוח ''ההסכמים הקואליציוניים'' ומכוח הסכמת רה''מ נתניהו לתת לו בלעדית את מלוא הסמכויות בנושא הדיור ולהטיל את המס המעוות. השר כחלון ממש כפה על הכנסת, תוך שימוש נָלוֹז ב''משמעת הקואליציונית'', להעביר את החוק על אפם וחמתם של חברי הכנסת, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, שהתנגדו לחוק זה.


חוק הזה מעוות בשני מישורים: הן בגוף החוק והן בדרך חקיקתו

הבעיה היא שבית-המשפט נמנע מלדון בתוכן החוק עצמו, בהקפידו הקפדת-יתר לשמור על עקרון הפרדת הרשויות והצטמצמו כך, בזהירות רבה, בבחינת דרך חקיקתו בלבד מצא, ברוב דעות כב' השופטים מ. נאור, א. חיות, נ. הנדל ונ. סולברג (שכתב את עיקר הפסק), מול דעת המיעוט של כב' השופט מ. מזוז, כי הפגמים בחקיקתו היו כה מהותיים וירדו לשורש החקיקה עד שלא נותרה ברירה אלא לפסול את החוק כולו.

כל השופטים הסכימו כי אופן החקיקה היה פגום מאד, והמחלוקת שנותרה היא בכך שהשופט מזוז סבר שלמרות כל הפגמים הקשים שנפלו בדרך חקיקתו אין מקום לפסול את החוק.

ומדוע נזקקתי לדברי פירוס מלך אפירוס? כי הוחמצה כאן הזדמנות נדירה להתייחס לָעִיווּתִּים בתוכן החוק עצמו, אפילו באמרות אגב (''אוֹבִּיטֶר דִּיקְטָא''), שעשויות היו להדריך את הכנסת והממשלה בחקיקה החוזרת, שהשר משה כחלון כבר הצהיר עליה, ולהסיר מכשלות ואבני-נגף מדרכן. אני חושש שהשר, גם מטעמי אֶגוֹ, יעביר שוב את החוק הפגום בדרך שהיא לכאורה תקינה, למרות שרוב המשקיעים כבר הסתלקו משוק הדירות ומטרת החוק כבר הושגה בעיקרה, בכך ששוב יכפה על נתניהו לאשר את החוק בממשלה ושוב יכפה, ב''משמעת קואליציונית'', על חברי הכנסת לחוקק את החוק על אפם ועל חמתם. אם אכן כך ייעשה יִימָּצֵא שההישג בביטול החוק לא היה אלא ניצחון פירוס. ובכל הכבוד – חוששני שבית המשפט העליון יסתפק בפסיקתו השבוע ולא יעז לבטל את החוק החדש שיהיה ככל הנראה, מעוות בְּתוֹכְנוֹ כמו החוק שבוטל, מהטעם של הפרדת הרשויות ורתיעה מהתערבות נוספת בחקיקת הכנסת ''העצמאית''.

לגבי גוף ותוכן החוק נציין בקצרה חלק מהפגמים הכבדים שבו:
  1. החוק הטיל מס כבד (שכמוהו לדעתנו כקנס מתמשך, ויוטל כל שנה) על אזרחים שלא עברו כל עבירה בכך שרכשו כדין ובמחיר מלא דירה שלישית, ומשלמים כחוק מס על הכנסותיהם מדירות אלו. חוק זה מפלה לרעה ציבור מסוים שהמס מוטל רק על רכושו, בשונה ממס רגיל המוטל על כלל הציבור, כמו מס רכוש;
  2. החוק מנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, המקנה במפורש הגנה על הקניין;
  3. חוקי מס לעולם אינם רטרואקטיביים. אך מס זה אינו מוטל על רוכשי דירה שלישית בעתיד אלא על אלו שכבר רכשו, כאמור בתום לב וכדין, את דירותיהם;
  4. מעבר לאפלייתם לרעה של בעלי דירה שלישית ביחס לכלל האוכלוסיה, הנה הם מופלים לרעה גם ביחס לבעלי מקרקעין אחרים: בעלי שלוש חנויות או אפילו קניונים, משרדים ובתי-משרדים, מגרשי חניה או מגרשים לבניה; פה גם נפגע עקרון השוויון, שהוא עיקרון חוקתי;
  5. המס על בעלי דירה שלישית אינו פרוגרסיבי: המס הוא בגובה אחוז אחד מהשווי, עד לתקרה של 18,000 ש''ח לשנה. אך תקרת-מס זו שווה הן לבעל דירת ענק הַצּוֹפָה לים שמחירה עשרות מיליוני דולרים במגדל חדש בת''א, או במגדלי אקירוב בירושלים, הגובה דמי שכירות של אלפי דולרים בחודש, והן לבעל דירה עלובה בדימונה או ירוחם הַגּוֹבֶה דמ''ש בגובה אלפיים ₪ לחודש; פה דווקא העשירים מופלים לטובה! זאת מבלי להזכיר כי הכנסות משכ''ד של בעל דירת פאר שניה עולות בהרבה על הכנסה משלוש דירות זולות בפריפריה;
  6. המטרה המוצהרת של כחלון והאוצר הייתה ''לשחרר דירות'' לשוק, על-מנת לצמצם את הביקוש ולעצור את עלית-מחירי הדירות, אך כחלון לא התאפק וגם ניסה לגרוף מסים בהזדמנות זו, והאוצר העריך שיכניס לקופתו 900 מיליון ש''ח. מה למס כבד זה ולצורך ''לשחרר'' דירות לשוק?! אמנם ניתן פטור חלקי וזמני ממס הרכוש, אך המס הכבד נותר בעיקרו;
  7. המחוקק התעלם מכך שהבעלים הַוָּתִיקִים של רוב הדירות הללו הם חסרי פֶּנְסְיָה ורכשו דירות אלו לא לספקולציות אלא לצורך קיומם לכשיאלצו לצאת ממעגל העבודה. החוק כורת את מטה לחמם ומהוה גְּזֵלָה של כִּבְשַׁת הָרָשׁ;
  8. האוצר אמור להציע לציבור גם דירות להשכרה, ולא רק לרכישה. כמעט כל הדירות השלישיות מושכרות. יש כאן סתירה פנימית בין 2 מטרות של אותו משרד. עוד יש להוסיף שמרבית אותן דירות אמורה לשמש למגורי הילדים הבגירים של הבעלים, ו/או לעבור אליהם בירושה. אם הבעלים יְאוּלְּצוּ למכור דירות אלו ילדיהם יצטרפו, לכשיתבגרו, לקהל מבקשי הדיור ויתרמו למחסור בדירות לרכישה.
מספר הערות לגבי פסק-דין הרוב בענין פסלות אופן החקיקה:
  1. פסק דינו של הרוב הוא מלאכת מחשבת וראוי לכל שבח. בית המשפט התריע כבר שנים רבות בעשרות פסקי-דין כי חוק ההסדרים המועבר בכל שנה באופן חפוז נועד במקורו לאפשר גמישות בנושאי התקציב, אך הממשלה ניצלה את הדיונים המקוצרים, או החסרים לחלוטין, והעביר חקיקה זריזה ובלתי מאוזנת ובלתי שקולה, שהיינו שלא נשקלה ולא נבחנה לעומק בַּוַּעֲדוֹת הקיימות לכך, וכך נוצרו שיבושי חקיקה, העברות כספים אדירים ועלומים מעין הציבור ע''י יו''ר ועדת הכספים, לעיתים בלא דיון או נוכחות רוב חבריה, שלא בשקיפות וללא ידע או פיקוח מצד הציבור.

    הממשלה לא שעתה לדברי השופטים, שהמליצו לשר ''למשוך'' את החוק ולהחזירו לדיון בועדת הכספים על-מנת שיחוקק כדין ובדרך המקובלת, מאחר שחפצו לְהִמָּנַע שוב ושוב מפסילת חקיקה בלתי ראויה, מחמת העיקרון הקדוש של הפרדת הרשויות.
  2. המבחן המכריע שהביא לפסק-הדין לביטול החוק היה ''עקרון ההשתתפות'', דהיינו בבחינתו אם ניתנה לחברי הכנסת, ובעיקר בועדת הכספים, הזדמנות ראויה לעיין וללמוד את החוק, להבינו ולהשתתף בדיון לגביו. השופטים הבהירו כי לא די במתן הזדמנות ראויה לעיון בחוק ולימודו - שגם זו חסרה בדיון בחוק הזה - אלא שתינתן להם הזדמנות לגבש עמדה ולהביע את דעותיהם, ואם יש – את הסתייגויותיהם. עליהם לשמוע את דברי חבריהם לועדה או לַמְּלִיאָה, ולקיים דיון מְמַצֶּה. השופט ניל הנדל הוסיף, על בסיס הדין העברי, כי ההשתתפות בדיון אינה רק זכות של חה''כ אלא גם חובה המוטלת עליו. הַמּוּתָּב הדגיש שכל חבר בועדה חייב לגבש דעה ולא להטביע את הצבעתו כחותמת גומי. שופטי הרוב מצאו כי זכות ההשתתפות הזו, נשללה למעשה מחברי הועדה. השופט מזוז חלק על קביעה זו.

    עוד נאמר בפסק-הדין שהפסיקה לביטול החוק אינה פוגעת בכבודם וסמכותם של חברי הכנסת אלא דווקא באה לכבד את מעמדם וזכותם לחוקק כראוי, ולא לשמש חותמת גומי להצעות חוק של הממשלה.
  3. בכל הכבוד הרב לפסיקת כב' בית המשפט, ודווקא בנושא אופן החקיקה, הנה מספר היבטים חשובים, ואף חֲמוּרִים, לא מצאו מקומם בפסק-הדין:
    א. בית המשפט לא התייחס לעובדה ששר האוצר, בכדי להמעיט את התנגדות חברי ועדת הכספים להצעת החוק, קנה (כך!) את הצבעתם בחלוקת כספים יחודיים להם, אותם יוכלו להוציא כראות עיניהם. כך הובטחו סכומים החל מ- 80 מיליון שקל ליו''ר הועדה, חה''כ גפני, לתקצוב לשנתיים, 40 מיליון כל שנה; 40 מיליון לח''כ דוד ביתן, יו''ר הקואליציה שהתנגד לחוק; ועד 10 מיליון לח''כ אורן חזן, שקפץ מהר לחטוף משהו מעגלת הבזבוזים של השר.

    במאמר מוסגר אציין כי הח''מ פנה במכתב תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ''ל המשטרה וּבִקְשָׁם להורות על חקירה בעבירות לכאורה של מתן ולקיחת שוחד (ועוד מכספי ציבור) לנציגי ציבור בהקשר זה. עד היום, מזה חודשים, לא זכה הח''מ לתשובה עניינית.
    ב. בית המשפט הנכבד התריע על צירוף החוק למיסוי דירה שלישית לחוק ההסדרה הכללי, אך לא התייחס לכוות האוצר להעשיר את קופתו בסכום נכבד של מס שבח המוטל על מגזר מצומצם, במכירה מאונס ולא מרצון חפשי, מס שאין לו ולא כלום עם ''שחרור'' דירות לשוק.
    אמנם – אפשר לטעון שנושא זה עניינו לדיון בתוכן החוק עצמו.
  4. נושא נוסף שדומה כי כב' השופטים לא נתנו דעתם עליו הוא זה: במצב המשפטי הנוהג כיום בכנסת, הנה גם אם הצעת החוק תידון כראוי בועדת הכספים, וחברי הכנסת יבינו אותה כהלכה, ידונו בה בהרחבה וגם יגבשו לעצמם דעה ועמדה ביחס לחוק המוצע – הנה לכל זה לא תהא השלכה של ממש על הצבעתם אם שוב תיכפה עליהם המשמעת הקואליציונית הידועה, והם יאלצו להצביע לקבלת חוק גם אם הדבר מנוגד לדעתם.
    אם אמנם כך – מה הועילו חכמים בתקנתם?
  5. בכל הכבוד לפסק-דינו של כב' השופט מני מזוז:
    א. תמהני מה טעם ראה כבודו להכשיר חקיקה פסולה ולהמנע מלנצל הזדמנות זו להשיב את גלגלי החקיקה על מכונם, אחרי זלזול כה מתמשך של הממשלה ופקידיה(!) בכנסת ובועדת הכספים. כעולה גם ממובאות פרוטוקול הועדה ונזיפות הפקידים בנבחרי-הציבור למהר ולסיים את הקראת החוק ואישורו , כפי שעולה מהציטוטים שהביא כב' השופט סולברג בפסק-דינו.
    ב. בפסק דינו כב' השופט מזוז בנה לוח תאריכים כדי להצביע עד מה רב הזמן שהחוק ''התגלגל'' בכנסת כך שהיה, לדעתו, לְכוּלֵּי עַלְמָּא די זמן ללמדו. בכך טעה כב' השופט, כי להצעת החוק לגלגוליה הקודמים, ששונתה שוב ושוב, לא הייתה משמעות, כי הנוסח המכריע והחשוב לענייננו הוא רק הנוסח הסופי שעליו נדרשו הח''כים להצביע, וזה נמסר לחברי ועדת הכספים רק שעתיים לפני ההצבעה עליו, ולא על כל מיני נוסחים קודמים, והיו אלו שעתיים אחרי 3 ימים ולילות של דיונים בחוק ההסדרים , כך שכולם היו מותשים ואיש מהם לא הבין את דקויות החוק ואת השלכותיו, ונבצר ממנו לגבש דעה עצמאית ומודעת. כך פסק בית המשפט גם בתחום אחר: לא די בהסכמה גרידא (כמו לניתוח או לעיסקא) אלא נדרשת הסכמה מוּדָעַת, לאמור שֶׁהַמַּסְכִּים הבין את מהות הנושא ואת מהות הסכמתו ואת תוצאותיה.
  6. באופן זה קבלנו בתודה את ביטול החוק המטיל מס על בעל דירה שלישית, אך מאחר ובית-המשפט הנכבד לא התייחס לבעיות הקשות שיוצר החוק עצמו, ולפגמיו, כפי שפורט לעיל, הרי שהשמחה בציבור מעט מוקדמת. התוצאה האפשרית, שהחוק, חלילה, יחוקק שוב, מזכירה לי את ספרו של ארנסט המינגווי ''הזקן והים'', שם מסופר על דייג זקן שתקופה ארוכה מאד, ותוך סבל עצום, תר אחרי דג ענק ואחרי שעלה בידו סוף-סוף לדוג את הענק נבצר ממנו להעלותו לסירה ועל כן רתם אותו לסירה וגרר אותו אחריה, וכאשר הגיע לנמל מבטחים נוכח כי מהדג הענק לא נותר אלא שלד מרשים אך חסר-ערך...
יש לקוות ששר האוצר אשר נכווה ברותחין יזהר בצוננין, ישקול בחכמה ובקור-רוח את הצורך בחוק זה, המביא נזק ענק לעשרות אלפי משפחות שלא חטאו, ובעיקר לאחר שֶׁהַמַּשְׁקִיעִים הספקולנטים כבר נטשו את שוק הדירות, יתגבר על האגו שלו שנפגע כאשר החוק בו כה חָשַׁק בוטל, וימנע מִלְהַגִּישוֹ שוב לחקיקה. אכן בלימוד לִקְחוֹ ובהתגברות על יצרו יִבָּחֵן מנהיג.

גילוי נאות: הכותב הוא אחד העותרים בבג''צ 76/17 שהוגש ע''י עוה''ד אהוד ערב ואלישע ודן כהן.








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.