|
| אלי אשד (יום חמישי, 10/10/2002 שעה 10:05) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
לבית כנסת ע''מ לברך את ברכת הגומל. זה הדבר הנכון לעשות. | |||
|
|||
הרי הוא כל יכול וברצותו היה חוסך לנו את החוויות הללו? גם לגרום לכך שנפגע וגם לקבל ברכה זה בבחינת ''הרצחת וגם ירשת''. | |||
|
|||
לק''י אלי, הברכה הארמית - בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. תרגום לעברית - ברוך הרחמן שנתנך לנו ולא נתנך לעפר! שתאריך ימים! אליצור | |||
|
|||
|
|||
ואנחנו לא משתמשים בו כמו שצריך.יש הסבר יותר ארוך אבל זה תמצית העניין. | |||
|
|||
והעיקר שהוא רחום וחנון וכולו טוב. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה. | |||
|
|||
|
|||
|
|||
בין מה שאמרתי לתגובך ישנו איזה מחסום שלא הצלחתי לעבור. אגב האם אתה חושב שאני אתאיסט? | |||
|
|||
אתה חכם מכדי להתקע על הפסוק הזה. ואני מסכים שהמצב די מסובך.. אבל מה קרה לנו? עוד נדבר..שלך מוטק'ה | |||
|
|||
שלי במקרה זה, היות ואבות אכלו בוסר (משהו חטא) שיני בנים.. (ילדיהם ישלמו את המחיר) ניתן לראות את זה במצב שבו אבי יהודי חטא ועל כן בנו יענש. וניתן לראות את זה כחטא האל ועל כן כל בני האדם ישלמו. | |||
|
|||
תוצאה שמי אשם בה? אם לא היה חוק לא היה מי שיעבור עליו. אם לא הייתה עבדות לא היו עבדים. אם לא היו מתאבדים כנראה שלא היו מתים מהתאבדויות כאילו. אם זה לא עונש מה זה? | |||
|
|||
ברכת הגומל,ברכת שעשה לי נס במקום הזה. והרבה עידוד. בא נשתה קפה פעם ... מאחל לך אורך ימים ושנות חיים,יאריך ה' ימיך בטוב ושנותיך בנעימים וראה בטוב ירושלים (וגם תל אביב,בקיצור וראה בטוב הארץ..)אמן. | |||
|
|||
|
|||
אינו חדש, והמחיר משולם מזה 100 שנה. ואם ניתן טריטוריות לגורם שהוא גם אויבנו, יחדלו מעשי הדמים? האם מישהו סבור שהערבים הם עם שונה מעמים אחרים, ולא יתקוממו כנגד עם אחר? זאת, אף אם במרוצת מאות שנים ריחף מעל ערביי פלשתין החשש שהיהודים ישובו ויתבעו את הקושן שלהם על אדמתם. לכן טרחו להרוס, בתבונה וערמומיות כפרית, עדויות ארכאולוגיות לקיום היהודי כאן שניתקלו בהם כל אותם שנים. אנשי המשלחת הארכאולוגית הגרמנית בשנת 1880 לערך שמצאה את מצבת מישע מלך מואב - המספרת בעברית מקראית נהדרת את סיפור מלכי ישראל דאז וכיבושיהם - דאגו מייד לצקת בגבס העתק של מצבה זאת מפאת הכרתם את נוהגם זה של הפלשתינים החוששים מתזכורות ה''קושאן היהודי''. ואכן זמן מה לאחר מכן ניתצו הפועלים הערבים כאילו בתאונה באקראי את המצבה המקורית. שנים הדביקו לנו את הסיפור של פלישה קולוניאלית לאדמתם, חרף מודעותם הם, בראש וראשונה למופרכותו. אבל, טענתם כי היהודים ''נוקמים'' בהם את השפלתם ורדיפותיהם באירופה אינה לגמרי צינית, אלא מהווה השלכה פסיכולוגית (פרוייקציה) של תחושתם הנקמנית שלהם עצמם. שכן במידת מה הם נוקמים ופורעים בנו, בגורם הלא נכון, את תחושת ההשפלה הערבית ממעצמות קולוניאליות חזקות. העוינות הערבית ומעשי הדמים נימשכים כלפינו למעלה ממאה שנה, חלקם עקב תחושות פסיכולוגיות שאין לנו יד ורגל בהם, ונוכח הונאה עצמית בראש וראשונה מצד האדם הפלשתיני. תשובתנו לפרוורסיית הדמים המכלימה - הגנה עצמית איתנה, והמשך היצירה הבונה באדמתנו. | |||
|
|||
וההסבר הפשוט.יש כאן שני מימדים: האחד האיסלם - דוגל בשליטה מוחלטת בכל העולם, כי זו הדת ואין בילתה. כל אדמה שנכבשה על ידי מוסלמים, אדמת הקדש. אין מקום לבני דת אחרת וראיה שבמדניות האיסלם מציקים לערבים הנוצרים / הקופטים ולכל הלא מוסלמים. שנית - הערבים שגרו כאן במרחב (כי ארץ ישראל מאז הכיבוש הרומאי וגרוש היהודים לא היתה מדינה עצמאית ולבטח לא ערבית/ מוסלמית) רואים במקום זה את ביתם, ומבחינתם בצדק. מי שנולד במקום וכן גם הוריו - יש לו את כל ההצדקה לראות במקום מולדת. אבל - מוסלמי אינו יכול להיות תחת שלטון של לא מוסלמי. מוסלמי לא יכול לראות כיצד אדמה מוסלמית נכבשת על ידי לא מוסלמי (גירוש המוסלמים מספרד הינו טראומה בתרבותם). וכן גם לנו יש כאן מערכת מורכבת של התיחסויות : מורשת דתית (לחילונים - זו לבטח דילמה קשה), הסטורית - הסטוריה רחוקה המתנגשת עם ההסטוריה של 700 השנים האחרונות. אבל - יש להזכיר לפלשתינאים - שהאיזור היה כבוש על ידי התורכים והעותמנים שהם לא ערבים ולכן אין להם זכות הסטורית. אם כבר - לתורכיה יש זכות עודפת. | |||
|
|||
הצגת הערבים והפלסטינים כמיקשה אחת, כאילו כולם מוסלמים דתיים - היא אמירה מעוותת ושיטחית. מעניין איך היית מתייחס לאדם שהיה מציג טעון כזה על הישראלים. בוודאי היית אומר שהדובר אינו מבין דבר וחצי דבר בכור ההיתוך הישראלי, במאבק הפנימי שבין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל - ובצדק. | |||
|
|||
אין החברה הישראלית דומה כלל לחברה הערבית בכלל ולזו הפלסטינית בפרט. בתרבות האסלאם אין מושג כזה 'חילוני'. כולם מוסלמים וכולם מקיימים את דיני האסלאם. וגם אם יש כאלה שאינם מקפידים בקטנה כגדולה, עדיין הם מוסלמים במובן הדתי לכל דבר. אחוזי המקיימים את דיני הדת באסלאם הוא גבוה ביותר, בעיקר בשל אמונה, חינוך ותרבות מילדות, אך גם משום שאין דת זו דורשת לקיים מאות מצוות, אלא מספר די מצומצם. הבעייתית שבהם היא חמש התפילות ביום, שבמקרים קיצוניים פוטרים את המאמין מלקיים את כולן. | |||
|
|||
וככזאת, כמו כל הכללה (כולל הכללה זו) היא חוטאת בראיה חד ממדית של המציאות, שכידוע היא ''קצת'' יותר מורכבת. | |||
|
|||
כי ישנן הכללות הנאמרות כלאחר יד משום העדר יכולת שלילת טיעון באופן מסודר וישנן הכללות המבטאות מצב אמת. בפועל, מידת התערבות המדינה והדת האסלאמיים בחוק הכללי-הציבורי הוא גדול. בתי הדין במדינות האסלאם, בכולן, הם בתי דין אסלאמיים - השאריעה, וענייני הציבור והמדינה נגזרים מתוך התורה שבכתב (הקוראן) והתורה שבעל פה (חדית' ופתוות), שהם חוקי המדינה. בכל עולם האסלאם רק בתורכיה יש חוק מדינה חילוני, המחייב את הכלל בנושאים שבין אדם לחברו, כולל נישואין וקבורה. אלא, שגם שם, כמו בישראל, מרבית האוכלוסיה מתוך בחירה מעדיפים לנהל את ענייניהם הפרטיים אלה ע''פ דיני האמונה ולא דיני המדינה. אך אף על פי כן, גם בתורכיה, המובילה לכאורה בתהליך הפרדת הדת מהמדינה, הולכת וגוברת בשנים האחרונות האסלאמיזציה בכל ענייני הציבור והמפלגה האסלאמית היא המפלגה הגדולה או השניה בגודלה (בשלושת הבחירות הכלליות האחרונות) ומנהגי דת וחוקיו חודרים שוב לתחום הציבורי. האסלאם הוא הסיבה הבלעדית של העדר תהליך דמוקרטיזציה במרבית מדינות האסלאם. גם במדינות התומכות בהשכלה גבוהה, הסטודנטים נדרשים לעמוד בתנאי קבלה וסינון הלוקחים בחשבון גם את דתיותם של הנרשמים והם נבדקים לכל אורך שנות לימודיהם גם על פי התנהגותם בהתאם לנדרש ע''פ חוקי הדת. גם החברה הפלסטינית הנחשבת לחברה הפתוחה ביותר בקרב החברות האסלאמיות במזרח התיכון מזוהה כחברה אסלאמית, בה 80-75 אחוז מצהירים שהם דתיים, והנתונים האלה שווים בין העשירים לעניים ובין אלה שביהודה ושומרון לעזה. ע''פ ההגדרות הנוהגות ע''י המוסלמים עצמם, איש האסלאם הוא זה המחפש את תהליך האסלאמיזציה של החברה האסלאמית ללא הפוגה, באמצעות כלים וביטוי פוליטיים. הכלים הפוליטיים מוגדרים ע''פ חוק וחוקה וגם ע''י נורמות חברתיות שעוצבו בעשיה הדתית. תהליכי ההקצנה בקרב חוגי האסלאם השונים החלו במאה ה- 19 כתגובה ו'הפגנתיות' (פרוטסטנטיזם) אל מול הנאורות והמודרניזציה שפשטה בעולם המערבי. מגמה זו התחזקה בשנות ה- 20 של המאה ו- 30 עם הקמת ה''אחים המוסלמים'' במצרים וקיבלה חיזוק נוסף ב- 30 השנים האחרונות באמצעות מהפיכה דתית באיראן (79'), הקמת חזבאללה (81'), אל קאעידה (89') וכו'. ואינני מתייחס כלל לגולים המוסלמים במדינות המערב, ולתהליך ה'התחרדות' שלהם, כי עניינם בדת הוא עניין אישי, לא לאומי-במסגרת-מדינת-לאום-מוסלמית. ע''פ הגדרתם עצמם של המוסלמים, האסלאם חותר לאחד את ה''דין'' (דת), ''דונייה'' (דרך החיים) וה-''דאוולה'' (מדינה) באחת. ובמסגרת זו שואפים המוסלמים לבטל את חוקי המדינה והשלטון החילוניים. וזה תהליך מתמשך ובעל הצלחות במדינות המוסלמיות. ע''פ דין האסלאם ''מדינה חילונית'' (אסלאמית) אינה חוקית ואינה מוסרית, ולכן על ה''אומה'' (קהל המאמינים) לפעול להבטחת אופיה האסלאמי של המדינה. הגדרות אלה באות לידי ביטוי יפה בקטאר, מדינת ''אמצע אסלאמית'', בעלת קשרים מסועפים עם מדינות לא-אסלאמיות ותנועה ערה של עובדים זרים בשטחה. בקטאר אין חופש דת ואין הגנה לחופש כזה בחוקה או בחוקים (המפרשים את חוקי האסלאם) שלה. פעילות דתית לא-אסלאמית בפרהסיה ובד' אמות אסורה ע''פ חוק, אלא אם קיבלה אישור של משרד הדתות של קטאר. וגם אז הפעילות היא רק בצינעה בבית תפילות שהוציא רשיון עבודה כדין. כל הפגנת זהות דתית לא-אסלאמית בפרהסיה תחשב להפרת חוק. ישנן דתות האסורות בכלל לעבודה גם בצנעה: בודהיזם והינדואיזם, לדוגמה. אני לא מקנא בעשרות אלפי העובדים ההודים והסינים בקטאר .... . גם המרת דת מאסלאם לדת אחרת אסורה ע''פ החוק הפלילי. ואפילו הלוחם הגדול להגדרת הסקולריזם באסלאם, אסגאר עלי אינג'ניר, הוא אסלאמיסט .... הודי, שפועל כקול בודד בשולי המרחב האסלאמי, מצר על עובדות אלה. וגם זה, רק בגלל שזו מדינה לא אסלאמית המאפשרת לו לפעול. ורק כדי להראות שדת ומדינה / דת והשכלה יכולים לחיות יחדיו בשלום ללא כפיה הדדית, אביא כדוגמה את ישראל, שעם כל חדירתה העמוקה של הדת לחיים הפוליטיים ונקודות חיכוך בנושאים מסויימים, עדיין אין הדת כובלת את החילוניים באופן טוטלי כנהוג בארצות האסלאם ומאידך, ישנם דתיים רבים הנמצאים בשורה הראשונה של אנשי המדע והדעת בחברה הישראלית ללא כל קשר לאמונתם. לדוגמה: ישעיהו לייבוביץ' ז''ל. קישורים: חוק וחוקה באסלאם: http://www.ghazali.net/book2/chapter4/body_chapter4.... קטאר בעיניים של משרד החוץ האמריקאי: http://www.state.gov/g/drl/rls/irf/2001/5731.htm לוחם הסקולריזם באסלאם: http://ecumene.org/IIS/csss13.htm | |||
|
|||
את אותן המשוואות אפשר - כמעט במדוייק- להכיל גם עלינו, הישראלים. 1. סטטיסטית גם מרבית הישראלים (היהודים) טוענים שהם מסורתיים או דתיים. 2. היכולת להכפיף על אזרחי מדינת ישראל (הדמוקרטית-חילונית) חוקים דתיים רבים הקשורים לחיי הכלל והפרט, מעידים שגם אצלנו אין אפשרות לעשות הפרדה ממשית בין דת ומדינה. בנוסף, ניתן לראות גם אצלנו ההקצנה ואת ההתכופפות המתמדת של החוק האזרחי מול החוק הדתי. 3. לא בכל מדינות ערב קיימת שליטה חוקתית דתית. 4. יש להניח שגם במדינות ערב קיימים כמה ''ישעיהו ליבוביצ'ים'' - שגם אצלנו היה אישיות מיוחדת - רק שהמשטרים הטוטאליטרים (ולאו דווקא דתיים) אינם מאפשרים להם את אותו פיתחון פה. 5. בניגוד לטורקיה, בישראל (למיטב ידיעתי) עדיין אין חוק אזרחי הכולל נישואין וגרושין. וגם בנושא קבורה הפתרונות עדיין חלקיים. | |||
|
|||
מאחר שאין מדינה שהיא 100 אחוז דמוקרטית-ליברלית או 100 אחוז קליריקלית-שמרנית, הרי שאנחנו נעים על הסקאלה לכאן ולשם, ע''פ משקל הכוחות הפוליטיים בכל עת ועת. מיקומנו על הסקאלה הזו הוא באופן מובהק בחצי הדמוקרטי ליברלי, על אף כל אותן הבעיות שיש לנו מול החרדים-דתיים. 1. לא התייחסתי כלל לנושא ההכרה האישית של האדם בדבר אמונתו בבורא העולם. עניין זה הוא לאדם עצמו ואין מדינה צריכה להתערב הזה. רק ראוי לה למדינה שאת ענייני הציבור, החוקים הציבוריים תחוקק בנפרד מחוקים דתיים, גם אם היא מחליטה להתחשב בהם באופן כזה או אחר. יכולתו של פרט להיות דתי או חילוני, אינה צריכה להיקבע ע''י איסורים, הגבלות ותגמולים חיצוניים. ובעניין הזה, על אף מספר חריגות מרגיזות, ישראל בכל זאת נמצאת במקום הנכון. 2. קיימת התמודדות מתמדת בנושא החוקים הדתיים. בנושאים הציבוריים דווקא ישנה מגמה לבטל הגבלות שהיו בחוקי ה''קונצנזוס'', מהלך שהתגבר בעשר השנים האחרונות וגרם לריאקציה של המפלגות הדתיות. בינתיים, ללא הצלחה משמעותית. גם בנושא הדינים האישיים, ישנה בחירה מרצון של מרבית האזרחים לנהוג ע''פ הדינים הדתיים (ברית מילה, בר-בת מצווה, נישואין, קבורה). כאשר לאלה שבוחרים אחרת ישנן אופציות אחרות. נישואין אזרחיים באמצעות חוזה, התקפים ע''פ החוק ואפילו אם רוצים אז אפשר להינשא בנוסח ''שולמית אלוני''. ואפשר אפילו להיקבר בקבר ''לא דתי'' תמורת סכום ''סמלי''. 3. בכל מדינות במזה''ת המוסלמיות חוק השאריעה הוא בעל תוקף, כולל בחוקי הכלל (ולא רק בדיני אישות). על פי הגדרת חוק יסוד המדינה. החלטות בעלות רקע סוציולוגי, כלכלי, חברתי נגזרות גם ע''פ פרשנות חוקי הדת. אירוע לדוגמה: פעיל זכויות האדם, הסוציולוג המצרי ד''ר סעד אל דין אבראהים נשפט ונכלא במצריים לפני כחודשיים בגלל דעותיו ופרסומיו בנושא זכויות האדם והמגבלות החוקיות המוטלות על אזרחי מצרים. כלומר, ישנם אנשי רוח בעולם האסלאם, אך הם פורחים כל עוד הם מפגינים נאמנות לקוראן ולמדינה. אך ברגע שהם מביעים דיעה המסכנת את הסטטוס קוו, הם מושלכים לכלא או יוצאים לגלות. וד''א, במכתב התמיכה בו, מרבית החותמים (המוסלמים) היו מארה''ב או מאירופה. 4. אכן קיימים במדינות ערב ''ישעיהו לייבוביצ'ים'', שרובם לא פותחים את הפה מפחד עריפת הראשים של השלטון הטוטליטרי. דוגמה לכך היא דבקותם של אנשי הציבור והאקדמיה, דווקא במדינות הפתוחות למערב (בעיקר מצרים וירדן), לשלול את השלום עם ישראל ולדבוק ברעיון חיסולה או עידוד גוויעתה של ישראל. אולי אני אביא פרטים בהזדמנות, על אנשים אמיצי לב אלה. התנהגות זו אין בה כדי לשלול את טענתי בדבר הטוטליטריות של חוקי האסלאם בפעולות המדינה האסלאמית והחוקים הציבוריים. ''אי פתיחת הפה'' היא תוצאה של עליונות חוקי השאריעה המופעלים ע''י השלטון הטוטליטרי ככלי לאבטחת המשך השלטון. | |||
|
|||
|
|||
של עם אחר על הטריטוריה שלהם? האם האירים, האנגלים, הצרפתים, היפנים, הדנים או הקוריאנים היו מקבלים הקמת מדינה יהודית ריבונית בשטחם בברכת welcome Gentlemen? | |||
|
|||
ותגובתה של שקד שדיברה על כך ''שהמוסלמים אינם כמקשה אחת ולא כולם דתיים'' והסימטריה כפי שהניחה בהנחותיה שקיימת אל מול המבנה החברתי בישראל. בעוד באסלאם לקיום היום יומי של מנהגי הדת יש תמיכה ממשלתית וציבורית, הרי בחברות דמוקרטיות ההתנייה הזו מצטמצמת או כלל לא מופיעה. מבחינה זו ישראל קרובה הרבה יותר לקבוצת המדינות האירופאיות מאשר למתונות בעולם הערבי. אני דיברתי רק על המודוס ויונדי שבין הדת לבין הגדרת המדינה ותפקידיה ולא מעבר לכך. שאלת שייכות עם לארצו, או לגיטימיות של עם לכברת ארץ היא שאלה לאומית ולא שאלה דתית. וזה לא בדיוק הנושא אליו התייחסתי. הדת וההיסטוריה יכולות לתמוך בשלל הנתונים המגדירים זכויות היסטוריות, אבל כמובן שהם אינם בלעדיים. | |||
|
|||
- האוייב הפחות נחרץ כנגד ההתישבות היהודית בא''י. שלא כמקובל לחשוב, אני טוען שכל עם אחר היה הרבה יותר נחרץ מהערבים בהתנגדותו להתישבות יהודית בתחומו. כנראה הסיבה העמוקה לכך היא ההתיחסות הדו- ערכית של האיסלם ליהודים ולקשר שלהם לא''י. גם תגובתם של הערבים לציונות מצטיינת בפיגור של דור על מעשינו בארץ: ההסכמה לגבולות החלוקה של 1947 עד למילחמת 1967 , וההסכמה לגבולות 1948 עד לפרוץ המילחמה הנוכחית. ידוע הסיפור ממלחמת ששת הימים {שאין לי סימוכין קשים לגביו}, על הקאדי של הר הביית שבא אל חילינו הכובשים ומפתחות ההר בידיו, ואמר לראשוני החיילים: ברוך שובכם. ישנם חחכמי דת בקירבנו הטוענים שהשם ''ערבים'', נגזר מהשם ''ערבים לארץ'', שאכן הערבים כמה שהדבר ישמע מפתיע, דאגו לשמור על שמות רוב המקומות ע''פ ההיסטוריה היהודית. הם לא סתם שמרו על השמות אלא שמרו גם על הצליל שלא תמיד נוח לערבית מהעברית. מסקנה- לא הכל שחור. | |||
|
|||
ליחס שלהם אלינו ולארץ ישראל? אתה יושב טוב? חגורות בטחון גם רצוי. לא בכדי שמרו בני הדודים על השמות וכל העסק. יש מהם אנשים מיוחדים מאד. (תשאל אותי ,אספר לך כמה מקרים) זכור לי מעשה שסיפר לי אבי שהכיר את הערבי בחברון בשנת תרפ''ט. הערבי המוסלמי (לא נוצרי) הגין על בערך 50 יהודים שאותם הוא הזמין לביתו להגין עליהם מפני הפורעים. כשבאו הפורעים אל ביתו אמרו לו שיסגיר לידיהם את היהודים ''שלו''. אמר להם, (איברהים ,נדמה לי זה היה שמו ז''ל ומנוחתו בגן עדן,אמן) אם אתם רוצים אותם תצטרכו להרוג אותי קודם. עזבו אותו והלכו להם. לאחר מכן שאלו אותו רבנים שלנו מה הוא רוצה עבור מעשהו, אמר להם ''מכתב שייקבר אתי כדי שכשאלך לפני אללה אראה לו את המכתב שהצלתי את בני הדוד שלנו יסמעיל בנו של איברהים אל-כליל''. ממש מרגש. רפי ידידי, הסוגיא סבוכה. עראפאת מנובל שלא מן העולם הזה. הוא מגלומן שספק אם הוא בכלל מוסלמי לרוח ההלכה.(שלהם גם כן) אבל..זה מה יש . תצחק,תצחק,אבל אם במקום להוציא צו הריגה על חכם עובדיה יוסף הוא היה מדבר איתו כמו שדיבר הרב בן ציון חזן עם רב-סרן עבדאללה אל-תל עם נפילת הרובע ב48 התוצאות היו אחרות לגמרי. שמת לב שלא הרחבתי על הנושא בפתיח.אתה מעוניין לשמוע? כרקע אזכיר לך שאנחנו במזרח התיכון. | |||
|
|||
|
|||
זה כמו להגיד שלבריטניה יש זכות על הארץ. שתיהן היו כובשות, ולעומת זאת לפלסטינים כמו לנו יש זכות על הארץ ולכן יש צורך לחלקה. | |||
|
|||
|
|||
|
|||
הצד השני של המטבע. אני אומר, עם המון שבחים אל ישרותך ואומץ לבך, שאין צד שני של המטבע. שני הצדדים של המטבע הם מה שאמרת. ''לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם''. ''כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה''. הדוא''ל שלך,ידידי,מהו. ירבו כמותך ואברכך שעיניך תחזה בגאולת העם והארץ בברכה, מוטק'ה | |||
|
|||
|
|||
ואל תמעיט בגודל העניין. מבחינה פסיכולוגית עברת אירוע קשה ביותר שישפיע עליך - גם אם באופן לא מודע - כל חייך. אולי אין רישום של ''קורבנות'' מסוגך, אבל הם רבין מאוד מאוד ואת מידת סבלם קשה לאמוד. מי יתן ומעתה והלאה יצלחו כל דרכיך. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |