פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לזכר גנדי
חֲמוֹר כָּחֹל לָבָן / אריה פרלמן (יום רביעי, 09/10/2002 שעה 19:07)


חמור כחול-לבן

אריה פרלמן



השבוע צויין ברחבי הארץ יום השנה להירצחו של רחבעם זאבי (גנדי) ז''ל, בידי מחבלי ה''חזית העממית לשיחרור פלשתין''.
רחבעם זאבי (גנדי) ז''ל
(מתוך האתר לזכרו ©)


לפני שאמשיך, חש אני צורך לפתוח בשתי התנצלויות, האחת קטנה והשניה גדולה.

ההתנצלות הקטנה היא כי לא הצמדתי אף תואר לגנדי ז''ל, בשורה הראשונה של טור זה. זאת לא עקב חוסר כבוד, חלילה, וגם לא עקב רצון לשוות לדמותו 'עממיות' יתר. הסיבה לכך פשוטה: שלל התארים שאותם נשא גנדי בימי חייו, רבים ומגוונים הם, עד כי שימוש באחד מהם היה מחשיד את האחרים בהיותם חשובים פחות, ואילו שימוש בכולם היה עלול לגרום לטרחנות וארכנות-יתר.

מה היה עליי לכתוב? אילו מהתפקידים והשליחויות שמילא גנדי ראוי היה להצמיד לשמו? האם את האחרון שבהם - שר התיירות? והרי לכולי עלמא ברור שאין התפקיד הזה רומז ולו במעט על מגוון וגודש חייו.

האם היה עליי לכתוב אלוף במיל', יועץ ראש הממשלה רבין המנוח (בשנות ה-‏1970) למלחמה בטרור? מנהל מוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב? חבר כנסת, מנהיג מפלגה? שר המשטרה (בימי שמיר)? כל התארים הללו שייכים לו בדין.

ההתנצלות השניה, הגדולה יותר, היא בפני הקוראים: לא אוכל - וגם אין טעם שאנסה - להתחרות עם ההיסטוריונים וכותבי-העתים, ולכתוב מעין הספד ביוגרפי מפורט או מוסמך. לכן, אתמקד בהיבט ובחותם האישיים שלי.



ב-‏17 באוקטובר, 2001, נימנמתי בשעת בוקר די מוקדמת באוטובוס מירושלים לבית-שאן/טבריה, בדרכי חזרה לשירות מילואים בבקעת הירדן. לפתע העיר אותי הטלפון הנייד, ובו הודעה מחבר: ''שמעת?! ירו לגנדי בראש!''.

ההלם היה כה עצום, עד כי לקח לו זמן לחלחל אל התודעה. ''מי?'' ''מתי?'' ''למה?'' ''איך?'' התרוצצו אצלי המחשבות, הלוך ושוב.

כאשר חלפו כשעתיים, ועדיין לא הודיעו על מותו של גנדי, ומה גם שלא השתמשו במינוח ''פצוע אנוש'' אלא 'רק' ''קשה'' - קיוויתי בכל ליבי שאולי התאושש האיש החזק הזה, ויצליח להחלים.

לפיכך היתה מרה שבעתיים הבשורה הסופית על מותו.



בחודשים שלפני כן, יצרתי קשר עם איש מולדת ותיק, שעשה מאמצים לצרף אותי אל התנועה. תשובתי השגורה אליו היתה בערך בזו הלשון: ''אם 'מולדת' חברה בממשלה שמחוייבת לאוסלו, להקפאת התנחלויות, לנסיגה מיש''ע והגדרה עצמית ל'עם הפלשתינאי' - מהו ההבדל בינה לבין הליכוד? ואם כבר ישנו הבדל כלשהו - הריהו לטובת הליכוד, כיוון שזה ביצע סטיה פחות חמורה מעקרונותיו, מאשר 'מולדת'. לפיכך - אם אצטרף למפלגה כלשהי - יהיה זה ככל הנראה לאגף אידיאולוגי בליכוד, ככל הנראה פייגלין''.

נותרנו חלוקים בדעותינו, עד שבשיחה אחת בינינו פסקתי חד משמעית: ''אם, עד החמישה עשר באוקטובר - לא פורשת 'מולדת' מהממשלה - אני מצטרף לחטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד - הא ותו לא''.

ואכן, ביום האחרון ל'אולטימטום' - הגישו גנדי וליברמן את מכתבי ההתפטרות שלהם מהממשלה - ועוד באותו הבוקר קיבלתי טלפון: ''כן… לאן לשלוח את טופסי ההצטרפות…?''

כעבור יומיים - כידוע - נרצח רחבעם זאבי ז''ל.



גנדי היה בשבילי, מאז ומתמיד, אחת מהדמויות העתיקות הללו, שהשם ''פלמ''ח'' לא מהווה בשבילן מיתולוגיה מרוחקת - אלא מציאות חיים של ממש.

מעולם לא התנגדתי לדעותיו או לדרכו - גם כשהייתי 'ליכודניק' ממוצע. במיוחד זכרתי לו 'חסד נעורים', כאשר נמצאנו יחדיו במיעוט השפוי של 20%, שמחה נמרצות כנגד ה'הבלגה' המשפילה והאווילית במטווח-המפרץ 1991. עם זאת, לא חשתי כלפיו קירבה מיוחדת: הוא נראה לי קשוח-משהו, קצת מחוספס, אפילו מעט מפחיד. הדיסקית הנצחית שעל צווארו - התבררה לי רק לאחר זמן לא כמעין מיליטריזם-בחליפה, אלא כמחווה תמידית כלפי השבויים והנעדרים שלנו.

לאחר שהתמנה לשר התיירות בממשלת האחדות של שרון, התפוגג במשהו מסך העויינות שהקיף את גנדי, והתרבו הראיונות עמו והפתיחות כלפיו. זמן רב לפני הרצח, הספקתי לקרוא את ספרו המצויין של מיכאל ששר: ''שיחות עם רחבעם זאבי'', וכך התוודעתי יותר לדמותו ולפעלו. באחד הראיונות שנערכו עמו - בתכנית ''אש צולבת'', (ערוץ 33) עם ד''ר חיים משגב ואלוף (מיל') אורן שחור - גיליתי להפתעתי שלאיש יש גם חוש הומור, כולל הומור עצמי, ממש קסם אישי.

למרבה הצער, הפעם היחידה שזכיתי לראותו במציאות, יחסית קרוב, היתה באחת ההפגנות הגדולות נגד ממשלת ברק, בכיכר ציון בירושלים, שבה נשא גנדי את ''נאום ''פינג-פונג'', שם אחר למה שנהוג לכנות ה''זגזגנות'' של ברק.

באחד בימי ראשון, מוקדם בבוקר, הייתי אמור להיפגש עם שר התיירות רחבעם זאבי, במסגרת פעילותי בתנועת ''שלום לדורות''. למרבה הצער - הפגישה נדחתה עקב נוכחותו של השר באחת מההלוויות הרבות של הרוגי מלחמת אוסלו. נדחתה - לנצח.



מאז שייסד את תנועת 'מולדת', היווה גנדי עצם עמוקה בגרונו של השמאל בישראל - לא לבלוע ולא להקיא.

מצד אחד - הוא דגל ברעיון הטרנספר, שלפי צו האופנה הוגדר כמתועב ומוקצה מחמת מיאוס.

מצד שני - גנדי היה בשר מבשרו של השמאל ואיבר ומאבריו: צבר, חילוני, קצין שהפך לאלוף, יועצו בעבר של רבין המנוח, אח לנשק וחבר קרוב של רבים מנסיכי ואבירי השמאל הוותיקים, אוהב ויודע השפה העברית ואוהב ויודע את ארץ-ישראל, ואף בעל קשרים מצויינים בקרב הבדואים והדרוזים.

אי-אפשר היה בקלות לנפנף ולהחרים איש כזה.

שני עוולות נעשו עם האיש:
  • האחד - הוא הניסיון המתמיד להחרימו ולנאצו עקב השקפתו האידיאולוגית - ובכך לרמוס ולבטל את כל תרומתו החיובית במישורים שונים בהווה ובעבר;
  • השני - הוא הצביעות הגדולה כלפי הרעיון המרכזי אותו נשא - הלא הוא רעיון הטרנספר.
    גנדי טען עד שיבשה לשונו - כי לא המציא אף אות ואף תג ממשנתו הציונית, אלא למד אותה מפי מוריו ורבותיו בתנועת העבודה, כן - כולל רבין וכולל הטרנספר.
    ככל הנראה ניכרת כאן פעולתו של מנגנון הדחקה פסיכולוגי ידוע, כיוון שמבין מנהיגיה הדגולים של התנועה הציונית, ספק רב מאוד אם ניתן לגייס רוב לשוללי רעיון הטרנספר, ואם כן ניתן למצוא שוללים לרעיון זה - השם הראשון העולה במחשבה הוא… זאב ז'בוטינסקי.
השנאה היוקדת שהופנתה כלפיו נבעה בעיקר מאותה הצביעות, הפחד שמא תיחשף ערוותם של המשנאים עצמם. נוספו למסע זה גם חבר חנפנים מהימין שביקשו למצוא-חן בעיני השמאל עקב רגשי נחיתות, ובלטו בייחודם אנשים ישרים שסלדו באמת ובתמים מהטרנספר - כגון ד''ר בני בגין (שאגב, ידע להתעלות מעל חילוקי הדעות ולייסד יחד עם גנדי את מפלגת 'האיחוד הלאומי').



מי שרוצה ללמוד את מורשת גנדי, אך חולק על השקפתו - יילך-נא למוזיאון ארץ-ישראל, יילך לבקעת הירדן ולשאר חבלי המולדת, ילמד-נא מורשת קרב, ילמד דוגמא לנאמנות כלפי חברים, נאמנות לעיקרון ולדרך, יתקן לשונו וירחש חיבה ללשונו העברית, יביע כבוד כלפי התיישבות יהודית בארץ-ישראל ויתחבר למורשת אבותיו ולתולדות עמו, ויבקש שלום ליהודים.

רחבעם זאבי (גנדי), יהי זכרך ברוך.



(הודעה אישית - השבוע לא אוכל להשתתף בדיוני הפורום עקב תקלה שארעה לי במחשב)




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  קונסנזוס הטרנספר  (אליצור סגל) (22 תגובות בפתיל)
  לא נאה לדבר סרה במתים אבל אם כבר מדברים על גנדי  (מי שזוכר) (119 תגובות בפתיל)
  האם גנדי חיפש את המוות על מנת להתפרסם?  (ראובן גרפיט) (3 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי