|
|
|
שלושה מתוך חמשת חברי וועדת פרס נובל לשלום שהחליטה, להעניק את הפרס לרבין, פרס וערפאת מתחרטים על כך שתמכו בהענקת הפרס לפרס כי ''הוא שותף לאחריות לטבח פלשתינים''
חמישה שבדים היו בוועדת פרס נובל לשלום שהחליטה, בשנת 1994, להעניק את הפרס ליצחק רבין, לשמעון פרס וליאסר ערפאת. השבוע דווח כי שלושה מבין החמישה אמרו, כי הם מתחרטים על כך שתמכו בהענקת הפרס - למי? ובכן, לשמעון פרס. כי, כך הסבירו השלושה, ''פרס שותף לאחריות לטבח פלשתינים''.
זו אמירה שאנחנו צריכים לברך עליה. מכיוון שהיא כל-כך קיצונית, כל-כך בלתי הוגנת, כל-כך חד צדדית, עד שהיא חושפת את פרצופם האמיתי של אומריה. לא ערפאת אחראי לטבח ישראלים. לא ערפאת התחיל באינתיפאדה ובשפיכות הדמים. הוא בסדר. הוא ראוי לפרס.
ובכלל, הוא הרי הורג יהודים, וממתי זה נחשב למעשה שלילי? ככל שזה נשמע מופרך, האם אפשר לחשוב על נימוק אחר לעמדתם של שלושת חברי ועדת הפרס? מעבר לכך, הטעות הבסיסית היא בכך שנותנים את הפרס הזה לפוליטיקאים, במיוחד לפוליטיקאים שעושים שלום לאחר שעשו מלחמה. קודם כל, משום שבכלל לא בטוח שלאחר שהם עושים שלום, הם לא יחזרו לעשות מלחמה, כמו במקרה של ערפאת.
אבל פרט לכך, אותם פוליטיקאים שלחו במהלך מנהיגותם, המדינית והצבאית, אנשים להילחם ולמות. בנקודה כלשהי הם מחליטים שמספיק, אפשר כבר לעשות שלום. האם מגיע להם פרס על כך? אם בכלל, האם לא מגיע להם ציון לגנאי על כך שלא עשו זאת מוקדם יותר, לפני שרבים כל-כך איבדו את חייהם?
פרס נובל לשלום צריך להינתן לאנשים שידיהם נקיות לחלוטין מדם והרג, מכל סוג שהוא. אנשים שהקדישו את חייהם, את ממונם, את אונם ואת מרצם למען השלום, ולמענו בלבד. אחרת, הופך הפרס בהדרגה להיות פרס נובל למלחמה.
|
|
|
פרס נובל למלחמה
