בעקבות הטור שהפצתי לפני שבועיים, טור שכותרתו היתה,
לא התנתקנו!”, הגיעה אלי שאלה – ''העלית ביקורת ראויה. אבל מה היית אתה עושה עם הרצועה, אילו היה הדבר בידיך?''.
החלטתי להיענות לאתגר, מה גם שהמצב בשטח מסתבך והולך, וראוי כי ניזום צעדים קודם שתהיה הידרדרות ביטחונית וקריסה מוחלטת של ''מדינת עזה''.
הנחת-היסוד המנחה אותי היא שיחסי הכוחות – ובכל התחומים – בינינו לבין מדינת הרצועה כל כך עדיפים לטובתנו, שלא ניטול סיכון גדול – ובוודאי לא סיכון קיומי – אם נהפוך את המדיניות הישראלית הקיימת מן הקצה.
לו היה הדבר בידי הייתי נסוג מן המדיניות הביטחונית הקיימת, מדיניות שעיקרה היערכות צבאית־ביטחונית אל מול הרצועה על שני מיליון תושביה. במקומה הייתי מאמץ מדיניות הפוכה, מדיניות שעיקרה להפוך את הרצועה למדינה נורמלית, מדינה שיש לה יכולת קיום עצמאית, מדינה שגם אם אין לישראל יחסים מדיניים עימה איננו מתערבים בנעשה בה. להיפך, אנו מנסים אף לתרום ולסייע בביסוסה.
הייתי חוזר לתקווה ולציפיות שהיו לנו בעת ההתנתקות לפני שתים עשרה שנים – לראות את כינונה של מדינת־עזה, מדינה נורמלית, מתפתחת, גם אם עודנה מדינת־אויב, מדינה שאיננה מקיימת יחסי שלום עם ישראל.
לא הייתי מתנה זאת בהשגת שלום, אך הייתי עושה זאת בתקווה להיווצרות גבול שקט שמעברו מדינת אויב, ממש כפי שאנו מקיימים גבול שקט בלבנון, מאז הנסיגה של כוחות צה''ל לפני 17 שנים.
חסן נצראללה וארגון חיבאללה נותרו אויב אכזר, אך אויב שלמד את הלקח של מלחמת לבנון, מה גם שזהו אויב שיש לו גם אחריות לניהול החיים במדינה הלבנונית. אין מניעה שהנהגת חמאס לא תאמץ מדיניות דומה, מה גם שאחריותה לניהול חייהם של שני מיליון עזתים גדולה וקשה פי כמה.
המפתח למדיניות – התנתקות מלאה ואמיתית של ישראל מן הרצועה, ובמקביל – הנעת תוכניות שיקום ופיתוח במדינת־עזה, תוכניות שיאפשרו למדינה קיום נורמלי:
- הצעד הראשון - פנייה למועצת הביטחון במטרה לקבל אישורה ליציאתנו המוחלטת מן הרצועה ולסיום הכיבוש;
- הייתי מבטל את הסגר הימי ומאשר הקמה והפעלתם של נמל ימי ונמל תעופה פלסטיני ברצועה.
- הייתי מגייס את הנשיאים טראמפ, א-סיסי וארדואן לתכנון ולהקמה מיידית של תחנות כוח ומתקן להתפלת מי־ים ברצועה.
- הייתי מגייסם להקמת קרן בינלאומית מיוחדת, קרן אשר ישראל חברה בה, אשר תציע לפליטים פיצוי נאות בתנאי שיסכימו לצאת ולהיקלט במדינות אירופה, צפון אמריקה ואמריקה הלטינית.
- הייתי פותח את הגבול לעבודה מבוקרת של עזתים בישראל.
- הייתי בודק את רשימת אסירי הרצועה הכלואים בישראל, במטרה להקל בעונש ולשחרר את כל אלה שאיננו רואים בהם סיכון ביטחוני.
- במקביל הייתי מקל על ביקורי משפחות האסירים.
מדיניות זו תחייב שיתוף-פעולה הדוק עם המערכת הבינלאומית. עצם שיתוף פעולה זה יתרום רבות לביסוס מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
מדינת עזה
