מה, לעזאזל. עושים עם עזה?
את רצועת עזה כבשנו לפני חמישים שנה, במלחמת ששת הימים. מצאנו במקום רצועה של כ-360 קמ''ר, עם 356 אלף תושבים (לפי מפקד שערכנו במקום סמוך לאחר הכיבוש), למעלה ממחציתם – פליטי 48', דחוסים רובם בשמונה מחנות פליטים, וכמחצית האוכלוסייה – מחוסרת עבודה.
הגישה הרווחת באותה עת בישראל הייתה כי הרצועה תסופח לישראל, תוך אמונה אופטימית שהפליטים ייעלמו, וישוקמו מחוץ לתחומי הרצועה.
הנוף היפה קסם לנו, וכך, החל בשנת 1970, הוקמו ברצועה למעלה מעשרים התנחלויות ישראליות, מרביתן בגוש קטיף.
שלושים וחמש שנים לאחר מכן התהפכה העמדה הישראלית – לא נראה באופק פיתרון מדיני, האוכלוסייה המקומית גדלה בקצב מטורף, וגם אם איננו יודעים מה יאמר העתיד - איננו יכולים לבלוע ולעכל את הרצועה על יושביה. וכך, ב-2005, החליטה ממשלת ישראל, בראשות
אריאל שרון, על התנתקות, וכ-9000 מתנחלים פונו מן השטח.
היה זה חמש שנים בלבד לאחר ההתנתקות מדרום לבנון, אלא שאריאל שרון לא למד את הלקח – התנתקות איננה רק צעד צבאי, זהו קודם כל מהלך מדיני שמקומו בזירה הבינלאומית. חייבים היינו לבוא לזירה הבינלאומית, להודיע כי ישראל עומדת ליישם את החלטת מועצת הביטחון 242, לקבל על כך אישור, למצוא מתכונת חיים חדשה ונפרדת אל מול השטח שנפנה, ואז גם ניתן היה לומר – ''ברוך שפטרנו!''
זאת לא עשינו. לא הנחנו לרצועת עזה לנסות ולעמוד על רגליה. השארנו מחנה הסגר בשטח של כ-350 קמ''ר, מחנה שאין דרכי כניסה ויציאה אליו. עיקר התנועה היבשתית אל ומן הרצועה עוברת בישראל. למרות הסכם השלום עם מצריים לא תאמנו מעבר יבשתי לסיני. השטח מצוי במצור ימי מוחלט ושדה התעופה המקומי נהרס על ידנו ואיננו מתירים תנועה אווירית אל ומן הרצועה.
והתוצאה - העולם איננו מכיר בהתנתקות, מבחינתו, הרצועה עודנה שטח כבוש המצוי בשליטה ובאחריות ישראלית מלאה.
הזמן רץ. מה שמצאנו לפני חמישים שנה, השתנה לחלוטין – האוכלוסייה המקומית גדלה פי חמש, ומונה כיום כשני מיליון תושבים, מי התהום המקומיים אינם ראויים היום לשתייה ואף לא לחקלאות. תחנות הכוח שבמקום תלויות כמעט לחלוטין בחשמל ישראלי, והמימון מסור לחסדי הרשות הפלסטינית שברמאללה. וכך – חיים תושבי הרצועה עם שלוש שעות חשמל ביממה.
כאשר ממשלת ישראל דנה בהצעת השר
ישראל כץ על בניית אי סמוך שישמש לנמל הימי, לנמל תעופה,.למתקני התפלה ושאר ירקות, ישראל מודה בהמשך הנשיאה באחריות המלאה לרצועה ולתושביה..
אנו חיים שם עם פצצה מתקתקת - פצצה שכולה באחריותנו.
אני קורא לחברי ממשלת ישראל – התעוררו.. איננו יכולים לחיות מ''צוק איתן'' אחד למשנהו. דרוש פיתרון והנושא כולו באחריותנו.