אינני מכיר את
דונאלד טראמפ. יתר על כן, אילו הייתה לי זכות בחירה בארה''ב, לא הייתי מצביע עבורו. אני מודע לביקורת הנרחבת שטרם שככה, ביקורת של אותה מחצית האוכלוסייה האמריקאית אשר לא רק שלא הצביעה טראמפ, אלא איננה מוכנה להשלים ולחיות עם התוצאה. אני מודע גם לתהליך העלולה להביא להדחתו.
שאלות אלה אינן מטרידות אותי. אני בוחן את דונאלד טראמפ בראייה צרה ואינטרסנטית- ישראלית. אותי מעסיק יחסו של דונאלד טראמפ הנשיא לישראל ולסכסוך המזרח-תיכוני.
ערב ביקורו בשבוע הקרוב, זכינו לשתי כותרות - על אף ההבטחות בעת מסע הבחירות אין הנשיא מוכן, בשלב זה, לפחות, להעביר את שגרירות ארה''ב מתל-אביב לירושלים. והכותרת השנייה, ממש מקוממת, הנשיא מתכוון לבקר בכותל המערבי, ללא נציג ישראלי מלווה. וההסבר שניתן להחלטה זו – ''הכותל המערבי איננו מצוי בשטח ישראל. הוא חלק מן הגדה המערבית''.
מה לא התכוון הנשיא לומר לנו בשתי החלטות אלה – אין לו ספקות באשר לעבר ההיסטורי היהודי בארץ-ישראל ואף לא במשמעות הדתית והרגשית של כל יהודי להר הבית ולכותל המערבי. עם זאת, הוא לא חרג בעניין זה מן המדיניות האמריקאית כלפי ארץ-ישראל ב-70 השנים האחרונות.
שלא כקודמיו, אין הנשיא האמריקאי מהסס לדבר איתנו דוגרי (BLUNTLY). יש לנו היום נשיא שנכנס לתפקידו כאיש עסקים עתיר ניסיון, אחד שרכש את ניסיונו בעולם הנדל''ן, בנכסים ריאליים, בנכסים שהבעלות עליהם חייבת להיות תמיד ברורה וחד משמעית, והמסר לנו – את בעיות הסכסוך ואת שאלת בירת המדינה אי אפשר לפתור בגישה סנטימנטלית ואמוציונאלית. כאיש מעולם הנדל''ן, הוא דבק במסמכים המשפטיים הקיימים.
המסמך הקובע הראשון, זו החלטה 181 של האו''מ, ההחלטה אשר חילקה את הארץ לשתי מדינות – יהודית וערבית - כאשר מרחב ירושלים אמור היה להישאר במעמד בינלאומי.
המסמך הקובע השני, אלה הסכמי שביתת הנשק אשר ישראל חתמה עליהם בסיומה של מלחמת העצמאות. ירושלים, על פי ההסכם שנחתם עם ירדן, הייתה מחולקת, כאשר העיר המערבית בידי ישראל ואילו העיר המזרחית, כולל העיר העתיקה והכותל המערבי, בשליטת ירדן.
במלחמת ששת הימים, כבשו כוחות צהל את הגדה המערבית כולה. אלא שמאז ועד היום לא הושג הסכם מדיני, לא עם ירדן ולא עם הפלסטינים. כך נותרה הגדה המערבית לרבות מזרח ירושלים, במעמד המשפטי של הסכם שביתת הנשק עם ירדן, גם אם היא שטח כבוש. כינוי שטח זה כיהודה ושומרון, לא שינה את המעמד המשפטי.
אין לי ספק, גם דונאלד טראמפ היה מבקש לראות את ירושלים (כן, אפילו רק העיר המערבית) כבירת ישראל, אך כאיש נדל''ן מנוסה, הוא מבין כי טרם הושגה התעודה המשפטית-בינלאומית שתאשר זאת.
מדיניות הצעדים החד-צדדיים אותה אימצה ישראל במהלך חמישים השנים האחרונות לא קידמה אותנו לעבר הפתרון. להיפך – מדיניות זו אומרת לעולם כי ישראל מבקשת לממש את תכניתה המדינית תוך
התעלמות מן הבסיס החוקי-משפטי הבינלאומי.
לאחר חמישים שנים, נכנס לזירתנו נשיא אמריקאי חדש, אחד שמבין רק BUSINESS. נשיא שהוא ידיד אשר איננו מהסס לדבר עמנו גלויות.