ידידי, פרופ' עוזי ארד, הוא נביא הזעם המלין על דרך קבלת ההחלטות של ישראל. המדינה הצעירה נדרשת להתמודד עם שורה של בעיות בעלת השלכות קיומיות והיא נמנעת מלקבל את ההחלטות, מה גם שלדאבון לב – אין לה הכלים לקבלן.

לפני כשלוש שנים יזם עוזי פרויקט ענק – הוא הצליח לרכז עשרות אישים, מבכירי האקדמיה, המדע, המשק והביטחון, והרחק מעין התקשורת ביקש לעצב את אסטרטגיית-העל לישראל. מה צריכים להיות היעדים ואלו הכלים אשר יובילו את המדינה בכיוון הנכון.

פרופ' ארד פירסם לאחרונה ספר - ''המל''ל'', ספר ''המועצה לביטחון הלאומי'', במקביל פורסם בימים אלה ראיון עמו ב''ניוזלטר של ISRAEL DEFENSE ''. דבר דבור על אופניו.

בתקופה מסוימת נמניתי על חבורת צוות-החשיבה של עוזי, והחלטתי להתנתק, היו לכך שיקולים אישיים, אך בראש וראשונה – הרהורי-ספק לגבי התועלת שבהשקעת המאמץ התכנוני האדיר.
שאלתי את עצמי – אם זה כל כך דרוש ומשמעותי מה מונע מן הממשלה לפעול בדרך זו?

לפני כ''ה שנים, דומני שהיה זה ח''כ בני בגין, שכפה על ראש הממשלה יצחק שמיר להקים במשרדו צוות תכנון לביטחון הלאומי. לא הייתה ברירה, וראש הממשלה נענה והקים ב-‏1992 צוות במשרדו, אלא שלא העלה על הדעת כי צריך גם להפעילו ולפעול ברוח המלצותיו.

בעקבותיו, היה זה בנימין נתניהו שהקים במשרדו וריאציות שונות של המל''ל. המועצה הוקמה ב-‏1999, וב-‏17 השנים שחלפו מאז עמדה בראש המועצה גלריה מרשימה של אישים מן הבכירים והמנוסים בצמרת מוסדות הביטחון של המדינה. הראשון היה האלוף דוד עברי, ולימים - עוזי ארד עצמו. אין לי ספק שכל אחד מראשי המועצה הללו השקיע מאמץ אדיר בעבודת תכנון, בהגשת ניירות עבודה ובניסיון להשפיע על עבודת המטה של צמרת המדינה.

אז למה זה לא צלח? היכן נמצאת נקודת התורפה? מאז הקמתה לפני 17 שנים ראינו 12 ראשים שונים של המועצה, כאשר אף לא אחד מהם לא החזיק מעמד יותר משנתיים וחצי, ורובם – סביבות השנה.

הרהרתי הרבה בשאלה זו והמסקנה אליה הגעתי עגומה ומתסכלת – המועצה לביטחון לאומי, דרך פעולתה והמלצותיה עומדים בסתירה לדרך תפקודה של הפוליטיקה הלאומית, לתן-וקח הפוליטי של הקואליציות הממשלתיות המעוותות. ומכיוון שבמציאות הישראלית – מי שקובע, מי שמחליט זה הדרג הפוליטי, אין ברירה למל''ל אלא לחיות בתסכול עמוק

חוששני כי לא ספרו של ארד, ולא הריאיון המקיף שפורסם עמו יתקנו את המצב. השינוי הנדרש הוא במקום אחר – הצורך בשינוי השיטה הפוליטית, השינוי שישחרר את תהליך קבלת ההחלטות מאילוצי קואליציה וגועליציה.

שאלת המפתח הלאומית איננה מה נדרש אלא כיצד מגיעים לכך.

---