טור שבועי אחרון לשנה זו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה (2017) וברכותיה
הדיון במועצת הביטחון על מדיניות ההתנחלות של ישראל בשטחים לא הפתיע איש, גם ההחלטה שהתקבלה, 2334, איננה אלא חזרה משופצת להחלטה של המועצה משנת 1980. מה שגרם להפתעה ולכעס בירושלים אלה המדינות הידידות אשר תמכו בהחלטה, והאכזבה הגדולה מעמדת ארה''ב, אשר זה לראשונה לא הטילה וטו.
נוסח ההחלטה לא צריך היה להפתיע. שוב, ללא יוצא מן הכלל, כל השטחים שנכבשו בידי צה''ל ביוני 1967, שטחי רמת הגולן, וכן כל שטחי הגדה המערבית, מעמדם כ''שטחים כבושים''.
כן, אדוני ראש הממשלה, הרובע היהודי בעיר העתיקה, הכותל המערבי, והר הבית, מעמדם איננו שונה ממעמד מערת המכפלה שבחברון. דינם – שטח כבוש.
הזעם והזעזוע בהתייחסותך לכך מסבירים את אי הבנתך והבחנתך בין 'זיקה דתית' ל'זיקה מדינית'.
בשטחה של ארץ ישראל מצויים הרבה מקומות קדושים – מקומות שהם קדושים ליהודים, ואחרים שהם קדושים למוסלמים, לנוצרים ואף לבהאיים.
קדושת הגנים הבאהיים שבחיפה ובעכו איננה הופכת מקומות קדושים אלה לטריטוריה ריבונית זרה, וממש כך – במציאות הפוליטית-משפטית שמאז יוני 67 - הכותל המערבי הוא במעמד שטח כבוש. ומעמדו המדיני ייקבע רק לאחר שיוכרע עתידם של הגדה המערבית ושל ירושלים.
ב-7 ביוני 1967 כבשו לוחמי חטיבת הצנחנים את העיר העתיקה. הרב
שלמה גורן הגיע לרחבת הכותל ותקע בשופר, תקיעתו ביטאה את שוב היהודים למקום הקדוש. שעה קלה קודם לכן, הגיע שר הביטחון
משה דיין להר הבית, ותבע להסיר את דגל ישראל מעל כיפת הסלע. זו הייתה הכרתו שלו בקדושת המקום למוסלמים. לא הוא ולא הרב גורן, לא היה בידם לקבוע את המעמד המדיני של שני המקומות הקדושים.
אני מניח שראש הממשלה יודע זאת היטב, אך בהצהרתו הפומבית השתמע כאילו החלטת מועצת הביטחון קבעה את ההיפך, כאילו קבעה שאתרים קדושים אלה הם שטח ריבוני פלסטיני. מועצת הביטחון לא קבעה ולא הגדירה את שטחה וגבולותיה של המדינה הפלשתינית העתידה לקום, היא רק חזרה על הצורך ''ליישם את החלטת האו''מ המתייחסת לשתי המדינות על בסיס קווי 1967''. בכך, אגב, חזרה המועצה ואימצה את הנוסח באנגלית של החלטה 242 המחייב את ישראל לנסיגה מ''שטחים'' ולא ''מכל השטחים''.
אני מניח שראש הממשלה קרא את דאגת חברי המועצה ''שמא פעילות ההתנחלות הישראלית מעמידה בסכנה את יכולת היישום של החלטת שתי המדינות'', דאגה לה שותפים רבים, ואולי אף רוב תושבי ישראל היהודית.
החלטה ''עוינת'' זו מזכירה גם את התחייבותה של הרשות הפלשתינית, בהתאם למפת הדרכים של הקוורטט, ש''כוחות הביטחון של הרשות יפעלו ביעילות נגד כל העוסקים בטרור ויפרקו את יכולות הטרור, כולל החרמת כלי נשק בלתי חוקיים. ובהמשך ''מגנה ההחלטה כל אלימות נגד אזרחים, כולל פעולות טרור וכל פעולה של פרובוקציה''.
כך צריך לקרוא ולהבין את ההחלטה. אכן, זו איננה הצהרת כורש חדשה, אך גם איננה הצהרה עוינת למדינת ישראל. זו הצהרת אומות העולם, כולל הטובות שבידידותינו, אשר באו עם מסר ברור – מספיק ודי! חמישים שנה לאחר מלחמת 67 הגיעה העת למצוא פתרון אשר יהיה מקובל על הצדדים ועל העולם.
בעוד שלושה שבועות ייכנס
דונאלד טראמפ לבית הלבן. כאן, בירושלים, מאמינים כי הוא ידיד ישראל. כאן רוצים להאמין שהוא גם תומך במדיניות ההתנחלות ובארץ-ישראל השלמה.
את זאת נדע בקרוב. אך כדאי לזכור שבמקרה זה יידרש דונאלד טראמפ לעמוד לבד, עם
בנימין נתניהו לצדו, כנגד כל העולם...