הפרשה המתרגשת על נתניהו וסביבתו נחתה על שולחן היועץ לפני חודשים ארוכים. קשה להבין מדוע במקום לפתוח מיד בחקירה בחרה חבורת משפטנים מטעם המדינה — ובראשה מנדלבליט — לדגור על הביצים הלוהטות האלה זמן רב כל כך, מבלי להסביר לציבור במה דברים אמורים.
כאשר מתעורר חשד כלשהו נגד בכירים (נתניהו הוא רק דוגמה) או בעלי אמצעים לאוכפי החוק יש זמן...
כאשר מתעורר חשד שבוזגלו או דוד עברו על החוק המשטרה עשוייה להודיע להם ש'הם אשמים... ועליהם להגיע לתחנה לחקירה'. אם ינסו לגייס עורך דין בזמן הקצר שנותר כדי שיעזור לשמור על זכויותיהם, הם עשויים להיכשל. במקרה כזה הם עשויים לזכות בהתייחסות משפילה בעת 'החקירה' – שתתנהל בחדר בו נוהגים השוטרים בתחנה לבלות את ההפסקות שלהם והחשוד ינזף על כך שבגלל כושר שמיעה לקוי ורעש שעשו השוטרים, לא הצליח לשמוע את 'החוקר'... זה בערך מה שקרה לי לאחר תלונת שווא שהוגשה נגדי במשטרה.
מסתבר ש'הבכירים' שווים יותר. כאשר מדובר בבעלי אמצעים, או בעלי עמדה בכירה (פוליטיקאים ומקורבים) אין דחיפות ויש להם כל הזמן בעולם כדי למצוא עו''ד מתאים ולהתכונן לחקירה; יש להם זמן לתאם עמדות עם מעורבים – לשבש את החקירה באופן חוקי. מנסיון אני יודע שזה אפשרי אם יש לך רק כמה שעות או יום, עד שתתיצב בתחנה.
למעשה לא רק שהשוויון בפני החוק לא מתקיים אלא גם חזקת החפות נרמסת לעיתים.