פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
המרוץ לנשמתו של רבי נחמן מברסלב
הרצל חקק (יום חמישי, 29/09/2016 שעה 11:00)


המרוץ לנשמתו של רבי נחמן מברסלב

בלפור חקק



עטיפה
בימים אלה של שלהי אלול, של הכנת הלב לראש השנה, אנו רואים המוני חסידים במסע המחודש אחר נשמתו של רבי נחמן מברסלב. אלפים מגיעים לציון הקדוש לספוג מן הקדוּשה, לבקש ישועה. הם שרים בקול ''אוּמן אוּמן רֹאש השנה''....

הבה ננסה להבין את תורתו של רבי נחמן, את הגותו העמוקה. נגלה משנה עשירה, הגות של איש שידע ברוח קודש לצפות את העתיד להעיק על חיינו.
לרגעים נגלה שאין אלה סתם סיפורים, שיש בהם ניצוצות שיש בהם להאיר את חיינו שלנו, את כל הלבטים נוכח אי הוודאות. דומה כי הרבי ידע לתת תשובה לנפש האדם המודרני, לכל המשוגות של הפוסט מודרניזם. הבה ננסה לגלות שביבים של נוגה מנפלאות התורה של האיש המרתק – וזאת אני מנסה לעשות בעקבות עיון בקובץ ''החיים כגעגוע''.
בספר זה קיבצו מאמרים שונים על דרכו של רבי נחמן מברסלב, על יכולתו הנדירה להאיר לנו נתיבים מֵעבר למציאות הגלויה, לחשוף אותנו לזהויות שונות של גיבורים ואנטי גיבורים. בסופו של יום אולי נגלה, שכל זה נמצא קרוב אלינו, שכול זה חלק מעולמנו הפנימי.
יישר כוח לרועי הורן שערך קובץ כה מרתק.


עיון בקובץ המאמרים ''החיים כגעגוע'', קריאות חדשות בסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, עורך: רועי הורן, ידיעות אחרונות, 2010, 410 עמודים.
סיפוריו של רבי נחמן מברסלב היו ונותרו חידה. מי שקורא בסיפורים חש שהוא קורא צופן שנכתב בכתב סתרים עתיק. האדמו''ר הבודד והסבוך, מסתיר עצמו מעינינו מאחורי שלל נסים ונסיכים, גלריה של נופים אנושיים שנעים בין טירות וארמנות לבין שולי הרחובות של החלכאים שבחברה: קבצנים פגומים ושלמים כאחד. השדר שאנו מתחברים אליו לוקח אותנו למציאות אחרת, לתפאורה עמוסת סמלים - והלב שואל: לאן רצה רבי נחמן להוליך אותנו?

הקובץ החדש כמו ענה על צורך קיים: דמותו של רבי נחמן הפכה למוקד משיכה לקהלים שונים. סיפוריו והדרך שבה הם מוארים בקובץ זה - נותנת חלק מן התשובה. למרות שמדובר בהגות של חסיד אדוק מלפני 200 שנה, המחקרים המוגשים בקובץ מעידים כי יצירתו מוצאת מסילות ללב יוצרים וסופרים מקצוות שונים של הקשת. מתברר, כי גם אנשים שאינם דתיים כלל מוצאים רלוונטיות רוחנית בדבריו. זה אולי ייחודה של האסופה, המאגדת לא רק דיסציפלינות שונות (מחקר, פסיכולוגיה, ספרות ) אלא מנעד רחב של מגזרים.

הספר ''החיים כגעגוע'' מעניק לנו טעימות קסומות מניסיונם של יוצרים וחוקרים לפענח את סוד הקסם, לתת לנו קצה חוט להבין את פשר הדברים, מה הניע את רבי נחמן לכתוב סיפורי מעשיות, מהו אותו DNA של הסיפורים שמוסיף גרעין של קדושה למעטפת החולין העוטפת אותם?

רועי הורן שערך את קובץ המאמרים המיוחד הזה, היטיב לקלוע לנפש הדברים: הגותו של ר' נחמן רצופה געגועים, כיסופים והשתוקקות. סיפוריו הנפלאים מבטאים זאת בציורים עזים: בת המלך האבודה מתגעגעת הביתה, לבו של העולם משתוקק אל המעיין מקור חיותו, אדם נכסף לעולם שפוי, וכן הלאה ( עמוד 8).
הקובץ פותח במבוא מאיר עיניים של שג''ר ( שמעון גרשון רוזנברג ) וסוחף אותנו לניתוחי מעשיות המאירים צדדים שונים של האור מעבר לאובדן הדרך, שביל הגאולה מעבר למציאות החשוכה.

החלק השני פותח צוהר לדרך ראייה של שבעה חוקרים ויוצרים. שבעה חלונות, שבעה מבטים – ואנו נחשפים לשבע דמויות מופלאות, שבעת הקבצנים של רבי נחמן ברסלב.
אסתר אטינגר כותבת על הקבצן כבד הפה – ''השמחה השלמה הבאה מתוך חיסרון'', רות נצר כותבת על הקבצן העיוור – ''הקבצנות כמלאות והעיוורון כראייה'', שלום רוזנברג שומע את רחש שפתיו של הקבצן החרש – ''החרש והגעגועים לאושר''. בחלקה של חוה פנחס כהן נפל הקבצן כבד הפה – וזו הזדמנות לקרוא את הגיגיה על אותו סיפור קסום של רבי נחמן על הלב והמעיין – געגועי הלב למעיין כסודה של השפה הדתית רועי הורן תוהה על דרכו של הקבצן הגיבן – הגיבן הנושא את געגועי הברואים, ברוך כהנא חושף בפנינו את הקבצן נטול הידיים ושי גיל כותב על הקבצן ללא הרגליים – מחולי למחול – געגועי הגוף לתנועה.


שבילים של סיפורים לעבר השגת הקדושה

די להביט בכותרות המאמרים כדי לחוש בהרפתקה הסוחפת שהספר הזה מזמן לקורא. כדי להבין את פשר הסיפורים יוצא שג''ר במסע להסרת הלוט מעבר ל''התחפשות הכפולה'' שיש בסיפורים – סיפורים שהם מצד אחד משל, מצד שני יש בהם עומק דתי והתחברות למסורת.

אנו מגלים, כמה כוח יש לספרות, כיצד ספרות יכולה להפוך לצופן, שמאיר שבילים להשגה אלוקית, לחוויה מיסטית. שג''ר מיטיב לצייר את הפרדוקס שאין בלתו: יש צורך דווקא בעולמות החיצוניים כדי להגיע לקדושה ( עמוד 25 ).
דבריו של שג''ר פותחים לנו סדק זוהר להבין מה סוד המשיכה לסיפורי ברסלב. בעולם של משברים ואובדן מצפן, באים הסיפורים הצבעוניים להפיח משב רוח רענן, לתת תנופה לחידוש החוויה הדתית, להעלות את הדתיות לשיאים של התעלות.

הספרות היא, אפוא, אמצעי בעיני רבי נחמן להתחדשות של העולם, להינתק מהראייה החומרית הצרה ולחדֵש את ההוויה בכֵלים נעלים יותר, כלֵי הדמיון.
הקריאות בסיפורי רבי נחמן מנסות לתוּר אחר אותם שבילים של חיפוש העצמיות, לסלול לנו דרכים אחרות להקשיב למציאות. בניתוח ''המעשה בטיט'' מיטיב אדמיאל קוסמן להאיר את ההבדל הרוחני הֶעצום בין היהלום הנוצץ, שהיה נראה כגילוי של מהותו העצמית של האדם. בסופה של דרך, מתבּרר שהיהלום הוא גילוי חיצוני מזויף – ורבי נחמן מוליך אותנו באמצעות הסיפור למפגש האמיתי עם המציאות. אותו עני, שאיבד את היהלום מוצא דרך נשגבה יותר באמצעות הארה: רק עתה – כשהוא מתפכח מאותה מחשבת גדלות – הוא זוכה בגדולת אמת (עמוד 84).


קפיצה מעבר למציאות הרגילה

דרך הספרות, דרך הדמיון, מתאפשר אותו מהלך הכרחי של קפיצה מעל לחוקיות החומרית הרגילה – וזו הדרך לזכות בהארה. מתיאור המצבים הנפרשים בסיפורים השונים – אנו מבינים, שאותה הארה בוקעת מתוך המצב של החשיכה המוחלטת, של הייאוש הנורא.

כך בסיפור על 'אבידת בת המלך' – אנו מבינים, כי הנפילה היא קצה הדרך אל האור: האובדן הוא ראשיתו של תהליך הגאולה ( ניתוחו של מיכה אנקורי, עמוד 107 ).
מהי אותה נקודת זמן, שבּה יש קפיצה מעמק החושך למצב של הארה? דבורה ניב, המנתחת את 'מעשה מאורח' נוגעת באותם שלבֵּי ביניים – ''המעברים בין העולמות'' – ההתמודדות הקיומית עם המֵמד הֶחשוף, הנובע מהמפגש עם המעבר בזמן ההתגלות (עמוד 137).

המשוררת והחוקרת חביבה פדיה מנסה להבין סיפור מוזר של רבי נחמן, 'מעשה מזבוב ומעכביש', אותו סיפור, שבו המלך רואה על דפי הספר מאבק בין זבוב לעכביש, המסע שלו אחר פרשן לחלום. הניתוח המורכב דורש קריאה מפורטת – וגם כאן אנו הולכים שֶבי אחר אותה מציאות כפולה בסיפורי רבי נחמן, אותה התחפשות כפולה: זוכים למבט מעמיק באותם שני מצבי הקצה של הנשגב הקדוש מחד גיסא – והבזוי מאידך גיסא. ניתוחה של פדיה מוביל להתמודדות של רבי נחמן עם המודרניות היהודית, לאותה תפיסה שלו את הקונפליקט בין 'שכל' ל'אמונה'. פדיה מצליחה לערוך השוואה נפלאה עם ספר הכוזרי (שאלת הבחירה) ולנסות לצייר מה עומד מאחורי אותה הצפנה סימבולית בסיפור הזבוב והעכביש – ולשם כך היא נעזרת גם בתיאוריות מתחום הפסיכולוגיה. סיפוריו של רבי נחמן הם אכן התמודדות נמשכת בנפש האדם, התמודדות קיומית – והחלום של המלך נפרש כאן ככשלון נשמתו כאדם שנאבק בעולם הזה (עמוד 173).


שבעה קבצנים - אובדי דרך מחפשים מוצא

סיפורי שבעת הקבצנים מוארים בגלריית פרשנויות יפהפייה. שאלת השאלות מוצגת בניתוח של אסתר אטינגר: מדוע סיפורים אלו נותרו פתוחים. סיפור בן המלך שאיבד את מלכותו הינו קטוע, ללא מוצא, ובכך הוא מבטא את המצב הקיומי רב הלבטים של בן המלך. לאטינגר עוד תובנה שמאירה את דרך הסיפור: מהו הקשר בין הסיפורים? הסיפורים האלו, שבכולם מופיע מוטיב החיפוש הנצחי... דורשים שנחפש מוצא (עמוד 233).

משהו נסתר מחבּר בין העולם הנחשף בסיפורי רבי נחמן לבין עולמנו. אותו ערבוב גבולות, אותם גיבורים מחפשי דרך, אותו געגוע למעיין החלומות. יש תחושה שרבי נחמן כמו חש הרבה שנים לפנינו, מה המצוקות שיעיבו על חיינו, מה יטלטל את הנפשות במאה שלנו.
די להיזכר במלות השיר של להקת ''טיפקס'', ולהבין מהו אותו פוסט-מודרניזם שרוחו מנשבת מעבר לייסורי הנפשות בסיפורי רבי נחמן. וכך שר קובי אוז עם להקתו ''טיפקס'': מרוב דרכים לא רואים מטרה פה, מרוב משפטים לא שומעים את המסר, מרוב גבולות לא רואים את הגדר, מרוב ידידות לא נותר לי אף חבר... אלה המלים שכתב אוז, והתחושה מוכרת.


משל התבואה וסיפור הניצוץ

המבט המיוחד שמעבר לראייה הרגילה, משתקף בצורה מורכבת בניתוח הסיפור 'המשל מהתבואה'. אלחנן ניר יוצא להבין מה סוד סיפורם של המלך ואהובו שטיכסו עצה כיצד לחיות בעולם של אנשים שהפכו למשוגעים בעקבות התבואה. בניתוחו המבריק של ניר אנו נחשפים למשא השיגעון ולמשא השפיות – למשמעות הסימן על המצח: כל אחד מהם זקוק בהכרח לאחר שיבוא, שיחשוף, יאשש ויתמוך באותו סוד ( עמוד 69 ).
אלחנן ניר מביא השוואה יפה למשל המערה של אפלטון, על הראייה של הפילוסוף שמזכירה את מראה הדברים במשל התבואה: יוצא מן המערה ולומד שמה שנדמה המציאות בררוה לא היה אלא צלה של המציאות האמיתית, המאירה באור השכל.

משל התבוּאה הופך בעיני אלחנן ניר לביטוי לאותה תפיסת צמצום – היעלמות האור האלוהי בעולם, ולפי ניר יש לרבי נחמן תפיסה חדשה של הצמצום: בית משוגעים, הסתלקות השכל – ובהמשך הניתוח מנסה להבין באמצעות המשל את סיפור 'העיוורון' של סארמאגו – ואת סודה של אשת הרופא שהתחזתה לעיוורת – התחלת הדרך לבניית עולם חדש לאחר המבול (שם, עמוד 72). בסופו של מאמר מורכב ועשיר בתובנות, מגיע אלחנן ניר למסקנה של רבי נחמן: בעולם הזה, ורק בו, מתרחשים המפגשים, ההזמנות וההזדמנויות האמיתיות.

משל התבואה, עולם התוהו האורֵב לפתחם של המלך ואהובו, החיפוש אחר אור שיבקיע את המציאות המשוגעת והמבוכה, כל אלה מיטיבים לתאר משהו מנשמתה של החסידות, מדרכּה לבקש מרפּא ולחפש מלת קסם.
נזכרתי בסיפור שניצב כבבואה לסיפור של משל התבואה, וקראתו בו בספרו של אלי ויזל ''הנשמה החסידית'' (הוצאת ידיעות אחרונות, 2010 ): אני מתכוון לסיפור על רבי וולף מז'יטומיר, צדיק חסידי, מתלמידי המגיד ממזריטש. וכך מספר אלי ויזל את סיפורו של רבי וולף, כאילו סיפר את המשל על המלך ואהובו (אלי ויזל, נשמתה של החסידות, עמוד 92):
לפני מותו אמר רבי וולף למשרתו: ' אני רואה... והדבר ממלא אותי פחד, העולם יאבד את יציבותו והאדם יאבד את בינתו... יבוא יום, ואני רועד. אתה שומע אותי?'.
' כן רבי, אני שומע אותך'.
'אני מבקש ממך לומר זאת לבני עמנו. אמור להם שבאותו יום לא יחוסו על איש. גם לא על אנשים כמוני או כמוך. יהיה עלינו לצלול אל תודעתנו, כדי למצוא את הניצוץ. האם תאמר להם?'


עולם פוסט מודרני מבקש שביל אל השפיות

אולי זה הסימן, הניצוץ, אותו אות על המצח. רבי נחמן הבין את נפש הדור שלו, את נפש דורנו: חיפוש המוצא בעולם של אובדן דרך ואובדן ערכים מוחלטים – נראה כדרך של יצירת סיפורים וחיפוש סימני זהות נסתרים להבקעת הייאוש והמבוכה: ניתוחו של שלום רוזנברג אכן מיטיב להבין כי רבי נחמן כמו הקדים את זמנו: הוא חזה לדעתי, את אֵימי הקִדְמה ואף את הפוסט מודרניזם ההולך ונבנֶה על חורבות האשליות הקודמות (עמוד 255), בניתוחו את הסיפור על הקבצן החרש. לפנינו
עולם שמאבד את גבולותיו - זהו עולם שמבקש צופן נסתר של שפיות. אור מיוחד בוקע ממשל התבואה של רבי נחמן, ורבים ניסו להבין אותו (עמוד 331):
חיפוש המוצא הולך והופך למסע שלא נגמר - ובניתוחו של רועי הורן לסיפור הגיבן, אנו מגלים את ההליכה באותו נתיב, נתיב שחושף צעידה לעבר הקדושה, קדושה הדרגתית ש''חותרת לעבר קודש הקודשים.
מעבר לקליפת הסיפור מגלה רועי הורן לאן פניו של אותו קבצן גיבן: עניינו של הקבצן שלנו הוא להורות את הדרך אל אותו אילן מופלא בו חוסים כל הברואים, הוא עץ החיים. הנה אנו מבינים, שקבצנים פגומים וחלכאים יכולים לשמש מודל לפסגה רוחנית. הקבצן הגיבן בעיני רועי הורן הוא ''פסגת השאיפה הרוחנית'' -והיכולת הרוחנית שלו מוצגת בניתוח של הורן כדרגת 'מקומו של עולם', שאין לו 'מקום' ברץ כלל, ויכול להוות גשר בין המקום ל'למעלה מן המקום.


מתח בין עולמות, געגועים למעיין

המתח בין שכל לאמונה, בין מציאות גלויה למציאות נסתר, בין החוויה לבין אופן הביטוי שלה – נעים כציר מתמיד, כנתיך מחבר ומחשמל בכל הסיפורים – ומגיעים למיצוי מיוחד בסיפור הלב והמעיין – אותם געגועים אינסופיים לגאולה: בניתוח המבריק של חוה פנחס כהן לסיפור הלב והמעיין היא משרטטת קווים לפשר אותם געגועים אינסופיים שאינם מתגשמים ואינם יכולים להתגשם ( עמוד 272 ).
באמצעות הקבצן כבד הפה אנו זוכים להארה על כוח המלה, כוח הסיפור, ואולי על סוד כתיבת הסיפורים האלה: חוה פנחס כהן מציירת לנו גשרים נסתרים בין אותו עולם של דיבור, לבין עולם השתיקה: המקום שאין בו דיבור – אותו כוח יוצר ובורא – אין השכל מתבטא בו, אלא מצויים בו המבוכה, אובדן הדרך. מקום זה הוא בבחינת שתיקה ( עמוד 274 ).

מתברר, שסיפור כבַד הפה הוא אחד המפתְחות להבנת המניעים של רבי נחמן לפנות למאמיניו באמצעות סיפורים. סודו של כבַד הפה והמֶתח שבּין דיבור לשתיקה מקבלים הארה מיוחדת בסיפור הלב והמעיין: ללב ולמעין יש תכונה משותפת, שניהם 'פועמים', הפעימה היא חלק מההוויה שלהם והחיוניות שלהם. הפעימה הפנימית מעידה על החיים, ועל ההשתוקקות והשאיפה זה לזה (עמוד 284).


הספרות קרש קפיצה למרפא הרוחני

הספרוּת היא אכן קרש קפיצה, גיבורי הסיפורים של רבי נחמן סוחפים את הקוראים לאותו נתיב של הינתקות מן השכבה החיצונית, והפתרון נעוץ בקפיצה מֵעבר לאני, מעבר לתודעת האגו. תודעת האגו היא הנעליים, שבהם אנחנו מהלכים במציאות הארצית (עמוד 252) כך מאירה את עינינו המשוררת והחוקרת רות נצר בניתוח היפה שלה לסיפור הקבצן העיוור. שבה את לבי הניתוח ההשוואתי לסיפור של עגנון ''סיפור פשוט'' ולתיאור מחודש של דמות הירשל בעקבות הקבצן העיוור. הקבצנים העיוורים בסיפורו זה של עגנון מוליכים את נצר למסקנה: בשיגעונו של הירשל מתעוורת ראיית תודעת המציאות שלו. הוריו סימאו-סירסו את תודעתו, שמסומלת בראייה, על ידי מטבעות הכסף, שכן הרווחה החומרית חשובה להם מקולו של הלב. במובן זה עיוורונם של הקבצנים משקף את עיוורנו שלו (שם). העיוורון פותח צוהר למציאות מוארת יותר, נראית יותר: הקבצנים הסומים, המשוררים מלבם והמפיקים מנפשם שלהם ניגונים שאין להם סוף, יכולים להרשות לעצמם לבטא את הגעגוע האין-סופי לגאולה, שכן הם חיים מעבר לטריטוריה של המקובלות החברתית (עמוד 254).

ניתוח הסיפור אודות הקבצן עקום הצוואר מנסה לצייר את הדרך להבנת משמעות החיים, הדרך מן הגעגוע לגאולה. לעקום הצוואר היכולת להכיר מתוך עצמו את קולותיהם של כל בני האדם, על כל מכאוביהם וחסרונותיהם (עמוד 300). המרפא והגאלה יבואו אם נדע לא להישאב לתהום הייאוש. הניתוח מנסה להבין, מה אותו 'לב נשבר' ובהמשך מובא ציטוט דרשה מופלאה של האדמו''ר מפיאסצנה בעיצומה של השואה, הדרך להתחזק מתוך הלב השבור (עמוד 304).


סוד מקום, סוד הזמן

בכל הסיפורים התקווה היא להארה, לקפיצה, למעבר מן החושך לאור, לקדושה. וכך רועי הורן בניתוח סיפורו של הקבצן הגיבן מגיע לתובנה החדה: כשם שמקום קודש הקודים הינו נקודת החיבור בין 'מקומו של עולם' לבין 'העולם' כך גם הקבצן הגיבן , מי שהשיג את סוד המקום, הוא האדם היחיד היכול להעלות את המציאות כולה מכבלי המקום ל'למעלה מן המקום'... (עמוד 333).
המסע לאורך גיבוריו הקסומים של רבי נחמן מגלה את הדרך למצוא אור בעולם של אובדן דרך: התמסרות לדרך רוחנית, הינתקות מכבלים של אגו, של זוהר חיצוני דוגמת היהלום שהיה בטיט. הדרך להיחלץ מן הייאוש היא לחיות חיים שמעבר למציאות הרגילה, להינתק מן הזמן הרגיל, לעבור לזמן האחר. משהו מן האמת הזו כתב בשעתו, אריך פרום כאשר ניסה להבין את סוד השבת – וראה בה ניצחון האדם על הזמן, הפחתת שלטון הזמן על האדם.


החיסרון והדרך לשלמות, לישועה

באפילוג של הספר, מנסה משה מאיר להבין את הקשר בין הגעגוע לבין הזהות: ה'חיסרון' יכול להופיע בשדה הגעגוע כמו הבן המתגעגע אל הצדיק, ויכול להופיע בשדה הזהות כמו בעלי המומחים הפזורים בסיפורים ו'מתגעגעים' לשלמות העצמית שלהם'' - והמסקנה של משה מאיר מאירה באור יקרות את סוד החיים, סוד הגעגוע :''לעתים הם מגלים שהחיסרון שלהם איננו חיסרון כלל (עמוד 375).
כמו שלום רוזנברג, גם משה מאיר מנסה להבין את רבי נחמן כתשובה מוקדמת מדי לעולם הפוסט מודרני: רבי נחמן פורץ אל מעבר למודרניות, אל הזירה המכונה הזירה הפוסט מודרנית, זאת שבָּה אין זֶהות אחת אלא שְׁלל זהויות.

קובץ המאמרים על סיפורי רבי נחמן הוא תיאטרון רוחני רב עוצמה: אנו צופים במחזה רב מערכות. גיבוריו הסובלים של רבי נחמן מבקשים את נפשנו. קולם משמיע הֵדים המתעצמים והופכים צלולים.
וככל שאנו קוראים בדפים שוב ושוב, הם מכִּים בנו, ויש תחושה, כאילו נלקחנו במשַב של רוח חזקה לאותו עולם חסידי מרתק: הנה מואר לעינינו באור יקרות יופי מעולם שחלף. יקום קסום של חיים בגולה, חיים של יהודים הצמאים למושיע שיגאל אותם, שייתן להם את הצופן כיצד מתעלים מעל לחוקי הזמן ולחוקי המקום – ומעל לכול: לבם נכמר לאותו רבי נחמן, צדיק שביקש בסיפוריו להמתיק את חייהם, לתת להם צרי ומרפא לתחושת אובדן הדרך, לרגעי הייאוש. וסודו של רבי נחמן הוא, שגם אנו במאה העשרים ואחת חשים קרובים לאותו שבר, לאותו צימאון, לאותו געגוע.

קשה לסיים ספר זה בלי לעיין בו שוב, ואתה חש שסיפוריו של רבי נחמן נודדים במחוזות שאיש לה היה שם, שמסעות גיבוריו הם הדרך שלנו להבין את כוח המלים, את כוח היצירה, את עוצמת האמונה. רבי נחמן לימד אותנו דרך לחולל נסים בעולמנו שלנו, לגלות את הישועה במעשינו שלנו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי