אלאור אזריה נעצר לפני כמעט מחצית השנה ומאז הוא כלוא ב''מעצר בית'' במחנה הצבאי, או שהוא מבלה ימים בבית הדין הצבאי.
אפילו יימצא אלאור אשם בהריגת המחבל, אין לי ספק שגזר הדין של השופטים יקבע כי ''מעצר הבית'' בו הוחזק מאז האירוע ב- 24 בחודש מרץ, ייחשב לעונש ראוי במקרה זה.
מה שמטריד במקרה זה – מעבר לזמן ולעלות - זה ההליך המשפטי במקרה זה מיותר כולו כיוון שאיננו דן ואיננו עונה על השאלה העיקרית, השאלה שצריכה בירור ותשובה – מה דינו של מחבל, של
כל מחבל, לפחות של כל מחבל המעורב בניסיון פיגוע – כלום ינהגו בו כדרך שנוהגים כלפי פושע רגיל – יעשו ניסיון לעצרו ללא אש, ואם לא ייעצר - יפתחו באש שתאפשר את מעצרו, או שנדרשת מדיניות שונה מן היסוד – עלינו לקבוע כי דינו של כל מחבל מוות, וכי יש לוודא זאת, ללא קשר לפרטי ונסיבות המקרה.
אלאור פעל מתוך אמונה וביטחון מוחלטים במדיניות לפיה מחבל שהיה מעורב בפיגוע – דינו מוות. לא היה לו ספק בעת מעשה שהריגת המחבל הפצוע היא המעשה הנכון, וכי זו המדיניות הרווחת והמוכרת לו ולחבריו.
עודנו מנהלים את משפט אלאור וכבר נולדה פרשה חדשה, לוחם בגדוד 'נצח יהודה' הרג ערבי-פלסטיני בסילוואד, משזה נחשד כמחבל המנסה להימלט.
זו השאלה עליה חייבת ישראל לקבוע עמדה – מה דינם של מחבלים שנקלעו בעימות, כל מחבל, בין אם זו אישה או גבר, מבוגר או ילדה בגיל העשרה.
זו איננה שאלה שניתנת להכרעה שיפוטית בבית דין. לדאבון לב – בין אם ימצאו השופטים את אלאור אשם או זכאי – נושא זה יישאר בלתי מוכרע.
מדווחים/טוענים כי מאז פרשת אלאור נרתעים חיילים מפתיחה באש, הפקודות אינן נהירות להם. זה מצב בלתי נסבל, דרושה הכרעה ערכית ברורה וחד - משמעית, הכרעה שתיקבע, תאומץ ותובהר לכל חייל ולכל שוטר הנקלע לאירוע חבלני. מדיניות זו חייבת להיקבע ע''י הרשויות המוסמכות ובדרג העליון.
ב-1994 נוסח הקוד האתי של צהל, נוסח שהופץ כ''רוח צה''ל'' וחייב את כלל הלוחמים. שש שנים לאחר מכן הוחלט להכניס שינויים בקוד האתי, ומונתה לעניין זה ועדה אשר כללה גם כמה מבכירי האקדמיה בישראל.
היום שוב נדרשת החלטה - כלום הפקודה כפי שנוסחה ע''י אותה ועדה, בשנת אלפיים, עדיין ישימה ומחייבת גם היום או שנדרשים שוב שינוי ועדכון.
רק לאחר שתיקבע המדיניות ותורד כפקודה מחייבת וברורה, ניתן יהיה לשפוט אם חייל, שוטר ואזרח נהגו על פיה, נהגו נכון.
הזמן דוחק, העימותים שכוחות הביטחון מעורבים בהם הם כמעט מעשה של יום-יום והקוד האתי חייב להיות ברור ומחייב. זה הקוד שיהיה ידוע בציבור ולא ייתכן שח''כ פלוני או איש ציבור יתבטא וילין על חייל שפעל בהתאם לקוד או בניגוד לו. זו תהא הפקודה המחייבת ועל פיה ניתן יהיה לשפוט.
