פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8309

המודרנה והניכור בשירת אברי גלברשטט
הרצל חקק (יום שלישי, 26/07/2016 שעה 12:00)


המודרנה והניכור בשירת אברי גלברשטט

הרצל חקק



עטיפה
על ספרו של אברי גלברשטט, 'ארץ זרועת שנהבים', הוצאת צור אות, מהדורה חדשה, 2016, בעריכת מנחם פאלק.
לפני שלושים וחמש שנים כתב אברי גלברשטט את אחד מספריו הראשונים 'ארץ זרועת שנהבים'. בימים אלה, בחר המשורר להוציא את ספרו לאור מחדש, בעיצוב מרהיב, ציור של חוה צוטרין נתן, בעריכת מנחם פאלק. דרך ארוכה עשה המשורר מאז, אבל דווקא בספר זה ניתן לראות את ניצני שירתו, את הכיוונים שבהם בחר ללכת, קווי המודרנה, הרצון לפרוץ נתיבים חדשים.

מי שקורא בשירתו של אברי גלברשטט רואה את טביעות האצבע של מחוללי השירה המודרנית. ספריו לימדו אותנו כמה עצב וקדרות ורגעים של ייאוש מבליחים בין השורות – וכאשר מצרפים כל זאת להתנזרות של אברי גלברשטט מתיאור מובהק כל מנעמי היופי, של חזיונות היופי האסתטי, המסר צועק: זו הדרך שלי לספר על ניכור, על עולם מתפורר, על זהות שמחפשת את עצמה.

בספר ''ארץ זרועת שנהבים'' בחר אברי גלברשטט להדגיש את הקו המודרני, שכל כולו שבירת צורות ושבירת מסגרות בדרך של שבירת מיתוסים מוכרים. סיפורה של אשת לוט וסיפור חורבן סדום הופכים לסיפור מפתח. אברי בוחן את הסיפור הקדום מכל צדדיו, ומנסה להתחרות בחורבן הקדום. הוא רוצה לבנות עולם בדיוני אחר ובו בזמן להחריב כל יסוד שזכרנו מן הסיפור המקראי.

אביא כמה דוגמאות – והנה לדוגמה, שירו על אשת לוט (עמ' 21):

אֵשֶׁת לוֹט
נַפְשָׁם הוּשְׂמָה
בְּכַפָּם.
לְמַרְגְּלוֹת לִבָּם
זָרְעוּ מֶלַח
סְדוֹם
וְחִכּוּ
לְהַבְשָׁלַת בִּכּוּרֵי
אֶמֶשָׁם.
זָרְעוּ חִטִּים
הֵבִיאוּ גֶּשֶׁם
וַעֲמוּסִים לַעֲיֵפָה
עָלוּ רַגְלִי
וְלֹא הִבִּיטוּ לְאָחוֹר
אֶל אֵשֶׁת לוֹט
הַצּוֹפָה עֲלֵיהֶם
מִמְּרוֹמִים
וְחִיּוּכָהּ מְרַמֵּז
סְעָרָה.

בשיר 'אשת לוט' אנו צופים בשיירה העולה לסדום למאבק המודרני החדש: נפשם הושמה בכפם. חבורת האנשים בשיירה, אולי לוחמי השיירה, זורעים מלח סדום. הביטוי 'לזרוע מלח' הפך להיות ניב לציין רצון לגרום חורבן. כאן באים האנשים החדשים לזרוע מלח, ולהקים עולם חדש מן המלח. הם מחכים להבשלת ביכורי אמשם.

כדי להפוך את הסיפור המקראי ולתת לו צביון אחר, מספר לנו המשורר שהם נחושים לשמור על הרצון לבנות הכול מחדש. שורות השיר עושות מהפכה, והן יוצרות עולם אחר – כל זאת באמצעות שבירת המיתוס של אשת לוט הצופה לאחור וקופאת כנציב מלח. על האנשים שבאו שוב לסדום להקים אותה מחדש, כותב המשורר: ולא הביטו לאחור / אל אשת לוט / הצופה עליהם ממרומים / וחיוכה מרמז / סערה.

מול ההווה המתנכר לעבר, המבקש לחולל תמורה, יש עבר הצופה ממרומים, ואינו שוכח. החיוך של אשת לוט, מבין שיש כאן מהפכה מודרנית המבקשת להשכיח את המיתוס הקדום. החיוך שלה צופן סכנה, היא לא אמרה את המילה האחרונה שלה, ועתה אין סיכוי שתביט לאחור ותקפא שוב. היא מביטה מלמעלה ומשדרת סערה.
וראו מה קורה בשיר ''נציב המלח'' – ואני קורא את סיום השיר (עמ' 22):

רַק נְצִיב מֶלַח
שֶׁהִבִּיט אָחוֹר
אֶל חֶטְאֵי
בּוֹרְאוֹ.

המשורר אינו מוותר לאותו נציב מלח, וכדי להפגין ראייה מודרנית אחרת של הסיפור, הוא מספר אותו בדרך הפוכה מזווית מפתיעה: ''נציב המלח שהביט לאחור/ אל חטאי בוראו''.

לא אשת לוט צופה לאחור, נציג המלח הופך פניו ומביט לאחור- וקשה לו לראות את החורבן שנותר בעולם. נציב המלח מקבל חיים חדשים בשירת גלברשטט, ולמבט שלו נוספת פרשנות מוסרית. נציב המלח מביט לאחור וצופה אל חטאי בוראו. יש לו ביקורת על החורבן, שבא לעולם על ידי ההשגחה העליונה. שוב, מדובר בזווית ראייה מודרנית, שכל כולה שבירת מיתוסים קדומים, והתמודדות עם שאלות של אמונה, ללא מורא.

באופן דומה נמצא בספר שבירת מיתוסים אחרים – ואביא כדוגמא עוד שני סיפורים ידועים, שעוברים אצל אברי גלברשטט שידוד מערכות. הסיפור המקראי מקבל פנים אחרות, לעתים מעוותות. הנה שיר נוסף.

גַּאֲוָה
גַּאֲוָה שֶׁיָּנְקָה
מָרוּתָהּ
מִמַּהֲמוֹרוֹת נוֹף אֶתְמוֹל
נִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים,
כְּלוּחוֹת הַבְּרִית
מְלֵאֵי אִסּוּרִים.
הִלּוּלַת הַמִּשְׁתֶּה
כָּבְדָה כְּמִשְׁקָל
עֵגֶל הַזָּהָב
וְזֶבַח בָּנִים עַל אָבוֹתַם.
בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים
שִׁחְרְרָה אֶת מְנוֹף הַיִּסּוּרִים
וְהֶעֱלַתְהוּ מַעְלָה מַעְלָה,
אֶל שְׁבִיל הֶחָלָב שֶׁל
שְׁבִיבֵי בְּדִידוּת וַדֹּמִי,
הֶמְיַת הַשֶּׁקֶט הַדַּק
הַמְּאַיֵּם לִפְרֹץ
וְלִקְרֹעַ אֶת שְׁמֵי מָרוֹם,
לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר
עַל פִּסְגַּת הַר הַנִּדּוֹנִים,
לְכַנְסַם שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן
וּלְהַעֲלוֹתָם עַל מוֹקֵד הָעֶצֶב הַנִּצְחִי
יְחֵפִים מִנַּעֲלֵיהֶם, נְזִירִים מִתִּקְוָה
וְהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ
וְאֵינֶנּוּ אֻכַּל.

בשיר ''גאווה'' מנסה המשורר לעצב עיבוד מודרני ושונה לחלוטין לשלושה סיפורים: סיפור עגל הזהב, סיפור ברית בין הבתרים וסיפור ההתגלות של האל למשה בסנה.
כל זה הופך לסיפור שיש בו כור היתוך של חטאים וברית – ומכאן ההסבר לנורא מכול: שבירת לוחות הברית.

עם שנדון לחיות מהפכים כאלה בחייו של חלום ושברו – מנסה לגאול את עצמו. כאן יש תחושה בשורות האחרונות של השיר, שאברי מנסה להתכתב עם השורה של אלתרמן בשיר 'מגש הכסף':
תחילה מתאר אלתרמן את
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע.

כך מתוארים הנערה והנער, מושא החלומות, גיבורי החלום בטרם הם נופלים. אברי כותב במילים אחרות (עמ' 24):

להעלותם על מוקד העצב הנצחי
יחפים מנעליהם, נזירים מתקווה
והסנה בוער באש, ואיננו אוכל.

''ליל קו האש'' של נתן אלתרמן נותר לילה נצחי, כפי שהסנה הבוער באש, איננו אוכּל, הלהבת שלו עודה בוערת בקורות החיים.

ספרו של אברי גלברשטט משופע בדוגמאות של שבירת צורות ושבירת תבניות ומיתוסים, וכמו מחולל המודרנה, דוגל אברי בעמעום רגשות, במבט מעמיק שאין בו הרבה שמחה, המציאות מתוארה באיפוק, לעתים בדרך אירונית, כדי להסוות רגשות.

אביא כמה שורות מן השיר 'אביב מחשבתם'.

אָבִיב מַחְשַׁבְתָּם
קָמְלוּ עִם
בּוֹא אָבִיב מַחְשַׁבְתָּם,
תְּבוּסַת הַפְּרִיחָה.
יְתוֹמִים בַּסָּךְ
מֵאַהֲבַת קְדוּשָּׁה
יְחֵפִים
מֵאַדְמַת הַפְּזוּרָה
מְחַפְּשִׂים מוֹצָא
לְחֵרוּת קִיּוּמָם.
עַיִן צוֹפִיָּה
הֲלִיכָתָם,
כְּמוֹ הָיוּ
נְזִירִים מֵאֹנֶס,
בּוֹדְדִים
בִּשְׁבִיל הֶחָלָב
שֶׁל הַתִּקְוָה.

לא נכביד מלים - הנה לנו תמונה שמנסה להיות תשליל, נגטיב, לתמונת התקומה הרואית – השיר מדבר על קמילה, על תבוסת הפריחה, וגיבורי התקומה כאן -'יתומים בסך- מאהבת קדושה- יחפים מאדמת הפזוּרה' ומיד לאחר מכן - עין צופִיה הליכָתם - המילים של ההמנון הופכות להמנון למבוכה, לחיפוש. מה פלא שבהמשך מתוארים גיבורי התקומה כ'נזירים מאונס/ בודדים' – ואברי גלברשטט אמן שבירת המיתוסים מנסה לנפץ את המנון התקווה, השניים מתוארים בסוף השיר, בודדים בשביל החלב של התקווה.

הנה כי כן, דווקא השבירה היא בעיני המשורר, דרך לברוא עולמות חדשים.







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.