פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(אמור ע''ו) הווה מול זִכָּרוֹן היסטורי
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 13/05/2016 שעה 7:00)


(אמור ע''ו) הווה מול זִכָּרוֹן היסטורי

נסים ישעיהו



לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שֶּיִרְדּוּ באומות העולם ולא כדי שּׁיְנַשְׂאוּ אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה
שני ימי זיכרון בהפרש של שבוע ומיד אחריהם יום העצמאות, שגם הוא יום זיכרון להכרזת המדינה, קוראים לנו לעשות חשבון נפש. רבים עשו זאת לפני, השנה כמו בשנים קודמות, אבל דומני שנותרו כמה נקודות התבוננות שאף אחד לא שם לב אליהן. כמו למשל הקשר בין ימי הזכרון לפרשת השבוע שבו הם חלים. יום הזכרון לשואה חל השנה בשבוע שבו קראנו את פרשת קְדֹשִׁים. יום הזכרון לחללי צה''ל ויום העצמאות חלים בשבוע שבו קוראים את פרשת אֱמֹר. זו קביעות די נדירה ולפיכך גם המסרים הרעיוניים של ימים אלו אמורים להתחדד ביחס לשנים אחרות. הראשון נראה די פשוט, פרשת קדושים לזכר קדושי השואה, אבל הרושם שלי הוא שהרעיון הזה נעלם מתודעתם של דוברים רבים.

עמית או טורף?

אולי זה הרקע האמיתי לאמירות שחוללו סערה ציבורית, הניתוק מהקדושה. כי כאמור, ימי זכרון נועדו לעריכת חשבון נפש ודוברים שונים אכן השמיעו רעיונות בכיוון, אבל אחת האמירות, זו של סגן הרמטכ''ל, חוללה סערה ציבורית שהדהדה ימים. מדבריו הובן כי הלקח המרכזי שעלינו להסיק מהשואה שבה נרצחו שליש מבני עמנו בידי הנאצים הארורים, הוא שעלינו להזהר מאד שלא נהפוך להיות נאצים. וכמובן, הוא אמר זאת כי זיהה אצלנו תהליכים וכו'. אל מול הזעם הרב והתגובות הקשות שעוררו דבריו בחוגים מסוימים, סר הביטחון מיהר לגבות אותו. מצד שני, ראש הממשלה הסתייג בחריפות מהדברים ודרש הבהרה שתתקן את הרושם ואת הנזק הקשה שהותירו דבריו של סגן הרמטכ''ל.

קרבן או מקרבן?

גם ראש הממשלה דיבר בהקשר הזה והלקח שהוא הציע זה שעלינו להיות חזקים מספיק כדי למנוע שואה נוספת. ראש הממשלה הסתפק בהבהרה של סגן הרמטכ''ל, אבל הציבור לא כל כך. ובאמת, מה תועיל הבהרה, או אפילו התנצלות, אם ברור כעת לכולנו כי זה מה שסגן הרמטכ''ל, וגם סר הביטחון הממונה עליו, חושבים? האמת היא שגם האמירה של ראש הממשלה אינה מתיישבת עם המסר של פרשת השבוע, אודותיו דיברנו בשבוע שעבר, אבל היא לפחות לא מטילה את האשם על הקרבנות. וכאן שואל יהודי תמים: כיצד הגענו עד הלום? איך הפכו קרבנות השואה של אז והטרור הרצחני של היום, בתקשורת ובתודעתם של אנשים בתפקיד מנהיגותי, לנאצים בכוח או אף בפועל?

גבולות הזכרון ההיסטורי

דומני כי התשובה טמונה בעומק הזכרון ההיסטורי של הדוברים. ככל שהזכרון ההיסטורי עמוק ורחוק יותר, כך החיבור למציאות בהווה חזק יותר. ידוע שלראש הממשלה יש תודעה היסטורית חזקה מאד; הוא אפילו זכה לקיתונות של לעג על כך. לכן מבחינתו, על סמך הזכרון ההיסטורי שלו, אסור לחזור למציאות שבה יהודי עומד אין אונים אל מול אויביו כמו שעמדו אבותיו, וזה מה שמדריך אותו. השרדות. לאחרים, דומה כי הזכרון ההיסטורי שלהם מתחיל בקונגרס הציוני הראשון או אפילו הרבה אחר כך, בהקמת המדינה. על המצע הזה יכולים לצמוח מדענים, תעשיינים וגם גנרלים מהוללים, אבל על מצע רעיוני-היסטורי כל כך רדוד, די נדיר שיצמחו פירות השקפתיים טובים.

גבולות ההכלה

גם פרשת השבוע אֱמֹר דנה בקדושת עם ישראל ברבדים שונים; מהקדושה היתרה של הכהנים ועד קדושת השבת וימים טובים. משתי הפרשות העוקבות לימי הזכרון עולה כי ראייה נכונה של המציאות בהסתמך על זכרון היסטורי, יכולה לצמוח על מצע של חתירה לקדושה. לכן אפשר להסיק כי מה שמבלבל את הדוברים הנכבדים זה מה שחסר במדינה, השאיפה לקדושה. אבל האמת היא שהבעיה חמורה יותר, הבעיה היא במה שיש במדינה, יש בה מגמה מכוונת של ניתוק מהקדושה. אולי זה לא מודע אצל חלק מהדוברים, אבל אני לא הצלחתי להבין אחרת את הברכה שפרסם מר ריבלין ליום העצמאות. שכן החותר לקדושה אמנם אמור לסבול דעות הכופרות בעצם רעיון הקדושה, אבל לא לטפח אותן.

היעד הנכון

וגם מי שמימד הקדושה אצלו משוייך למדינה אינו אמור לטפח ארגונים החותרים תחת עצם קיומה. הוא אינו אמור לפתוח בפניהם את השערים של בסיסי צה''ל, שכן ברור שמגמתם היא להרעיל את מוחות החיילים ברעיונות החורבן שלהם וכעת מתברר שהם הצליחו. כמקובל אצלנו בימי זכרון, מסיימים בשירת ההמנון שעיקרו ''להיות עם חופשי בארצנו''. האם זו התכלית? נזכיר ציטוט שהבאנו כאן לפני כשלושה שבועות (רמב''ם, הלכות מלכים,יב, ד): לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שֶּיִרְדּוּ באומות העולם ולא כדי שּׁיְנַשְׂאוּ אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. שזו הדרך למימוש השאיפה לקדושה.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי