פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
גיבורה מיטלטלת במציאות סוערת
הרצל חקק (יום חמישי, 21/01/2016 שעה 7:00)


גיבורה מיטלטלת במציאות סוערת

הרצל חקק



עטיפה
צילם הרצל חקק
על ספרה של ציונית פתאל-קופרווסר ''התמונה שעל הקיר'', הוצאת ''קוראים'', תשע''ה, 305 עמודים.
''התמונה שעל הקיר'', ספרה של ציונית פתאל-קופרווסר מטלטל את התמונה, וחושף זרמים תת קרקעיים בחיי היהודים בבגדאד לפני כשמונים שלה. לפנינו רומן שבו כמה עלילות משנה, וכולן יחד
מציגות חיים בתוך דרמה סוערת, דרמה של שינויים בחוץ ומסכת של תמורות שעוברות על הגיבורים.

מדובר ברומן רחב יריעה, ואנו נסחפים אחר עושר החיים בחברה ובמשפחות היהודיות – והלב יוצא אל הדמויות. הן חיות, הן נושמות, הן מתמודדות עם מצבים מתחלפים, וכל זה תוך ניסיון להבין מה קורה בחוץ. יש עימות עם זרמים ועם מגמות - כגון הציונות והקומוניזם. אלה שני כיוונים שצוברים תאוצה בקרב היהדות המסורתית בעיראק, ורעידת האדמה מתרחשת בכל רגע. כל זה מבצבץ מתוך סדקי העלילה, בין ההתרחשויות, וכל זה מערער את דפוסי החיים המסורתיים.
המאבקים, השאיפות, הרצונות של הגיבורים, ובעיקר של נוריה הגיבורה המרכזית - כל אלה הם עדות לתהליכים של שינוי ושל תמורה בחברה כולה.
נוריה כמו משקיפה על הקורה מבחוץ, אך בתוך תוכה היא קלועה בתווך, חיה בעולם מיטלטל, ומיטלטלת בתוך תוכה בעולם שנראה לה עולם שרווי בניגודים, כולם שיש בו זיקות שונות לתרבויות שונות: לתרבות המסורתית שקיבלה בבית, ולעולם אחר של תרבות ערבית שיש לו נוף שפה ומוסיקה משלו.

ציונית פתאל קופרווסר מצליחה להעמיד עולם שלם, ומחזירה אותנו עשרות שנים אחורה, לחברה שהתרגלה לחיות בתוך קהילה סגורה ומסורתית, עולם שנחשף לטלטלה ולשינויים. הדרמות האנושיות שעוברות על נוריה ועל הגיבורים הלפותים באותם מעגלים קרובים, הן עדות לקליפה שנסדקת, לרוחות שמשנות את התמונה. התמונה שעל הקיר משנה פניה.

גדולתה של ציונית קופרווסר הן בבניית מצבים אנושיים מיוחדים, שיש להם נגיעה לאופי המיוחד של החברה היהודית בבגדאד, ובד בבד להתנגשות בין היהדות המסורתית לבין הרוחות החדשות שמתחילות לנשב.
אביא לדוגמה כמה מצבים, תוך ציטוט מן הספר (עמוד 181):
מרגע שהגיע לבגדאד, ידע חיים שהוא בא להיפרד מרחובותיה, מהנהר רחב הידיים, מגני הדקלים, מבתי הקפה המלאים בגברים המבלים את זמנם הפנוי בשתיית תה ובמשחקי שש-בש ודומינו, ומסמטאותיו הצרות של הרובע היהודי.

לכאורה, רק קטע מתוך רומן רחב יריעה שכתבה ציונית פתאל-קיפרווסר. הכתיבה שלה כולה קסם, מילים המחפשות את צופן העיר בגדאד, את הנשמה של היהדות, שחיה בה בעושר רוחני ובסבך רגשות. העלילה של ציונית פתאל-קופרווסר חושפת בפנינו גלריה של דמויות, שעוברות טלטלה, שסוחפות אותנו למעמקי הכאב, לדילמות מרתקות.

די לנו, אם נפזר רסיסי דרמה מתוך לב העלילות הסוערות ברומן זה, כדי להבין, איזו מרקחת רגשית עיצבה ציונית פתאל ברומן זה. בכל עלילת משנה קטנה מרקחת של רגשות, של ניגודים, של רצון לפרוץ מתוך הקליפה הסוגרת. ואביא עוד כמה דוגמאות.

הנה דוגמה נוספת, עמוד 112: מאיר מגלה לפתע שהוא נשוי לאשה הלא נכונה. ממצב של ערפול חושים ואי התחברות למציאות הוא נקלע למציאות של צלילות והתפכחות. הוא מביט באשתו ברטה ההרה, ואינו מבין מה היא עושה בחדר השינה שלו:הוא נזכר באָמל ובחלומו ללמוד משפטים באוניברסיטה ולהיות העורך דין הכי מפורסם בבגדאד. הוא צבט את ידו כדי לוודא שאינו חולם. ברגע של הארה הוא מתוודה: אני מעדיף למות ולא לחיות את החיים האלה.
להתפכחות נוסף רובד של הצטללות מן הנופים הבגדאדיים: מאיר צעד לאורך הנהר, מאפשר למים לשטוף את רגליו, וככל שהוסיף לצעוד חש צלול יותר. הוא הסתכל סביבו וקינא באנשים שישבו בשלווה בבתי הקפה שעל שפת החידקל, שיחקו טאוולי ודומנה, והשיבו את נפשם בכוס תה מהביל, שעה שחייו נלקחו ממנו בעורמה. המחשבות על אמל לא נתנו לו מנוח... (עמוד 113).

הרי לנו טיפה מן הים, קטע ממשבר שזוכה ברומן זה להתפתחויות מפתיעות, ותוך כדי השינויים שעוברים על הגיבורים, נחשפת הקהילה, נחשפת העיר, נחשפת הרוח האנושית ברטט, בכאב. אתה חש, כי המחברת אכן מיטיבה לספר סיפור.
הרצון לצאת מן המסכת של החיים השגרתית ולפרוץ אותם, הוא מוטיב המפעפע לאורך כל העלילה, לא רק בקרב הגיבורה המרכזית נוריה, אלא גם בקרב דמויות אחרות. האדמה רועדת כל הזמן, החיים מזמנים אתגרים חדשים, אופקים אחרים.
העלילות המקבילות מאירות את הרצון של נוריה לפרוץ את המעגל הצר הסובב אותה, ולנתב לה שביל משלה, שביל שייתן ביטוי לחייה, לרגשותיה.

הנה עלילה מקבילה אחרת, וראו את עומק הדראמה והטלטלה, זה הקשר בין חיים למרי:
חיים פנה לקחת את התיק הקטן, אבל היא התקרבה אליו ואחזה בידו. היא רצתה לדבר, וחיים הניח ידו על פיה, חושש לשמוע את מילותיה. מאז שחלם אותה בדמותה של חניני הפסיק להתנהג עמה בחופשיות, וכל מילה שהוציא מפיו הייתה מחושבת. הנה לנו פתיחה מסקרנת, ומשהו מעולמם של הגיבורים נחשף בהמשך, אופיו היצירתי של חיים, יחסם של חיים ומרי למימוש החלומות: כל דבר שתאמרי לי עכשיו יהיה מיותר. אני נותן לך את הספר שלי, אף על פי שהוא לא מושלם – ואת המחברת שלי. הכול כתוב בהם. סיפור חיי ואהבתי. אני בטוח שתצליחי להחיות אותי כל פעם מחדש...

בהמשך הוא פורש בפניה את משנתו: הרי אנחנו יודעים שהאתמול הוא רק הזיכרון של היום, ומחר הוא החלום של היום. אם תרצי, תחַיי אותי בזיכרונותייך, אך שמרי את חלומותייך לאנשים החיים שסובבים אותך.

ציונית מיטיבה לבנות תמונות, שנראות כמעמדים בתוך מחזה דרמטי מול קהל. ההמשך מקפיץ אותנו, כאשר מרי אורזת מזוודה ועומדת לעזוב.
היא אומרת לו: כשהחלטת לנסוע, הבנתי שאני לא יכולה להישאר כאן. כל פינה במקום תזכיר לי אותך. וכעבור זמן מה עוד משפט מפתח: חשבתי שאוכל להציל אותך בזכות האהבה שלי אליך, אבל נכשלתי (עמוד 181).

אביא עוד מצב מיוחד, שיש בו התייחסות ליהדות המסורתית ולחיים העכשוויים:
כאשר ברטה מתאלמנת, מעלה המחברת סיטואציה, שבה נדרש האח של הבעל שמת, לייבם אותה. לכאן מזמנת המחברת את רב הקהילה, שמסביר שאין מקום שהאח יישא את אלמנת אחיו, משום שלברטה יש צאצאים. במפח נפש פונה יעקוב לאחותו: ברטה אמנם אסורה על יוסף, אבל כאלמנה מותר לה להתחתן עם כל אחד... נלך היום לסלמאן השדכן ונבקש שימצא לה חתן, לא חשוב מי, העיקר שיביא לה בנים ויפרנס אותה. אשה בלי בעל או בנים, דינה לסבול מרעב.

ציונית המחברת עוקבת אחר שינויים בחיי הגיבורים, אחר שלבי התפכחות, אחר שלבי צמיחה, וסבך הרגשות בדרמה שהיא שוזרת אינו נותן מנוחה לרגע. הנה סיפורה של נוריה, שמנסה לחבר את שברי חייה מחדש עם מותו של יוסף:
שנת האבל על מותו של יוסף הסתיימה. נוריה הסירה את הסדינים, שכיסו את התמונות והמראות, ובעומדה מול המראה הגדולה שבמבואת הבית, נדהמה לראות כמה השתנתה – ועוד לא מלאו לה ארבעים. מולה ניצבת אשה לא מוכרת, שנראתה מוזנחת ומבוגרת (עמוד 240).

ציונית מאירה את מצב התמורה שעובר על נוריה, במצב מקביל שעבר על גיבורה אחרת. וכך היא כותבת:
היא התבוננה בהשתאות בשערה, שהפך מזהוב ומלא חיים לזרוע שיבה, וכשראתה את שמלת האבלות שלגופה, נזכרה בדברי דודתה וחידה, שאיחלה לה, ביום שקרעה את שמלת הכלה שלה, שכל חייה תלבש שחור. 'האם אלוהים קבע שגורלי יהיה כגורלה של וחידה שאיבדה שלושה בנים? האם גם אותי הוא רוצה לקבור כמוה?'. מבוהלת רצה לחדרה, קרעה מעליה את שמלת האבל ולבשה במקומה אחת משמלותיה הצבעוניות.
נוריה אכן מככבת כגיבורה העיקרית של הספר, ואנו עוקבים אחר מערכת היחסים שלה עם בני משפחתה. ציונית בונה כאן דמות של אשה חזקה, אשה שיודעת להתוות לעצמה דרך משלה, ודרכה העצמאית סוללת משברים בינה לבין בני משפחתה. השאיפה של נוריה לממש את חלומותיה, את כוחותיה הפנימיים, מובילים לקרע בין דרכה לבין משפחתה, לבין הנורמות המקובלות, המסגרת המסורתית.

הנה דוגמה מראשית ימיה של נוריה, כאשר אישיותה העצמאית מתנגשת עם הדרך המסורתית. בעיצומו של אבל, היא משמיעה קולות שמחה עם סיום לימודיו של מאיר. אחותה יוצאת מגדרה:
נעימה אחותה הגדולה, מיהרה להשליך מעלה את שמלת הבישולים, שכתמי שמן קטנים וגדולים, ישנים לצד חדשים, עיטרו אותה, ולבשה שמלה שחורה ומרופטת, שנתלתה על גופה הגרום כמו סמרטוט. היא נכנסה לביתה של נוריה, בלי לדפוק על הדלת ושאלה אותה: ''אחותי, על מה השמחה, שכחת שאנו בשנת אבל? מה יגידו עלינו השכנים (עמוד 95).

לא אפרוש כאן את כל הטלטלות שעוברות על נוריה, אך המאבק שלה לעצב זהות משלה, אינו עובר בקלות. על פריצה מתוך המסגרת משלמים מחיר, והמחברת יודעת לטוות את החוטים לכלל מארג שלם. דרמה סוחפת, עמידה בפני משפחה וחברה, שעומדות מנגד. וקשה מול כל התמורות, חייה של הגיבורה סופגים חבטות.

ציונית המחברת מוסיפה למשבר העובר על נוריה, פרשנות מסורתית למצבה המתערער:
נוריה הוסיפה לבהות בתקרה במבט נבוב ונטול הבעה. עזיזה פסקה בפני חניני שנוריה חולה במחלת הטרקה, בהלה, ולכן צריך להביא לה דילאקה, מרפאת עממית, כדי שתטפל בה. ''כל הכדורים שאתם נותנים לה רק מסממים אותה אותה ולא יביאו להחלמתה'', אמרה בעיניים רציניות וידעניות, כפי שאמה רחמָה אִם כִּילו נהגה לדבר, אבל חניני השיבה לה שאף דילאקה לא יכולה לרפא אותם בשל הכוחות שיש בידיה (עמוד 266). כמו בהרבה דמות, השבר הנפשי הוא עדות לשבר של עולם שלם, וכך ראינו גם ב''סיפור פשוט'' בדמותו של הירשל, נוכח התמורות העוברות על חייו.

הרומן ''התמונה שעל הקיר'' מגולל את סיפורה של אישה סוערת ושל קהילה בעיצומו של שינוי, של תהליך היפתחות לעולם שבחוץ. מעבר לטלטלה שעוברת על נוריה ועל הגיבורים, זה סיפורה של חברה שלמה, על צדדיו המרובים של הקיום האנושי. זהו סיפור של רצון לפרוץ נתיב משלך, סיפור של הישרדות, ומעבר לכל זה יש כאן מסמך תיעודי, היסטוריה פנימית-נפשית של יהדות בגדאד.

חשוב, שהספר יהפוך לספר לימוד בבתי הספר. הדרך הטובה ביותר להפנים את הביוגרפיה של יהדות עיראק לתכניות הלימודים, היא באמצעות היפתחות לעולם העשיר של הקהילה שחיה שם, באמצעות היסחפות אחר הטלטלה שעברה על הקהילה שידעה להעמיד אוצרות רוח נשגבים. הסיפור של תקומת ישראל נבנה מביוגרפיות של קהילות שונות, ואל לנו לוותר על הפנים המיוחדות הנשקפות במראה ברומנים שנכתבו על יהדות בבל. ציונית פתאל קופרווסר הצליחה לבנות דרמה עשירה ודמויות בלב הסערה, ועל כך תבורך.

הדרמה ''מפריח היונים'' הצליחה לחשוף את פניה של קהילת יהודי בבל, והנה לפנינו אתגר לדרמה קולנועית שתיקח אותנו להכרת הטלטלה שעברה על יהדות זו לפני שמונים שנה. כפי שהסיפור של מישל עזרא ספרא חשף בפנינו את סיפורה של קהילת יהודי ארם- צובא, גם רומן זה יש בו כוחות לטלטל אותנו לסיפורה של קהילה יהודית. הכרת סיפוריהן של קהילות יהודי המזרח, תוביל אותנו להכיר את הסיפור הציוני המלא, זה הסיפור שלנו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אין יותר מדינת עיראק  (הזוהר הצפוני)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי