שוב רעדה הארץ השבוע. רן רזניק, כתב הבריאות של ‚ישראל היום’, ספינולוג הממציא שערוריות לפרנסתו, כתב שהלשכה האתית של ההסתדרות הרפואית שינתה החלטה קודמת שלה, על פיה באירוע רב־נפגעים יש לטפל קודם כל בצד הנפגע ורק לאחר מכן בתוקף (נוהל ‚עניי עירך קודמים’). על פי ההנחיה החדשה יש לטפל על פי הקדימות הרפואית (ההנחיה: לטפל קודם בפצוע הכי קשה - גם אם הוא המחבל).

התחיל מחול שדים, החביב כנראה על הספינולוג. חבר־הכנסת אביגדור ליברמן, יו''ר ‚ישראל ביתנו’, תנועה שאני נמנה על חבריה, פרסם פוסט פייסבוק שבו קרא לראשי ההסתדרות הרפואית להתפטר לנוכח ההחלטה המבישה. מנגד, פרופסור אריה אלדד, פוליטיקאי מאד ימני ומומחה לכירורגיה פלסטית, הופתע בכלל שהיה נוהל של ‚עניי עירך קודמים’. „ברור שיש לטפל קודם בפצוע הקשה” אמר אלדד בראיון ל‚מעריב’. הארגון האנטי־ישראלי „רופאים לזכויות אדם” חגג, כמובן.

באתר האינטרנט של ההסתדרות הרפואית אין זכר לשינוי הנחיות. יש רק מסמך אחד (ההיבטים האתיים באירוע רב-נפגעים) המתוארך לשנת 2008 ובו נכתב במפורש שאין שיקול להוציא שיקולי בטיחות ושיקולים רפואיים. האם המסמך השתנה בימים האחרונים?

פניתי לחבר, פראמדיק במד''א. האם התקבלו הנחיות חדשות? האם יש בכלל מסמך של מד''א המטפל בסוגיה? הוא לא מצא דבר. חשוד בעיני שמי שמקבל הנחיות מעודכנות הם העיתונאים והציבור בעוד שאנשי המקצוע לא מקבלים כלום.

עבדתי שנים רבות כרופא אחראי בחדר מיון (אמנם מיון פנימי ולא מיון טראומה). בעברי עבדתי כרופא בניידות טיפול נמרץ והייתי מפקד פלוגת רפואה של פיקוד העורף. אני יודע את הסוד הכמוס וכעת אחלוק אותו איתכם: איך קובעים במי לטפל קודם?

התשובה היא שעושים מה שאפשר. בזירת פיגוע מה שקורה הוא בלגן גדול מאד. אי־אפשר לדעת שום דבר על מצב הפצועים ועל זהות המעורבים. כשמלמדים בצה''ל טיפול בזירת אירוע רב נפגעים, השלב הראשון הוא בדיקת היקף הזירה. בודקים איפה נמצא הנפגע הכי רחוק כדי לקבל מושג על היקף האירוע ולא להחמיץ שום נפגע. בשלב הזה לא מטפלים באף אחד. לאחר מכן מתחילים טיפול מיידי בלבד. סדר הטיפול הוא על פי המרחק מהמטפל. המטפל ייגש למי שקרוב אליו, יתן טיפול מיידי נדרש ויעבור לנפגע הבא. לאחר סיום הסבב הזה יגיע סבב נוסף, בו באמת יטופלו הנפגעים על פי חומרת פגיעתם והסיכוי להצילם. בשלב זה מקווים שיהיה מנהל אירוע; הסמכות הרפואית הבכירה בשטח. הוא לא מטפל בנפגעים, אלא מנחה את המטפלים מה לעשות. הקדימות בשלב זה היא על פי היכולת לשנות. האדם שהסיכוי שהטיפול בו ימנע התדרדרות הוא בקדימות הגבוהה ביותר.

מי שחושב שאפשר בשלב הזה לברר מה קרה, מי הפוגע, מי הנפגע ולמי הצביע בבחירות האחרונות, חי בלה־לה־לנד. מה שקורה כאן הוא שאנשים רוצים שאנשי השטח יחליפו את המערכות המסודרות, כמו הקביעה שאסור שמחבל יצא חי מפיגוע. לא נכון. אסור שמחבל יצא חי ממערכת הענישה הישראלית. צריך עונש מוות שיוטל בהתאם לחוק על־ידי בתי המשפט. המורשע יוכל לערער ואם אשמתו תוכח ערעורו יידחה. שירות בתי הסוהר יוציאו להורג בצורה מסודרת. אנשי המקצוע בשטח לא צריכים ולא יכולים להחליף את מערכות החקיקה, השפיטה והענישה רק בשל האימפוטנטיות של המערכות האלה.

---