דני דיין והתנחלות בלתי מוסרית

כאשר לפני יותר מחודש נבחר דני דיין, יו''ר מועצת יש''ע לשעבר, לשגריר המיועד לברזיל לא שמתי לב. תשומת הלב שלי התעוררה כאשר התברר שיש על כך ביקורת ושחלק מהמבקרים פנו לממסד הברזילאי שלא לקבל את המינוי. התירוץ לכך היה שקבלת המינוי תיתן לגיטימציה בינלאומית למפעל ההתנחלויות. כאן צריך להדגיש שפניה של ישראלים לגורמים זרים בכוונה לסכל מדיניות של ממשלת ישראל היא מעשה לא ראוי. מצד שני ראוי שנזכור ששלושת הדיפלומטים לשעבר שעשו זאת הפעם אינם הראשונים שעשו זאת וגם לא האחרונים. סוג הפעילות הזה מלווה אותנו כבר עשרות שנים. כמו שקורה לי לעיתים בהזדמנויות כאלה, בחרתי לבדוק מה אני יודע על דני דיין.

הדבר הראשון שעלה בזכרוני היא העובדה שבעת ההתפרעות ביצהר..., הוא גינה בחריפות את תופעת ''תג מחיר'' ואמר כי הפתרון הוא להחליט לשים סוף לתופעה הזאת ויהי מה... זה פוגע בהתיישבות ברמה שזה מסכן את קיומה... אבל אין בהתיישבות תחושה שהאנשים האלו הם מחוץ למחנה. אנחנו מתייחסים אליהם עדין כחלק מאיתנו, שהם עושים דברים שמגיע להם 'נו נו נו' במקרה הטוב (דני דיין...) . הוא הדגיש שיש למגר את התופעה. בעיני זה היה כמו ניצוץ-אור באפילה, שיש גם בין מנהיגי מועצת יש''ע ביקורת נוקבת על התופעה ועל ההתייחסות ''המכילה'' של ההנהגה. אבל בל נשכח כי:

הכתובות כבר מזמן על הקיר

1. זה היה בעצם הניצוץ היחיד שהגיע מכיוונה של אותה הנהגה של המתנחלים,
2. לא היה כאן שום גינוי לתופעות בלתי חוקיות אחרות הקשורות ב''מפעל'' ההתנחלות,
3. משמעות הדברים של דיין היא שהאינטרס של ההתנחלות הוא חשוב יותר מהאינטרס של מדינת ישראל (זה פוגע בהתיישבות... מסכן את קיומה...),
4. עצם הופעת הביקורת החריפה של אחד ממנהיגי המתנחלים היא עדות שלא מדובר במעט עשבים שוטים.

העניין השני שעלה בזכרוני היא העובדה כי מאז שהתפטר דיין מתפקידו כיו''ר מועצת יש''ע, בשנת 2013, ועד לא מזמן הוא כיהן כשר החוץ של מועצת יש''ע. במסגרת הזאת קיים קשרים הדוקים עם הסגל הדיפלומטי המוצב בישראל, וקיים פגישות במשרדי חוץ ובפרלמנטים רבים. הוא לא פעל לבד אלא עמד בראש צוות – ''משרד חוץ שלם''. על התקופה הזאת אמר דיין: ... יצרנו יש מאין זרוע מדינית עבור ישראל וההתיישבות שהובילה אותנו למקומות שלא שיערנו שנצליח להגיע כדי להביע בהם את עמדת ארץ ישראל... (דני דיין עוזב...).

הוא גם התפאר שהם פירסמו מאמרי דעה וראיונות בעיתונות הבינלאומית. בין אלה היה לפחות מאמר אחד בו טען כי הקהילות שלנו ניצבות על קרקע מוסרית מוצקה. בנויות על קרקע פנויה... (What you call 'settlements' are on solid moral ground). זאת פשוט טענה לא נכונה. ראשית משום שכ-‏32% מהקרקעות עליהן בנויים ההתנחלויות והמאחזים הן פרטיות של פלשתינאים. שנית, כמו בפרשת אלון מורה, בראשית הדרך, הקרקעות הפרטיות 'נתפסו לצרכים צבאיים' אבל תוך ימים החלו בהקמת הישוב, ש-‏65% מהקרקעות עליהן הוא בנוי הן קרקעות פרטיות של פלשתינאים (שאלה של מוסר יהודי?). כמובן שבחלק מהמקרים ''הוכשרו'' ההתנחלויות והמאחזים האלה על ידי המדינה. אבל המעורבות של המדינה לא 'מציבה את הקהילות האלה על קרקע מוסרית' כלל.

היתה וקיימת שיטה נוספת. מטעמי ביטחון הקימו ביש''ע דרכים עוקפות שלפלשתינאים אסור להשתמש בהן. אסור להם לחצות אותן אלא אם ביקשו וקיבלו אישור מראש. תושבי הכפרים מדרום מערב לאלון מורה הם בעלי מטעי הזיתים ממזרח לכביש שמגיע לאלון מורה. הקושי לחצות את הכביש איפשר למתנחלים לתפוס קרקעות לא להם בטענה שהן פנויות ולהקים בהן חוות ולעשות חקלאות. לכאורה קיום מצוות יישוב הארץ.

לאחר הקמת גדר ההפרדה, נוצרה מציאות שהגדר הפרידה בין מושבם של הפלשתינאים לבין נכסיהם החקלאים. הגדר הפכה אותם לנפקדים מאדמותיהם למרות שלא נטשו אותן. לאחר מכן באה המדינה ובאמצעות חוק נכסי נפקדים הפקיעה קרקעות ממערב לגדר (רשויות אכיפת החוק ושומרי החוק).

לעיתים כמו במקרים אחרים לא מחכים המתנחלים ומתיישבים על האדמות הללו על דעת עצמם, בתקווה שבסופו של דבר המדינה תתיר להם להישאר. אחד המקרים האחרונים הוא סיפורן של 2 חלקות פרטיות בביתוניא שבאמצעות גדר ההפרדה נותקו מבעליהן ונאסר עליהם לעבור ולעבדן. ראו מתנחלים את המצב ופשוט התיישבו במקום ולקח למעלה מעשור כדי להשיג פסק דין והוצאת צווי פינוי, אבל הרשויות לא מפנות את ההתנחלות הבלתי חוקית. על הפרשה הזאת (ואחרות) אמרו עורכי הדין שעמלו כדי להשיג את פסק הדין כי ... הגזל בחסותה של גדר ההפרדה הוא מעשה נבלה מכוער במיוחד (''מעשה הנבלה''...). גם בגלל 'תרגיל גדר ההפרדה' לא נכון לטעון כי ' הקהילות ניצבות על קרקע מוסרית' בודאי שהן לא 'ניצבות על קרקע מוסרית מוצקה'.

מסתבר שלגישת דני דיין יש תלמידים. מתנחלי ''נוער הגבעות'' מהמאחזים הקיצוניים, כמו אש קודש ועדי עד, חיפשו דרך לשפר את תדמיתם, שגם דבריו של דיין פגעו בה. אחד הפתרונות שבחרו הוא עריכת סיורים מודרכים שנועדו להציג את ''הצד הנורמלי'' של החיים בהתנחלויות (''יין וגבינות ושיחות עם נוער הגבעות'', ידיעות אחרונות, עמ' 5, 25.9.2015). זה כמובן מזכיר חלק מהפעולות של ''משרד החוץ'' של יש''ע כפי שתיאר דני דיין. אלא שגם כאן פעולות התדמית האלה לא ישנו את חומרת מעשי הטרור של תג מחיר ובודאי שלא יהפכו אותן למוסריות.

---

למרות פרסום דברי הביקורת החריפים שלו נגד תופעת תג מחיר ומנהיגי המתנחלים שלא נוהגים כמוהו, יש לדיין בעיה מוסרית. אנשי תג מחיר הם במידה רבה ממשיכי דרך של מתנחלי אלון מורה והמאחזים הבלתי חוקיים. הרי ה''מפעל'' שהוא שותף לקבוצת הנהגתו נבנה במידה לא מעטה גם על בסיס גזל ופגיעה בזכות הקניין של פלשתינאים. אלה ודאי לא מעשים מוסריים ולכן לא נכונות טענותיו על 'קרקע מוסרית', וזה נאמר בלשון המעטה.

שאלה: במה שונה פנית שלושת הדיפלומטים לשעבר לשגרירות ברזיל מפעולות משרד החוץ של המתנחלים בראשותו של דני דיין?

---