תמיכת השמאל בפאשיזם האיסלאמי

ד''ר ישראל בר-ניר

במיכתב קודם היתייחסתי לתמיכה הבלתי מסוייגת לה זוכים הערבים מהשמאל ולאבסורדיות של תמיכה זאת, לאור הסתירה המהותית בין כל האידאלים והרעיונות בשמם השמאל מתיימר לדבר לבין מה שהמישטרים הערביים למיניהם מייצגים.
דברי התייחסו בעיקר לשמאל הבינלאומי, מאחר ובישראל פשוט לא קיים שמאל. יש קבוצת אנשים הקוראת לעצמה שמאל, אבל זה לא אומר כלום כי כל אחד יכול לקרוא לעצמו באיזה שם שהוא רוצה. להזכירכם, לפני היתמוטטות האימפריה הסובייטית, כל המישטרים במיזרח אירופה קראו לעצמם ''דמוקרטיות''. אפילו היום סין הקומוניסטית מתהדרת בתואר ''רפובליקה''.
לאלה שמכנים עצמם ''שמאל'' בישראל, כלל לא מפריע שהם בעצם מיזדהים עם מישטרים ו/או אירגונים פאשיסטיים למהדרין. בסולם העדיפויות שלהם זה פחות חמור מאשר לתמוך, ולו רק באופן פסיבי, במדינה שלהם מאחר והם רואים בה (אני מותיר לקורא לבחור את הכינוי הקרוב ביותר להשקפת עולמו) ''מדינה עם ממשלה ימנית'', ''מדינה חרדית קלריקלית'', ''מדינה המונהגת ע''י חונטה צבאית'', ''מדינה הפועלת להנצחת הכיבוש'', ''מדינה שרק שלום ההיתנחלויות הוא בראש מעייניה'', ועוד כיוצא באלה.
זכיתי למיספר לא קטן של תגובות, חלקן בפורומים השונים בהם פרסמתי את מיכתבי, ומיספר הרבה יותר גדול של תגובות הגיע אלי בדואר האלקטרוני (לא אפרט כאן את ה''מחמאות'' והתוארים בהם רבים הכותבים מצאו לנכון לכבד אותי). למותר לציין שאף אחד מן הכותבים לא התייחס לגופו של עיניין ולא טרח להשיב על איזו שהיא מבין הנקודות שהעליתי. מה שהיה משותף לרוב המכריע של התשובות היתה הצהרה חד משמעית ש''השמאל אינו תומך בערבים, השמאל תומך בשלום''. סיסמת המחץ הזאת חזרה על עצמה בכל התשובות עם מעט מאוד ווריאציות.
לכל אותם שמרבים לדקלם את המישפט חסר המשמעות הזה, או שנידמה להם שהוא אכן מייצג את השקפת עולמם, הנה מה שלג'ורג' אורוול, מגדולי הוגי הדעות של המאה ה 20, היה לאמר בנושא:
''התמיכה בשלום היא תמיכה מובהקת בפאשיזם. אין זה אלא שכל ישר. אם אתה מפריע למאמץ המילחמתי של צד אחד אתה באופן אוטומטי מסייע לצד השני''. הוא אמר דברים אלה ב 1942 על תנועת השלום בבריטניה (להלן הדברים כפי שנכתבו במקורם באנגלית)

''Pacifism is objectively pro-Fascist.
This is elementary common sense.
If you hamper the war effort of one side you
automatically help out that of the other.''

(George Orwell, Partisan Review, 1942)

ג'ורג' אורוול היה חלק מהעילית השמאלית בבריטניה בשנות השלושים והארבעים של המאה. הוא היה מהראשונים שזיהו את תחלואי השמאלנות המזוייפת כפי שבאו לידי ביטוי במישטרים של מיזרח אירופה ובחוגי האינטליגנציה השמאלנית במערב שתמכה בהם.
אין זה משנה כלל מה המניעים שיש לך להצדקת הפעילות שלך נגד ישראל וממשלתה, וזה גם לא משנה עד כמה אתה באמת מאמין בסיסמאות שאתה מפריח (בנקודה אחרונה זו יש לי ספק רב במידת הכנות של מרבית אלה המתיימרים להיות ''שמאל'', במיוחד כשזה מגיע להנהגה שלהם), כאשר אתה נוקט בפעילות המפריעה לממשלת ישראל לבצע את מדיניותה אתה מסייע בפועל לצד הערבי. זאת המציאות הפשוטה, בין אם מדובר בסרוב לשרת בצה''ל, בין אם מדובר בהפגנות, בין אם מדובר בהפצת תעמולה כוזבת על כל מיני ארועים שלא היו ולא נבראו, ובין אם מדובר במתן ראיונות דמגוגיים לתיקשורת הבינלאומית.
זאת איננה ''ביקורת על מדיניות הממשלה'', וזאת גם איננה ''הבעת דעות במישטר דמוקרטי''. זה סיוע בפועל לאוייב בשעת מילחמה. שום הצטעצעות אינטלקטואלית לא תעזור כאן.
יש לקרוא לילד בשמו, וכל אחד שייעשה בעצמו את חשבון הנפש אם זה באמת מה שאליו היתכוון.

הצגת המאמר בלבד

חסר וחלש, ישראל!

אריה פרלמן (יום שישי, 20/09/2002 שעה 2:57)