פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בהר סיני עה) וציוויתי את ברכתי לכם
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שני, 11/05/2015 שעה 10:00)


(בהר סיני עה) וציוויתי את ברכתי לכם

נסים ישעיהו



השנה, באופן די חריג לשנים שאינן מעוברות, קוראים את פרשת בהר לבדה, את פרשת בחוקותי נקרא בשבת הבאה בע''ה. זה קורה מפני שחג הפסח חל בשבת והסתיים בארץ ביום שישי, שלמחרתו קראנו את פרשת שמיני. בחו''ל הסתיים חג הפסח רק בשבת כי שם חוגגים יומיים, ואת פרשת שמיני קראו שם בשבת הבאה, שבה קראנו כאן את הפרשות תזריע ומצורע. לכן השבת הם קוראים את פרשת אמור, בשבת הבאה יקראו את פרשות בהר ובחוקותי וכך נגיע לאחדות. ולכן כל ההקדמה הזאת, כי בעם ישראל אין שום דבר יותר חשוב מהאחדות. וככל שנחפש אחדות בתחומים אחרים, לעולם לא נמצא. לכל היותר נוכל למצוא שותפות אינטרסים, לא אחדות. אגב, לזה מתכוונים אלה המטיפים ל''ממשלת אחדות'' לכך שאפשר למצוא או להמציא אינטרסים המשותפים לשני המחנות שביניהם פעורה תהום רעיונית.

אינטרס מאחד?

האחדות האמיתית בעם ישראל מתבטאת בעובדה שיהודים בכל העולם מקיימים את אותה מצווה באותו זמן. הרי על הבסיס הזה קמה הציונות כידוע, על בסיס הכמיהה של יהודים בכל העולם ובכל הדורות לשוב לציון. כמובן, האחדות בין יהודים אינה יכולה להישאר בתוך מסגרת בית הכנסת ובית המדרש, היא מחויבת המציאות בכל זמן ובכל עניין, אבל התחום של תורה ומצוות הוא הבסיס לאחדות אמיתית בכל התחומים. בתנאי שמודעים לחשיבותה וגם רוצים בה. כידוע, אבות הציונות חשבו אחרת. הם אמנם ניצלו את הדבקות של היהודים בכמיהתם לשוב לציון, דבקות שהתבטאה מדי יום בשלוש תפילות לפחות, אבל הטיפו לציונות המנותקת משמירת מצוות. אולי ציונות מתוך אינטרס. ואפילו אם נקבל שמדובר באינטרס קיומי, עדיין מדובר באינטרס אנושי שאינו עשוי לשמש כבסיס לאחדות.

החומר אינו מאחד

והרי המציאות הוכיחה זאת; עובדה היא שיהודים רבים חשבו, ויש כאלה שעדיין חושבים, כי על האינטרסים הקיומיים שלהם יצליחו לשמור טוב יותר במקום אחר בעולם. אבל מה שחשוב יותר זה שציונות כזאת, אין שום אפשרות שתתקיים לאורך זמן. כי הבסיס הרעיוני לכאורה, שלה, הוא בעצם בסיס חומרי, חלקת אדמה שבה יוכלו להשתחרר מהסממנים שהם הגדירו כגלותיים. ובסיס חומרי אין בו כדי להוות תחליף לבסיס רעיוני. במלים אחרות, הציונות התבססה על אינטרס שהיה אמור להיות משותף לכל היהודים, אבל זה עדיין אינטרס, לא בסיס רעיוני שסביבו אפשר להתאחד. כי רעיון שסביבו מתאחדים יכול להיות רק משהו שמעבר לשכל האנושי. משהו ששום שכל אנושי אינו יכול להמציא. ומשהו כזה הוא לימוד התורה וקיום מצוותיה, שסביבן התאחדו ומתאחדים יהודים מאז ועד בכלל.

אחדות רעיונית

אמנם לפעמים קורה שיהודים במקומות שונים בעולם מקיימים לכאורה מצוות שונות באותו זמן, כמו השנה בקריאת פרשיות השבוע, אבל גם בזה בולטת האחדות שכן הכל מכוון לכך שנגיע ביחד לחג השבועות. ואם כבר הזכרנו את חג השבועות, הרי אנחנו חוגגים אותו לזכרון כי ביום הזה, לפני שלושת אלפים שלוש מאות עשרים ושבע שנים, עמדנו למרגלות הר סיני באחדות מלאה, כאיש אחד בלב אחד, מוכנים לקבל את התורה. והנה פרשת השבוע שלנו פותחת בתזכורת למעמד הזה, דווקא בהקשר של מצוות הקשורות בארץ ישראל (ויקרא כ''ה): א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'. ורש''י כבר שואל בעקבות חז''ל: מה ענין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצות נאמרו מסיני; אלא מה שמיטה... אף כולן... מסיני.

בתוך העולם ומעל לעולם

מצוות השמיטה באה ללמד על כל המצוות, שכולן ניתנו בסיני עם כל הפרטים והדקדוקים שלהן. אם התורה בחרה דווקא במצוות השמיטה כדי ללמד אותנו עניין כזה יסודי ביחס לכל המצוות, אומר כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ', צריכים לומר שיש במצווה זו איזה רעיון שמשותף לכל המצוות ושמצווה זו, יותר ממצוות אחרות, משקפת את גישת היהדות לחיים. ואכן, במצוות השמיטה בולטת המחזוריות: ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. התורה מנחה את היהודי לחיות בתוך המסגרת הטבעית של העולם, לא להתנתק ולהסתגר בתורה ותפילה. אדרבה, לעבוד לפרנסתו בדרך הטבע. עם זאת אחת לתקופה הוא נדרש להתנתק מהמסגרת הטבעית, מחיי החולין, ולהתרכז בקדושה, בתורה ותפילה: ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַה': שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. הוא שאמרנו, מחזוריות.

בטבע ומעל הטבע


למי שפרנסתו מעבודת האדמה, להתנתק ממנה לשנה תמימה זה לא פשוט בכלל, זה אפילו מפחיד: כ וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. אפשר היה לחשוב שאסור לשאול שאלה כזאת. התורה ציוותה וזהו, בלי שאלות. אבל התורה אומרת שהשאלה נכונה ואפילו חוקית. והקב''ה גם עונה על השאלה הזאת ומבטיח: כא וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים. איך שלוש שנים אם רק באחת שובתים? כי בכל שנה אוכלים את היבול של אותה שנה. טרי. בשביעית לא זורעים אז אין יבול. בשמינית זורעים, אבל עד שיגיע היבול יחלפו חודשים ארוכים. לכן ההבטחה היא לשלוש שנים: כב וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן. אז מצד אחד צריכים להתפרנס בדרך הטבע ומצד שני צריכים לסמוך על הנס בשנה השביעת. איך זה מתיישב?

אמונה ועבודה

מסתבר שזה בדיוק מה שדורשת התורה מאתנו, לשלב את שתי הגישות הלכאורה מנוגדות הללו. מצד אחד לעשות את כל הדרוש על פי טבע ומצד שני לדעת ולהאמין בעזרת ה' שלמעלה מדרך הטבע. בשש השנים שבהן אנחנו אמורים לפעול בתוך מסגרת הטבע, המרה היא לקדש את החולין, לכך נועדו המצוות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות. אלא שבאופן טבעי עלולים להיסחף ולחשוב שבכוח עצמנו הצלחנו במה שעשינו; באה השנה השביעית ומנתקת אותנו ממסגרת הטבע. היא מעלה אותנו אל האמונה שמעל השכל וממילא גם מעל הטבע. בשנה הזאת אנחנו מסתמכים אך ורק על ה' יתברך ותודעה זו תלווה אותנו גם בשש שנות העמל הבאות. שלא נטעה לחשוב שאנחנו משועבדים למסגרת הטבעית של העולם. אדרבה, עלינו לשלוט בענייני העולם ולהעלות אותם לקדושה.

שילוב מלא

הרעיון הזה נמצא גם במחזוריות של ששת ימי המעשה ויום השבת. ומדוע זה לא מספיק? כי בשבת היהודי מנותק לחלוטין מענייני החול וממילא אינו יכול להחדיר בהם קדושה. הוא נמצא לגמרי בתחום הרוח. האתגר האמיתי הוא להחדיר את הקדושה בענייני החול, ואת האפשרות לכך מציעה לנו שנת השמיטה, ימי חול רגילים שבהם אנחנו מכניסים את עצמנו למסגרת האמונה ולקדושה שלמעלה מהטבע. למעשה, גם ביומיום שלנו קיימת המחזוריות הזאת; במשך היום אנחנו עסוקים בענייני הגוף, פרנסה וכו', אבל בכל יום אנחנו חייבים להתנתק מעניינים טבעיים ומחוייבי המציאות האלה ולהקדיש זמן ללימוד תורה ולתפילה. בזמנים אלו אנחנו מתעלים מעל למגבלות העולם ומתחברים אל בורא העולם ומנהיגו. בכך אנחנו יוצרים שילוב מלא בין הטבעי ובין העל טבעי, האלקי.

נשיאת הפכים

השילוב הזה, בין הטבעי ובין האלקי, הוא שאמור לאפיין יהודים באשר הם; קוראים לזה ''נשיאת הפכים''. מצד אחד לגמרי בתוך מסגרת טבע העולם, ומצד שני לגמרי מעל למסגרת טבע העולם. ובין אם נודה בכך ובין אם נמאן, כאלה אנחנו, נושאי הפכים בעצם מהותנו. שהרי אין תקדים למה שמתחולל פה בשישים ושבע שנות קיום המדינה; להתחיל מאפס, או בעצם ממינוס, ולהגיע להישגים טכנולוגיים שמהווים מופת לחקוי בכל העולם מצד אחד, ומצד שני בוקה ומבולקה בתחומים החשובים ביותר לעצם קיומנו כעם, תחומי הרוח והחברה. זה יכול היה להיות אחרת. צריך היה להיות אחרת. אבל הפן השלילי הזה הוא תוצאה ישירה של הניתוק הרעיוני, של הניסיון ליצור ישות חברתית-מדינתית על בסיס שותפות חומרית באיזו פיסת קרקע. אלא שאין אחדות בלי רעיון.

חידוש הברית

שותפות עשויה להתקיים למשך זמן כזה או אחר, כל עוד מתקיימת חפיפה בין האינטרסים של השותפים. אבל אחדות זה משהו אחר, אחדות זה אומר שלא משנה מה האינטרס הפרטי שלי, אסור שהוא יהיה אבן נגף בדרך להגשמת הרעיון. ואצלנו, כידוע, קצת קשה למצוא מישהו שמתנהל על בסיס הנחת היסוד הזאת. אצלנו הכל אינטרסים ולאחרונה זה נשפך בראש חוצות בדיווחים שיצאו מחדרי המשא ומתן הקואליציוני. הזכרנו שלפני שלושת אלפים שלוש מאת עשרים ושבע שנים קיבלנו את התורה. באותו מעמד כרת ה' איתנו ברית שנשמור את התורה והוא ישמור עלינו. אנחנו מלאים חרדות מאויבינו וזו תוצאה מאי הקפדה שלנו על שמירת הברית. אבל כעת הגענו כבר לסוף ההיסטוריה והקב''ה מראה לנו לגמרי בגלוי כיצד הוא שומר עלינו. הוא מעורר מלחמות בין אויבינו ובכך הוא קורא לנו לחדש את הברית.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי