פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חיים שנובעים מן ההסתר
הרצל חקק (יום רביעי, 22/04/2015 שעה 20:00)


חיים שנובעים מן ההסתר

הרצל חקק



עטיפה
סקירה על ספרה של המשוררת שרה זמירה איזקס ''שיר חדש'', 106 עמודים, אייר תשע''ה.
אין זה ספר שירה שרגיל למצוא במחוזותינו. בעולם של שירה שכל כולה במחוזות החולין, שירים על עולם חומרי ועל מחוזות אורבניים – הנה קרן אור אחרת. שירת קודש שמנסה להחיות את המציאות האפורה, לתת משמעות לחיי השגרה, להבין מה מעבר לרבדים הנגלים.

שירתה של שרה זמירה נוגעת בספירות גבוהות, במעיינות קודש. מי שקורא בהם חש, שהשורות סוחפות אותו לתהליכים רוחניים של עילוי והתעלות (מתוך השיר ''מעינות חיים''):

חַיִּים מְפַכִּים בִּגְבוּרוֹת
בַּתְּלוּלִית וּבַמִּישׁוֹר,
אֶבֶן מִקִּיר זוֹעֶקֶת
בַּעֲלָטָה יוֹקֶדֶת.

החיים המפכים בשיריה הם כוח פנימי, זרימה מעבר לרובד הגלוי – ויש לכוח השירי עוצמה לקרוא את שפת הבריאה, את שת האבן הזועקת. יש למשוררת שאיפה להשפיע בכתיבתה ובשירתה על השלמות בכל העולמות. הכתיבה היא המראה בלתי פוסקת אל מקור ראשוני, אל שורש רוחני (מתוך השיר ''התקדשות''):

נוֹסֶקֶת נִשְׁמָתִי אֶל אוֹר הָאֵין-סוֹף,
בַּחִבּוּר הַפְּנִימִי שֶׁל צַלְמִי,
בַּהִתְעַלּוּת שֶׁל תְּפִלָּה אֶל שֹׁרֶשׁ נְשָׁמָה.

לאורך כל השנים משוטטת נשמת המשוררת בשבילי אמונה ונסיקה רוחנית, והתחושה היא שהכוחות הרוחניים היו וישנם, שהחיבור היה מאז ומעולם: לפנינו כתיבה אמונית אינה בורחת מן העבר, אינה מוחקת דיסקטים קדומים, וההתחברות מזכירה שורה שכתב ישראל אלירז: ''איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם?'', שורה המתכתבת עם אמירה מיסטית של רבי נחמן מברסלב.

היצירה והכתיבה הן מסע, הן ביטוי לכוח הנבואי, שיש ביוצרת, לקשור קשרים בין העולם העליון לבין עולם הברואים. הניצוצות והנגוהות, שאותם היא מחפשת, באים למלא אותה ולהשלים את חייה – ואנו חשים, שזו דרך לתרום לבריאה ולשירה (מתוך השיר ''נגוהות''):

מְחַפֶּשֶׂת נְגוֹהוֹת בְּמַר נַפְשִׁי,
מְמַלְּאָהּ חֶסְרוֹנִי בִּשְׁלֵמוּת הֲוָיָה,
לִנְגֹּהַּ אֶת שְׁנוֹת עוֹלָמִי.

השורות, שצוטטו עד כה, מעידות על מתח רליגיוזי ושביל של התייחסות אמונית לכל מה שקורה בעולם הכתיבה ובעולם הבריאה. המשוררת היא הדמות המגשרת, כוהנת של מלים, שמחברת בין הוויות: המשוררת מתווכת בין העולמות כמו חשה מחוברת לשפע האלוקי, כמו מנסה לשאוב ממנו.

מחברת
שרה זמירה איזקס, צילמה תפארת חקק
אתה חש, שיש בשירתה תפילה נצחית : שורות קדושות, שנובעות ממקור אלוקי עליון, ויש שורות שהן דיבור נבואי הישר לאלוקות (''לדוד ה' אורי''):

לֹא נִגְלֵיתָ אֵלַי, קָדוֹשׁ,
לְבַל אֶתְבַּטֵּל בַּמְּצִיאוּת,
לְהַחֲיוֹת עַצְמִי מִצִּמְצוּם הַהֶסְתֵּר,
''כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם...''
מְצִיאוּת שֶׁל עוֹלָם,
הֶעְלֵם לְאֵין קֵץ.

תפילת האדם – כל כולה ציפייה להתגלות, ובה בעת יש מתח בין ההעלם לבין הציפייה לקשר עם האלוקות. השירה היא תפילה שבאה לחבר, לצמצם ריחוק: התחושה היא, שהקב''ה מתקרב אלינו בתפילותינו, בדוח שלנו עמו. שירתה של שרה זמירה מאמינה בקשר הזה: יש דו שיח באמצעות השירה - דיאלוג בלתי נתפש מחבר את נשמת המשוררת עם עולמות אחרים. השירה שואפת לצמצם את ההסתר. להרחיב את הנגלה.

יש בשיריה תווים ואותיות - לחן שסוחף אותנו למתח בין הגאולה לבין הגעגוע – ואנו חשים, שנשמת המשוררת מייחלת לאותו עולם של טוהר, של תמימות, לישע המיוחל.

אות מתחברת לאות, מלה למלה - והיכולת של המשוררת לנגן על לשון הקודש, לחבר הברות, פועַל לפועַל, יכולת לירית זו מקרבת את הלחן הקדוש של הגאולה (''הדילוג לגאולה''):

''וְהוֹצֵאתִי'', ''וְהִצַּלְתִּי'',
''וְגָאַלְתִּי'', ''וְלָקַחְתִּי'' –
בְּדִלּוּג שֶׁל אֵשׁ אֶל הַגְּאֻלָּה.

מדובר בשירה מאד ייחודית, מחוברת למקורות – שירה, מגילת שיר, שכל כולה תפילה אמיתית מעומקא דלבא, משא שלעתים נראה נבואי, משא שיש לו כוחות לגעת באותו ''דילוג של אש''. שרה זמירה מוסיפה קול ייחודי לשירה העברית, קול אמוני צלול, רצון תמים לחבר את הקוראים למדרגות הקדושה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי