|
|
|
כריש שחור
יורם המזרחי
כולם יראים את הכריש הלבן אך את הקרבנות טרף השחור.
תרגום מניב פולינזי
סן-פרנציסקו על המים. עיר יפהפיה, מעוז ברירה מינית אחרת, עיר אמנים,אנשי קולנוע ובמה, בשלנים מעולים וסתם בעלי אוריינטציה-מינית שגרתית ועלובה, של הליכת מין אחד אצל השני... סן-פרנציסקו היא, כידוע, עיר תערובת אתנית וגם גאוגרפית מרתקת. ''גשר שער הזהב'', למשל, מוזיאונים מרתקים ואפילו... כלא אי-אלקטרז ''וממשיכו'' כלא סן-קוונטין, שם ממשיכים הנידונים למוות להיצלות בכסא החשמלי המבחיל.
זו עיר שבין דייריה ניתן למנות ''עליזים'', יהודים מכל הזנים, מקומיים ילידי ארה''ב, מהגרים מרוסיה וחבר העמים, ישראלים ואחרים, ארגנטינאים במספר גדל והולך... כשנכנסים, למשל, לרובע הסיני ''צ'יינה טאון'', רואים, כמעט מייד, שלט מאיר עיניים: ''חב''ד ארוחות גלאט כושר''... למוסד הקולינארי-רוחני הזה, המעוגן דווקא בין הסינים, קוראים בשם הציוני ''סברה'', ובין שוחריו ובאיו - גרופי'ס של מרביצי תורת חב''ד, ישראלים כמהי מילים עבריות וסקרנים אחרים, רובם מדת משה וישראל...
מעבר לגשר המפורסם,במארין-קאונטי ובעיירה סן-רפאל - שם שהינו- היה חם מאד, ברמה של שפלת החוף הישראלית... אך בעיר הגדולה, מעבר למפרץ, היה קריר. לפעמים ירד ערפל מצנן ונשבה רוח שאפשרו לנשום בנחת,בלי להחנק בחום הנורא.
מארחי, הוא מישראל והיא מפלורידה, סוגדי בריאות - גרנולה, שיקויי צמחים וטבע, משתכשכים בבריכת שחיה פרטית לא זולה, או בג'קוזי שלהם, אך אינם רואים טלוויזיה. המשקאות הקלים מסווגים למשפחת מבחר מוזר של ''סודה'' בטעם תפל ''טבעי'' של תמצית פירות, אך בעיקר שותים... מים מבוקבקים, האמורים להיות ''מי מעיינות''.
סן-פרנציסקו היא, כידוע, גם עיר ''רוחניות אסיאנית מזרחית'', הגדרה הבאה לידי בטוי בריבוי חנויות שיקויים וצמחי רפואה שונים ומשונים ועסקים פורחים של ''יועצי בריאות'', שלמדו אמנותם בחצרות אדמור''י הודו, טיבט, או תאילנד ואלה מפעילים מרכזי מדיטציה, התבודדות או סגידה לגורו כל שהוא.
יש בהם המפעילים חנויות המציעות לכמהי המיסתורין המזרחי חפצים מטיבט וכמובן תצלומים, בכל הגדלים, עם או בלי צבע, של הדלאי-למה הממושקף, השולח למצלמות מבטים ערמומיים וגם קלסתרי ''רועי-רוח'' מכל סוג... אחדים ממכרי ''מסופחים'', למשל, לגורו ממוצא יהודי, גחמן שדוף ושטוף זימה, המתגורר בווילה שקבל מחסידים שוטים, שאחד מהם ''בדק אותי'' והחליט שבחיי הקודמים הייתי... זאב, הרבה יותר טוב כך נראה לי, מחברי שבחייהם הקודמים היו הוא... עכברוש והיא זיקית... שיהיה.
במסיבת ראש השנה שנחגגה בסן-רפאל השתתפו מספר ישראליות שכבר היו לאמריקאיות וותיקות, או כאלה המוגדרות ''שוחרות גרין-קארד''... כרטיס פלסטיק נכסף, שהוא ''המזוזה'' החשובה ביותר בדלתות מוחו של מי שבא לארה''ב ''כתייר'' ו...ראה כי טוב... אחת הישראליות שפגשתי במסיבה, פטפטנית מייסרת מאיזור חיפה, שוחחה בטלפון עם חברתה המבוגרת, גם היא ישראלית, שזה עתה חזרה מ''פסטיבל האדם הבוער'', ארוע פגאני המוני ה''מיועד לצעירים ברוחם'', כנס המנסה לחקות, או לרענן את ''תסמונת וודסטוק''... הרבה סמים, שתיה, הצגת שדיים או אברי מין מתדלדלים ולפעמים גם שקיות אשכים עטורות שיבה, המכילות מעיינות יבשים...
הפטפטנית מהצפון קפצה לפתע כנשוכת עקרב וצרחה לטלפון בהתלהבות לכוד הרואה את מושיעו... ''וואללה!!! לא מאאאאמינה! הזדדדדיינת? באמת ועם כמה? וזה היה טוב?!!'' ואחר כך,נרגשת ומרעידה,סיפרה בקנאה בולטת על זו וזו שהשתתפו בארוע הפגאני-מדברי, הזדווגו להנאתן וכך, ברגליים מפוסקות, הצליחו סוף-סוף לעבור, כדבריה, ''חוויה מ ש ג ע ע ע ת!!!''.
למחרת פגשתי את אחת ה''מזדיינות'', אשה בת גיל-צף שנע בין 45 ל 55, שבענווה מתחסדת סיפרה בין שיניה התותבות ''קיבלתי הרבה הצעות-זיון, אבל הייתי בררנית''... באמת, כך חשבתי, טוב לחיות באמריקה... ארץ האפשרויות (והשכיבות) הבלתי מוגבלות...
חזרה בקנדה, בוויניפג - עירי השקטה והרגועה - שגם בה יש, כמובן, מזדיינים, אך אין, למיטב ידיעתי ארועים ''אמנותיים מתקדמים'' המאפשרים שחרור לחץ הורמונאלי בטענה מזוייפת של ''פתיחות'' בסגנון שנות השישים...
העיסוק הבלתי נלאה באותה קבוצת שנים של 1960-1970 משגע רבים, המדברים על התקופה ההיא ממש בחרדת קודש רוויית קנאה, כאילו החמיצו משב-רוח קוסמי... לגבי דידי, כך הרהרתי, היה העשור ההוא דווקא עידן קשה ולא כל כך נעים. מלחמות, אבדן חברים, פציעה, מחסור ולחץ כלכלי כבד שהצריכו הרבה כוחות נפש בישראל, בה חייתי, כשמנגד תופעות מרד הסטודנטים באירופה, מאבק השחורים לשוויון בארצות-הברית, מלחמת וייטנאם ומלחמת ששת-הימים ''שלנו'', את פירותיה אוכלים מאז יום יום ושעה שעה...
המזדיינת הקשישה, כך הסתבר, זכרה את גיוסה לצה''ל והדגישה בענווה בתולית ''אז הייתי צנועה והיום רואה מה הפסדתי''... שיהיה.
הפרזידנט הלך בינתיים לאו''ם והחרבות מעלות ניצוצות השחזה... צפון-אמריקה מטורפת, אחוזת פחדי פיגועים שונים ומשונים ומציירת ללא הרף תמונות ''סדאמיות'' נוראות, עד שהשליט הבגדדי, אוויל בכובע פראנג'י ורובה אנגלי מיושן, מצטייר בצבעים לידם אפשר להציג את צבע הדירות אדולף היטלר כמי שנמרח וורוד ותכלת ומוצג כהומניסט... כל אנשי הפרזידנט מסתבכים, בינתיים, בלשונותיהם, המתחברות בערבוביה, על הצלחת הבין-לאומית, כמו ערימת ספגטי ברוטב עגבניות... את כדורי הבשר יספקו כידוע ''אאור בוייס/בחורינו''...
מלחמה תהיה! מבטיחים השכם והערב, ובדרך אגב מזכירים ''שאם זה יקרה - ישראל תחטוף ראשונה''... פרשנים, עוזריהם, מגישי-תכניות-טלוויזיה ורדיו, כותבי מאמרי מערכת ואחרים ממלאכי בשורות העולם התקשורתי החדש מחלקים בנדיבות ''נבואות בסנט אחד'', למשל: ''מתי, איפה, איך ומי ישחק?'' כאילו מדובר בהכנות לאולימפיאדת חורף, לעדלאידע או למונדיאל... ארצות-הברית רוויית אהבת צבא, כמוה לא ראתה מאז ימי ניצחונה על יפן ויעידו סרטי הגבורה של ארול-פלין וגרי קופר,או רנדולף סקוט... כל ה''בוייס'' מוגדרים איפוא ''גיבורים'' ובים העמוק הזה, של גבורה אמריקאית ספק מציאותית, קשה להבין במה מדובר... המילים הנרדפות ל''גיבורינו'' הן כמובן מקהלת... ''הטובים בעולם''... החל בטייסים, פקידי הפנטגון המשופץ וכלה בכבאי עיירה מאובקת שכוחת אל, התקועה אי שם במערב התיכון...
ה''בוייס'' מוכנים לקרב, אך בינתיים נאבקים ברוחות רפאים אפגאניות ואגב כך קורה שהם הורגים זה את זה וכמה קנדים אומללים שהשתתפו במסגרת ''מבצעים זוהרי תקשורת'' שאחדים מהם הסתיימו, כזכור, בזוועות ''אש ידידותית''.
ראש ממשלת קנדה, ז'אן קרטיין, הנשמע יותר ויותר כבדרן ''סטנד-אפ'', הסתבך בלשונו כשדיבר על ארועי מגדלי-התאומים ופיגועי טרור אחרים ו...האשים דווקא את הקרבנות. מדינות העולם המתועש, שלדעתו לא עושות די להשתוות לעולם השלישי או ההיפך... קרטיין לא ראה, כנראה, שמורות אינדיאנים דפוקות ומוזנחות אי שם בצפון, או שכונות-סלאמס וחסרי בית, לא רחוק מאוטווה......לרדת לרמת העולם השלישי כדי לרצות טרוריסטים?!?... אכן רעיון מתעתע, היכול להוולד רק במוח ראש המדינה השלווה, והשקט המופלא שלה...
בקנדה חיים כמליון מוסלמים, ה''בוכים'' ומתלוננים באמצעי התקשורת או במודעות ענק ''אנחנו לא האויב'', ובינתיים נחשפים לעליית בעקומת השנאה אליהם, שתוליך, ככל הנראה, לשנאת זרים בכלל, כאשר קסנופובים קנדים נשמעים בימים קשים אלה בדיוק כקסנופבים שוודים או... ישראלים...
השבוע, למשל, סייר כאן הטוען לכתר מלוכת ישראל, הנסיך ביבי לבית נתניהו, שבינתיים האפיר וצימח כרס קטנה. פה ושם הצליח הנסיך להרגיז מפגינים ערבים, או תומכי העניין הפלסטיני.
אך ככלל דיבר לציבור היהודי בבחינת ''שכנוע המשוכנעים''... ''הוא מדבר נפלא, אבל פחות יפה ממה שחשבתי'' התלוננה באזני גברת אחת, שמחיר עשיית ציפורניה עולה די כדי להאכיל מאה יתומים... נראה שהמערכת ההורמונאלית של גוף הפטריציה מתוחת עור הפנים שותקה כשראתה, במו עיניה, את ההבדל החי ''בשר ודם בחליפה'' בין פרינץ-נתניהו מצילומי הכרומו ל''מכונת-הנאום'' שעמדה על הבמה, סיפרה בדיחות וגילגלה עיניים למרומים כ''מושיע עם ישראל'', שרשעים מונעים ממנו את את שרביט הגאולה... רק בודדים הזכירו את ''שרה'לה'' המצוטטת בעיתונות, כמי שאמרה לאחד מפעילי הליכוד ש''אם הזכר שלה לא יהיה הבוס אז שהמדינה תשרף ואנחנו נרד מהארץ''.
שרהל'ה,העזר כנגד הטוען לכתר, לא נרגעה, כך הבנתי במרחקים ולהיפך, בגלותה האופוזיציונית יישמה סוף סוף את השיר האהוב של פעם... ''אני פרחה''.
...מי ששיעשע אותי, יותר משאר סוגדי-ביבי, היה דווקא דניס... הומוסכסואל מקומי ורופא שינים מתבגר, שאמר בחשק רב ''אם ביבי היה מציע לי להתעלס - הייתי הולך עליו, יש לו ידיים עדינות...''!
כעת, רבע אחרי חצות, עת לפרוש לקריאה, שלתקוותי תסייע להרדם. הספר -התורן הוא ביוגרפיה חדשה של גנרל גי'ימס לונגסטריט, מגיבורי מלחמת- האזרחים של ארה''ב, מי שבשנות המלחמה הראשונות, עד קרב גטיסבורג, היה חביבו של גנרל רוברט אי. לי מפקד צבא-הדרום.
סיפור הרקע,מתאר את מחיר המלחמה ההיא,שהיתה בית-מטבחיים נורא לכל דבר ומלמד שזוועות המלחמה לא השתנו כהוא זה כל עוד יש גנרלים ופוליטיקאים המוכנים שוב ושוב לשלוח רבבות בני אדם ישר למותם בשדות הקטל... לונגסטריט, הוא אחד מ''חביבי'' בעיקר בשל תפישת העולם הצבאית שלו, שגרסה שמירה קפדנית ככל האפשר על חיי אדם בכלל וחיי חייליו בפרט... מעניין מה היו אמרים עליו במדינה מזרח - תיכונית מסויימת?
עד כאן ידידי, שוב שנה טובה
ולמי שיצום: אז צום נוח וקל.
בעוונותי, אינני ממשתתפי הפולחן הזה. על חטאי אכפר בלי לצום ובלי מסורת שחיטת פרגיה שקודם סובבה ונופפה ''בקרוסלה'' ישר מעל לראש... אני דווקא אוהב להאזין לסגנון האירופי של ''''קול-נדרי'' לשם כך יש ברשותי תקליטור משירי ניל דיימונד ודי לי בכך.
|
|
|
כריש שחור / טור שבועי
גמר חתימה טובה
