שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ

גיל נהדר,
בתנאי שאתה בריא בגופך ובנפשך; שאינך רעב ללחם; שאינך אסיר או נרדף בשל דיעותיך; שהתלויים בך או צאצאיך בריאים, שלמים ומסודרים פחות או יותר מבחינה משפחתית וכלכלית.

ברור לך שכבר לא תתקן את העולם, גם לא את מדינתך, את ישוב מגוריך ו... כנראה גם לא את הטעון תיקון, לדעתך, במשפחתך.
את תיקונך העצמי, לאמור: את הרעיון לתקן את עצמך זה מכבר נטשת. כה הרבה דתות וכתות ניסו לחייב את האדם לתיקון עצמי, לחזרה בתשובה (כאשר כלל לא ברור מהי השאלה) ונכשלו.

זהו. עולמך התגבש. אתה מביט לאחור. היו לך הרבה הישגים. גם הרבה כִּשְׁלוֹנוֹת. כן, וגם הרבה החמצות. פעמים רבות ניצבת בצומת החלטות ובחרת. לעולם לא תדע לבטח אם היטבת לבחור.

חשבת להיות מפקד בכיר בצבא, להגן על מולדתך הצעירה, הגנה הכוללת שמירה על כל המושחתים, המשתמטים, הפרזיטים, העבריינים וכל חורשי-הרע החיים במדינתך. חשבת שתגיע להישגים בעולם האקדמי, בפוליטיקה, בתחום אליו התגלגלת. חשבת שתמצא בגיל צעיר את נערת-חלומותיך (איזה מהחלומות?) ותקים עמה במוקדם משפחה גדולה ורחבה, בעיקר אחרי השואה בה נכחדה כל משפחתך.

בחרת במקצוע מסוים על רקע האפשרויות והיכולות המוגבלות שלך באותה עת. הגעת בו להישג מסוים, נמוך בהרבה מיכולותיך. שילוב של (העדר) רקע משפחתי, של השכלה פורמלית שנמנעה ממך בנערותך ואשר השגת במאמץ רב ובלחץ רב של בחינות אקסטרניות אחרי השחרור מצה''ל.

החיים דחקוך לפינה מסוימת שבה עתידך נקבע בידי אחרים ששיקוליהם שונים משיקוליך. אתה מביט לאחור ותוההַ אם היה עליך לבחור בדרך זו וּמִשֶּׁהָיְתָה לדרך ללא מוצא - אם לא היה עליך לסוב אחור ולתור אחר נתיב חדש.
אולי במקום לצאת, כסטודנט, לעבודה במשכורת מגוחכת היה עליך ליטול הלוואות ולהתמסר ללימודיך? לשיפוץ השפה האנגלית שבפיך ואולי לרכוש עוד שפה? כן, הכל ''אולי''.
רק שוטה יבכה על חלב שנשפך.

אתה נזכר (במעורפל מעט) באהובותיך ובנערותיך. כן, גם באכזבות שנחלת בתחום זה. חלק מנערותיך הבנת. אחרות לא. אתה תָּמֵהַּ אם לא היית מיטיב עֲשׂוֹת אילו נישאת, ואולי לאותה בת-זוג שלבסוף בחרת, בגיל מוקדם יותר וחסכת לעצמך את המרוץ האינסופי של הרווק הממוצע בישראל. הוי מה יכולת להשיג בלימודים ובהשכלה באותן שעות של חיבוטים וחיפושים. שנים שהיו מיטב שנותיך. מה עיכב בעדך? האם פעם תבין זאת?

זהו. תם עידן החלומות הגדולים אשר בדיעבד אתה נוכח שהקדשת להם, לרוב לָרִיק, חלק כה רב מחייך. בעבודה שולית, באהבהבים, בפוליטיקה מקומית עלובה.
זהו. גיל שבעים וחמש: מה שהיה היה. מה שיש יש. מי יודע לכמה זמן...

אין הרבה טעם לחשוב ''מה היה אִלּוּ''. כל דרך ומהמורותיה; כל דרך וְיוֹפְיָהּ מול סכנותיה; כל דרך וצמתיה והסתעפויותיה האפשריות.

הכרת אלפי אנשים, מהם היכרות עמוקה ויסודית, לטוב או לרע. אחרים – היכרות קצרה וחטופה. חלקם השאירו בך משהו מחותם אישיותם. אחרים עברו וגזו. חלקם הפתיעו לטובה. חלקם הפתיעו לרעה. עם חלקם באת חשבון וזכית לִגמול להם גְמוּל טוב או גמול אחר. חלקם הותירו חשבון פתוח.

אתה כבר מבין סוף-סוף שהעולם אינו מתנהל על גלגלי צדק. כמו שאומרים הליצנים: צדק הוא כוכב. כוכב רחוק!
עֲדָּיִּן לא תדע מהו המוסר? אלוהי? אישי? שוכן בכליותיך ואינו נתון לדיאליזה של חכמי-הדת והמוסר למיניהם?

ניסו לחנך אותך לאמונה בְּאֵל עליון. האמונה מותירה ופותחת המוני שאלות ותמיהות ללא מענה. דרך אחת היא לעצום עֵינַיִם מול התובנה והשכל בהם זכית. להתעלם מחוסר הצדק, מאירועי הטבח של חפים מפשע, מנצחון הרע, מֵהַשּׁוֹאָה, ובכל זאת להחליט כי יש אלוהים והוא גדול מיכולתך השכלית להכילו, להבין דרכיו ומעשיו. עליך לקבלו ולעבדו ללא שאלות ותהיות. אומרים שכך פעל איש כה חכם כפרופ' ישעיהו ליבוביץ'. האמנם זו התגלמות החכמה?

דרך אחרת היא שלא להאמין בקיומו. אלוהים של העם היהודי הוא כנטען בורא שמים וארץ, תבל ויושבי-בה, גם אלו הרעים והרשעים, וגם אלו מתוכם שדרכם צָלֵחָה. אלוהים אדיר זה מתמודד על לב העם ואמונתו כנגד אלילים חסרי-שחר. הוא מתמודד מול פסל דגון ועוסק בלילות בשבירת גפיו. נוּ באמת...

מסבירים לך כי שִׂכְלֵנוּ קטן מלהבין את האל ודרכיו, אם כך – מה טעם להאמין מעבר לאשר שִׂכְלֵנּוּ, השכל בו חנן אותנו, מסוגל לתפוס?!

אתה מתבונן בעולם בו רשעים עושים חָיִּל וטוב להם, וצדיקים מוּגָרִים לעינויים ולחרב. מְתַּרְצִּים לך כי בעולם הבא הרשעים יֵרָקְבוּ ואילו הצדיקים יתכנסו סביב כס הכבוד. המצאה זו של ''העולם הבא'' על נפלאותיו – האין היא מכשיר בידי הרשעים השליטים להשתיק בעזרתו כל מחאה או מרד בעולם הזה? איש לא חזר מאותו ''עולם הבא'' מופלא, לא הוכיח את קיומו, ובינתיים הֵרִשְׁעָה, כולל זו שנעשית בשם-האל, משתוללת עלי-אדמות ורק הרימות, הרבנים, הכמרים והקברנים מתפרנסים מהמוות ומ''העולמות'' שאחריו.

דרך שלישית היא להאמין בקיומו של האל כְּיֵשׁוּת חביבה, אישית, אולי אפילו שוכן בקרבך, ישות שיש לך קשר ישיר עמה מבלי לציית לכל הדת שצמחה סביב האל וסביב עבודתו, עבודת האל. מי שקרא את ''דון-קָמִּילוֹ וצאן מרעיתו'' יבין את כוונתי. כך חשתי בילדותי. פעם, משהציקו לי, תמהתי אם אפשר וכל מציקים אלה לא ברא האל אלא רק על מנת לנסותני? בדיעבד הוברר שהם בשר ודם ורוע.

ובכל זאת גם כך קשה לנו: האם זהו האל של כדור הארץ (או של המזרח התיכון – שהוא פחות או יותר האל המופיע בתנ''ך), האם מחולל העולם על כל גַּלָּקְסִיוֹתַּיו ו''חוריו השחורים'' מתפנה לעסוק בעניניך הקטנים, בעיותיך, מצוותיך, חטאיך? הַאָמְנָּם אכפת לו מה תאכל? האם התפללת? האם תקשור תחילה את שרוכי נעל ימין או שמאל, כפי ש''השולחן ערוך'' טורח לפרט ולהכתיב?

מָוֶת – מהו הַמָּוֶת?
אתה יודע שרבים כל כך פוחדים מן הַמָּוֶת, חייהם נעכרים מהידיעה כי יבוא.
אחרים, כמוך, אינם מוטרדים ממנו, רואים בו חלק ממחזור החיים בטבע, מכאן יש אֵלּוּ מחשבות על דור ההמשך ש''ממשיך את קיומך אחריך''. האם אמנם כה חשוב הדבר? מה משקל צאצאיך, הנהדרים כשלעצמם, בתוך ים בני האנוש שמספרם כבר הגיע לשמונה מִלְיָארְדִּים? בתוך היקום כולו? בחלל האינסופי, שאינך מסוגל להבין את אינסופיותו?
אשרי מי שהנושא אינו מטרידו במיוחד ואינו חלק מרכזי במחשבותיו.

אכן פגשת בַּמָּוֶת כבר מספר פעמים, פעמים על סף תאונה בכביש; פעמים בשירות צבאי בארץ אויב תחת ירי והפגזות, או בעיר שנכבשה זה עתה ונתונה לירי צלפים ואתה על גגו של אוטובוס ערבי מלא בשבוים; פעם בעת ניתוח לב פתוח בבית חולים.
לטוב מזלך הִתְיַחַסְתֶּם באדישות זה אֶל זה, אולי על-כן גם הַמָּוֶת לא טרח להתמודד או לִשְׁרוֹת מוּלְךָ במשחק בו כל הקלפים הטובים בידיו...

הַמָּוֶת הפריד ממך משפחה ענפה אשר כלל לא הכרת.
מאז הוא סילק מארץ החיים כה רבים ממכריך, על חלקם חבל, הם יחסרו לך. למות אחרים אתה אדיש למדי. הוא לא נועץ בך את מי לקטוף עתה ואת מי להתיר לאסיף הבא... אולי חבל. לבטח יכולת להיטיב לְיַעֵץ לו...

חברת ביגוד ידועה פרסמה סיסמא: ''העולם שייך לצעירים!'' הַאָמְנָּם?
אלכסנדר מוקדון מת בן 36 אחרי שכבש כמעט את כל העולם שהיה ידוע לו. ''מה יצא לו'' מִזֶּה? שהשם שאביו פיליפוס בחר עבורו נשמר? מה עלה בגורל ממלכתו האדירה? לא היו לו ילדים שירשו את האימפריה שכבש.
מצביאיו ''הדיאדוכים'' חלקו ביניהם את הממלכה. תַּלְמַי זכה במצרים וְאַנְטִיוֹכוֹס זכה בסוריה. האם עבורם היה ראוי לְאַלֶכְּסַנְדֶר לצאת לכיבושים הצבאיים האדירים שעלו בעשרות אלפי הרוגים?

אולי בשל כך אמר שלמה המלך: ''יצר לב האדם רע מנעוריו'' – צעיר שואף להישגים במלחמה, בגבורה, הוא חפץ להוכיח את עצמו כגבר וכגיבור. רדיפת הכבוד בידי בודדים מביאה מוות ואומללות לכל היתר.

מצד שני – רועה הצאן רבי עקיבא החל ללמוד בגיל ארבעים והגיע לגדולה וְיֶדַע שאלכסנדר לא חלם אפילו על קיומם (ולא היה אכפת לו מכך).

אשר ברור הוא שבגיל 75 מרבית בני-האדם כבר לא יוצאים לכיבושים ברוב התחומים. אולי בודדים בהם יעסקו עוד במחקר, בכתיבה, בציור. מרבית בני-האדם מתפנים לטפל בְּמַדְוֵיהֶם ולפקוד את הרופאים...

אני כבר מתפלפל כאן על שלושה עמודים וכל זה רק מחמת שהגעתי לגיל שבעים וחמש.
גם זו תוצאה של הגיל. מישהו קבע ש''גיל'' הוא שמחה. אשרי שכך לי במשפחתי. אחרים רואים בגיל מתקדם אסון. צר לי עליהם.

שורות אלו נכתבו בידי צעיר שהיום מלאו לו רק שבעים וחמש שנה.

---