פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(סוכות ע''ה) אורות מקיפים ואורות פנימיים
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (שבת, 11/10/2014 שעה 19:32)


(סוכות ע''ה) אורות מקיפים ואורות פנימיים

נסים ישעיהו


בקיום מצוות סוכה כהלכתה אנחנו זוכים למעטפת הגנה רוחנית, לענני הכבוד המגינים עלינו למרות שאינם נראים. כמובן, ההגנה הרוחנית הזאת אינה פוטרת אותנו מהיערכות למלחמה פיזית, צריכים להילחם ולנצח בע''ה, אבל עיקר העניין הוא לנצח במלחמה הרוחנית.
כרגיל, לכתיבת הרשימה השבועית אני מגיע ברגע האחרון. תמיד יש תירוצים למה לא קודם, אבל מכיוון שבדרך כלל זה מצליח, הרשימה נכתבת, אנשים לא כל כך מתעניינים במועד הכתיבה המדויק. אלא שבשבוע שעבר זה לא הצליח לי. אירועים בלתי מתוכננים שהייתי חייב להשתתף בהם לא הותירו לי זמן וכוחות גם לכתיבה. הרגשתי החמצה אבל הבטחתי לעצמי שאנסה לקשור את הרעיון שתוכנן ליום הכפורים לרעיון של חג הסוכות וכך לפצות חלקית לפחות על הרשחמה החסרה. והרי מרחק הזמן שבין יום הכפורים לסוכות הוא ארבעה ימים בלבד וכבר אמרו חכמינו והסבירו, שחג הסוכות הוא המשך ישיר, התפתחות רוחנית-רעיונית של יום הכפורים כשם שזה האחרון מהווה המשך ישיר לראש השנה. ביום הכפורים עבודת ה' שלנו מיוסדת על יראת ה' ובחג הסוכות על אהבת ה'.

הזדמנות להתקרב

בראש השנה העבודה היא של קבלת עול פשוטה, להמליך את הקב''ה עלינו ועל העולם כולו. משם עוברים לעשרת ימי תשובה שעניינם הוא מאמץ מודע של היהודי להתקרב אל ה' בהיותו קרוב מצד עצמו, שהרי על ימים אלו דרשו חכמינו ז''ל את הפסוק (ישעיהו נה): ו דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. הוא קרוב אלינו אבל אנחנו לא כל כך קרובים אליו, רק ''מרחוק ה' נראה לי'' כפי שמנסח זאת הנביא ירמיהו (פרק לא) והעבודה שלנו היא לצמצם ואף לבטל את המרחק הזה. ובאמת, מה מפריע לנו? מדוע אנחנו נשארים רחוקים מהקב''ה? כלומר, מה מפריע לנו לעשות מאמץ אמיתי להתקרב? מסתבר שרפיון בקשר התודעתי שלנו לעובדה שאנחנו מהווים המשך ישיר (חוליה בשרשרת הדורות) עם אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, הוא המפריע למאמצי ההתקרבות שלנו לקב''ה.

הדרך להתקרב

בתנא דבי אליהו כתוב שכל יהודי צריך להציב לעצמו יעד, להידמות לאבותינו הקדושים. הניסוח הוא: ''שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב''. החיוב הזה הוא על כל יהודי בפרט והוא נסמך על העובדה שהם אבותי ולפיכך ירשתי מהם את היכולת להידמות להם. חשיבה כזאת יכולה להתקיים רק אצל מי שבאמת רואה עצמו קשור אל אותן דמויות שמראשית ההיסטוריה שלנו. אצלנו – שבמקרה הטוב יודעים כמה פרטים על אירועים מלפני שלושה או ארבעה דורות ומה שרחוק יותר מזה נתפס אצלנו כ-פרהיסטוריה רחוקה שאינה נוגעת לנו – גם הקב''ה, אם בכלל מתייחסים אליו, נתפס כמשהו רחוק ולא כל כך נוגע לנו. לענ''ד, זהו ההסבר לכך שאנחנו לא באמת מצליחים לעשות תשובה, להתקרב אל ה', אנחנו לא חווים את הקשר עם אבותינו הראשונים.

קירבה בלתי אמצעית

הרעיון הנ''ל הוא לא המצאה שלי, כבר הנביא ישעיהו קורא לנו לעשות זאת (פרק נא): א שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק, מְבַקְשֵׁי ה'; הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם, וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. ב הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם:  כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו, וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. והרי בכל יום – לפחות שלוש פעמים ביום – יהודי פותח את תפילת העמידה שלו במלים ''ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו, אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב''. נשים לב כי הפניה אל ה' היא בלתי אמצעית, אתה, בלשון נוכח. יש לומר כי חז''ל תיקנו לנו את הנוסח הזה כדי שנטפח בעצמנו את המודעות הנ''ל, מודעות שבכוחה לחסוך מאיתנו את חוויית התלישות, את התחושה שאין משמעות אמיתית לחיים שלנו בעולם הזה ועל כן זה לא משנה אם נחיה בארץ ישראל או בברלין. הקשר החווייתי אל האבות הקדושים מעניק משמעות לחיים שלנו בכלל ולחיים שלנו בארץ ישראל בפרט.

מיום כיפור לסוכות

אז ביום הכיפורים אנחנו חווים את שיא הקירבה לקב''ה ודוקא מתוך כך, מחוויית הקירבה, חווים את היראה. כי ככל שקרובים חווים את הפער האינסופי וממילא את ריחוק הערך שבין הבורא לנברא. אבל אנחנו לא מסוגלים לחיות בחוויה הזאת בתמידות, עדיין לא. לכן זה רק יום אחד בשנה. כידוע, בבית המקדש, את כל העבודה ביום הכיפורים עשה הכהן הגדול והשיא של עבודתו היה העלאת הקטורת בקודש הקדשים. חז''ל אומרים שמענן הקטורת נוצר הסכך של הסוכה. הם כמובן דיברו על הרובד הרוחני והתכוונו לכך שאותה עבודה נעלית של הכהן הגדול ביום הכיפורים, אותה מדרגה נעלית של קדושה נמשכת אל כל יהודי בחג הסוכות, בעת שהוא מקיים מצוות סוכה. העשן שעלה מהקטורת שהונחה על הגחלים בקודש הקדשים, מה שהתורה מגדירה כ''ענן הקטורת'' עולה למעלה, מתפשט באויר ואחר כך יורד לשכון בסכך של הסוכה.

טיפוח הקשר אל האבות

חג הסוכות נמשך שבעה ימים והוא ידוע כ''זמן שמחתנו''. כשזוכים לשמוח באמת בחג הסוכות, ממשיכים את השמחה לכל ימות השנה. כתוב שמצווה גדולה לקבל אורחים בסוכה. ברוחניות אנחנו מקיימים מצווה זו באירוח האושפיזין. המילה הזאת היא בארמית ופירושה הוא אורחים. המארח נקרא אושפיזכן. האושפיזין הם שבעה, לכל יום האורח שלו. ביום הראשון מזמינים את אברהם אבינו להתארח בסוכתנו; יש המזמינים אותו מילולית בנוסח המובא בסידורים ויש המסתפקים ברעיון בלי מלים. אבל הכי חשוב זה להתבונן בעניין, להפנים את הרעיון שיש לי קשר אישי עם אברהם אבינו, עד כדי כך אישי שאני מזמין אותו להתארח בסוכתי. טוב, הוא הרי האבא שלי, אז מה החידוש!? וביום השני מזמינים את יצחק אבינו, ביום השלישי את יעקב, את משה, את אהרון, את יוסף, ואחרון חביב את דוד המלך.

אחדות במלחמה

דיברנו בעבר על כך שחג הסוכות מיוחד מכל החגים שלנו בכך שהוא מתייחס בחיוב לאומות העולם, שעל כן מקריבים בבית המקדש שבעים פרים לטובת שבעים האומות, וכן שבכוחו לפעול אחדות בעם ישראל. מצד שני גם מלחמת גוג ומגוג, המלחמה האחרונה בהחלט, מתמקדת בחג הסוכות; שעל כן קוראים בו הפטרה שמדברת על מלחמת גוג ומגוג. ביום הראשון זו נבואת זכריה (פרק יד) ובשבת מנבואת יחזקאל (פרק לח). וכנראה יש קשר בין הדברים, כי בעת מלחמה נחשפת האחדות הטבועה בנו. חז''ל עמדו על כך שלא משנה כמה נהיה טובים לאומות העולם – הם ינסו לפגוע בנו. חז''ל אומרים שהגויים פשוט לא יודעים עד כמה הם פוגעים בעצמם בכך שפוגעים בנו, אבל לענייננו זה לא ממש משנה. צריכים לדעת את המציאות ולהתנהל בהתאם, להתפלל לשלומם ובמקביל להישמר מהם.

הסוכה יוצרת מבצר

הנביא ישעיהו אומר שלמצוות סוכה יש סגולה של הגנה על עם ישראל. ויש גם מדרשים שמדמים את ארבעת המינים לכלי מלחמה. הכי פשוט זה הלולב שדומה לחרב, אבל כמובן, לא מדובר בכלים למלחמה פיזית. וכך אומר הנביא (פרק ד): ו וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל-יוֹמָם, מֵחֹרֶב; וּלְמַחְסֶה, וּלְמִסְתּוֹר, מִזֶּרֶם, וּמִמָּטָר. לכאורה, סוכה שעשויה מענפים, מה כוחה להגן? אלא שכאמור לעיל ענן הקטורת מתלבש בסכך הסוכה. והרי מהענן הזה נוצרו ענני הכבוד שחפפו עלינו ארבעים שנה במדבר ולזכרם אנחנו עושים סוכה. אז בקיום מצוות סוכה כהלכתה אנחנו זוכים למעטפת הגנה רוחנית, לענני הכבוד המגינים עלינו למרות שאינם נראים. כמובן, ההגנה הרוחנית הזאת אינה פוטרת אותנו מהיערכות למלחמה פיזית, צריכים להילחם ולנצח בע''ה, אבל עיקר העניין הוא לנצח במלחמה הרוחנית.

לטפח את הביטחון בה'

בהמשך לקריאתו אלינו להתבונן בשורשים שלנו, בקשר עם אבותינו הקדושים, אומר הנביא ישעיהו: ד הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי, וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ: כִּי תוֹרָה, מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי, לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ. ו שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה--וְיֹשְׁבֶיהָ, כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת. בפסוק קודם הוא מזכיר לנו כי הגויים מאמינים בה' ומצפים לישועתו, ובפסוק הזה הוא מזכיר לנו את כוחו הבלתי מוגבל של הבורא יתברך, שלעולם עומד בהבטחתו להושיע אותנו. והנה התייחסותו לעובדה שאנחנו חוששים ואף מטפחים חרדות, ר''ל, מפני גויים כאלה ואחרים: ז שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק, עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם: אַל-תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ, וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל-תֵּחָתּוּ. ח כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ, וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס; וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים. בקיצור, ה' הבטיח ויקיים.

בקרוב הגויים יחגגו את חג הסוכות

בנבואות שקוראים בהפטרה של חג הסוכות יש תיאור מרתק לגבי מה שצפוי במלחמת גוג ומגוג. אבל כמו שאמרנו לא פעם, אסור להבין את הדברים כפשוטם בלבד. מה שנוגע לענייננו כאן הוא מה המצב שישרור אחרי המלחמה (זכריה יד): טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. דוקא בחג הסוכות, שכן עם החגים האחרים שלנו יהיה להם קשה יותר להזדהות. בלתי אפשרי. כי פסח מזכיר את מכות מצרים, המכות שאילצו אותם לשחרר אותנו ובסוף גם טבעו בים. שבועות זה מתן תורה, אותה תורה שהם סירבו לקבל ואנחנו קיבלנו ומאז מתקיים פער ערכי בלתי ניתן לגישור בינינו ובינם. נשאר חג הסוכות, נייטראלי מבחינתם. וכל זה יקרה בקרוב ממש, אולי עוד השנה. כי מי שמתבונן בנבואות בהקשר הכללי רואה שזה כבר כאן.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי