פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(כי תבוא ע''ד) עד בכלל או עד לא בכלל?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 12/09/2014 שעה 7:00)


(כי תבוא ע''ד) עד בכלל או עד לא בכלל?

נסים ישעיהו



אמנם באנו אל הארץ אבל לא בשלמות, עד ולא עד בכלל. ומאז ועד עתה זוהי התנהלותנו בכל העניינים, לעולם לא גומרים עניין עד הסוף. (חוץ פגיעות ביהודים כמובן.) תמיד מחפשים איך לרצות את האויב, אף פעם לא איך לגמור אותו סופית. זה גם מה שאיפיין את המלחמה האחרונה בעזה
לאחרונה התוודעתי לעובדה שכבר במלחמת השחרור היתה הוראה חד משמעית להבליג על ירי שבוצע מהר הבית אל עבר הרובע היהודי. ההקפדה שלנו על כבודם של ''מקומות קדושים'' לעמים אחרים עלתה על ההקפדה שלהם על כבודם של מקומות אלו וגבתה מאתנו מחיר כבד. והיא ממשיכה לגבות. שכן מלבד מקומות קדושים כאילו, יש גם מושג שנקרא קדושת חיי אדם. כלומר, אצלנו יש מושג כזה, רגישות לחיי אדם, והם מנצלים זאת היטב ומסתתרים מאחורי אנשים חיים בשעה שתוקפים אותנו. כלומר, קירות המקומות ה''קדושים'' כמו גם גופות האנשים החיים, מהווים עבורם קירות מגן מפני תגובה שלנו להתקפה שלהם. במלים אחרות, המושג קדושה אינו מוכר להם כלל, מלבד אולי איזו אבן בעיר מכה; הם משתמשים במושג הזה אך ורק ככלי נשק במלחמתם נגדנו.

אין בסיס משותף

בניסיון להבין את ההתנהלות שלנו מאז ועד בכלל, בניסיון להבין מדוע לא מצליחים לישב את ''הסכסוך'' שבינינו ובין הערבים, ניסיתי למצוא אצלנו מאפיינים התנהגותיים שמונעים את הפיתרון. לא חיפשתי מאפיינים כאלה אצל האויבים כי זה קל מדי וחסר משמעות. הם שונאים אותנו. נקודה. וכאשר מדובר במוסלמים – הם בכלל שונאים את כל העולם ואשתו. בעיקר את אשתו. כך ש-גם אם זה נכון עובדתית שאין להם שום רצון ליישב את הסכסוך, זו לא חוכמה לטעון שבגללם הסכסוך אינו מתיישב. כי ככל שזה תלוי בהם, יש רק ישוב אחד לסכסוך, ותסלחו לי שאיני מכתיר במרכאות את הסכסוך בכל איזכור שלו. מבחינתם, הסכסוך הנוכחי יתיישב ברגע שלא תהיה קיימת מדינת ישראל והסכסוכים הבאים שלהם יתיישבו ברגע שהאיסלם יגשים את חלומו לשלוט בכל העולם.

האחריות שלנו

רגע, אז זה אומר שאין שום ישוב לסכסוך הזה? לענ''ד התשובה היא שלילית; אפשר ליישב את הסכסוך, אבל כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לזהות אצלנו את המאפיינים ההתנהגותיים שמנציחים את הסכסוך ולתקן אותם. וכדי להבין במה מדובר, נתבונן בפרשת השבוע שפותחת בפסוק (דברים כ''ו): א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. בפסוק הזה יש ארבעה פעלים: כִּי-תָבוֹא, נֹתֵן לְךָ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. רק הפועל השני מתייחס אל הקב''ה, שלושת הפעלים האחרים מתייחסים אלינו. דיברנו בעבר על החובה לזכור שאת הארץ הזאת נתן לנו הקב''ה ועל כן אין לנו רשות לעשות בה ככל העולה על רוחנו. כעת נתייחס לשלושת הפעלים האחרים, למה שאנחנו כן אמורים לעשות בארץ. ונתחיל עם השנים האחרונים; מה אנחנו אמורים לעשות אחרי שבאנו אל הארץ.

ירושה

אז ככה, פרשת השבוע אומרת שהצעד הראשון הנדרש מאתנו הוא לרשת את הארץ והצעד השני הוא לשבת בה. כדי שתהיה ירושה, צריך שיהיה מוריש והיורש החוקי יורש בלי קשר לגילו או למצבו בתחום כזה או אחר. אבותינו הקדושים הם המורישים לנו את הארץ אבל מי שנותן לנו אותה בפועל הוא הקב''ה, ככתוב בפסוק. כאמור, ירושה אינה מתחשבת בנתונים של היורש, רק בקירבה המשפחתית שלו. לכן אנחנו יורשים, כי אנחנו צאצאים של אברהם יצחק ויעקב שקיבלו את הארץ מהקב''ה. אבל היורש צריך לשמור על הירושה שקיבל. אם יקומו מערערים על זכותו לרשת, הוא אינו רשאי לוותר כהוא זה, כי וויתור שלו מהווה פגיעה במורישיו מן העבר וביורשיו לעתיד. כמובן, מצופה ממנו גם להשביח את הירושה, שהדור הבא יקבל יותר משקיבל הוא עצמו. וזה מה שהתורה דורשת מאיתנו כאשר היא מורה לנו וִירִשְׁתָּהּ.

התיישבות

הציווי השני הוא וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. לכאורה שני הפעלים האלה רק מתארים את תהליך ההיאחזות בארץ, אבל הרי לא לחינם בחרה התורה להשתמש דוקא בהם. מה גם שאפשר היה להסתפק באחד מהם ולא היה חסר כלום על פי פשט. התיישבות פירושה מנוחת הנפש, ההיפך מטירדה ודאגה. יכול להיות מצב שאדם או עם נמצא בשטח מסוים, אבל הוא מוטרד ממשהו או ממישהו ואז אינו מיושב, חסר לו משהו בביטחון הקיומי. פרשת השבוע מורה לנו להתיישב בארץ, לחיות בה בשלווה ונחת שיסודם בביטחון בה' שנתן לנו את הארץ. בהמשך היא גם מורה לנו כיצד נרכוש את הביטחון הזה וכיצד נטפח אותו. דיברנו על כך בשנים קודמות, על מצוות הביכורים שתכליתה היא טיפוח הביטחון שהכל הוא מאתו יתברך. והתורה מבטיחה כי התוצאה של טיפוח הביטחון הזה תהיה: יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

החוסן הפנימי מוקרן החוצה

הפרשה הזאת נקראת תמיד בשבת השניה שלפני ראש השנה וממילא ברור שיש קשר ישיר בין התוכן שלה ובין מהותו של ראש השנה. בראש השנה אנחנו אמורים להמליך את הקב''ה עלינו ועל העולם כולו, ולכאורה צריכים בשביל זה לא מעט עזות. כי מי אנחנו שיש לנו הזכות לקבוע מי ואיך ינהל את העולם? אלא שפרשת השבוע אומרת לנו בפירוש שזה בדיוק מה שהקב''ה מצפה מאיתנו ואדרבה, הוא הנותן לנו את הכוחות לעשות זאת (פרק כ''ח): ט יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ: כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו. ''יקימך'' זה אותו שורש כמו קוממיות שכתוב בפרשה המקבילה בסוף ספר ויקרא. יש כאן התניה, כִּי תִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֶיךָ,... כי במשמעות ''אם'' או ''כאשר'' אבל השמירה הזאת מעניקה לנו יכולת עמידה על אנושית, יכולת להשפיע אפילו על ניהול העולם.

מזהים את חוסר הביטחון

וההמשך הוא: י וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ. דומני כי התוכן של הפסוקים האלה הוא ברור לגמרי, לא צריך הרבה הסברים; כשהגויים מזהים שאנחנו קשורים לרבונו של עולם, הם יראים מאתנו. באופן פרטי, חז''ל קישרו את הפסוק הזה למצוות תפילין; כשיהודי מקבל עליו את מלכותו יתברך ומפגין זאת בכך שהוא מניח תפילין, זה משרה עליו איזו הילה שמפילה פחד על האויבים. אבל לענייננו, מה קורה אם וכאשר חלילה לא באמת מתיישבים בארץ, אם וכאשר אמנם חיים פה, אבל לא במנוחת הנפש, אלא בחשש מפני מה שיאמרו הגויים? מה שקורה הוא מה שאנחנו חווים כאן כבר עשרות שנים, סיכסוך שאינו נגמר עם אויבים המבקשים להעבירנו מן העולם היל''ת. כי הם מזהים את חוסר הביטחון שלנו בזכותנו המוחלטת על הארץ, על כל הארץ, ופועלים בהתאם.

תלוי איך באים

כי יורש הבטוח בזכאותו לירושה, הבטוח שמה שקיבל היה שייך למורישו על פי כל דין וממילא יהיה שייך ליורשיו הוא בבוא העת, יורש כזה לא יהיה מוכן אפילו לשמוע עירעור על זכאותו. יורש כזה לא יבליג על שום ניסיון לשלול ממנו את מה שמגיע לו על פי דין. למרבה הצער, נראה שאנחנו לא מרגישים ככה, לא מרגישים בטוחים לגמרי שזה שלנו ולאחרים אין שום זכות כאן. כי כדי להרגיש כך, כדי לחיות בביטחון מלא שהארץ הזאת שלנו, ביטחון כזה שכל עמי הארץ יזהו אותו וממילא לא יעלו שום טענות נגדנו, כדי שזה יקרה צריכים ''לבוא אל הארץ'' בשלמות, במודעות שה' יתברך נתן לנו אותה והיא שלנו. נקודה. והתורה מדגישה לנו במיוחד את הנקודה הזאת שכן אלו דברי מביא הביכורים: ... הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ, ''כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ'' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.

עד עזה, כולל עזה או לא כולל?

מה שיוצא זה שאמנם באנו אל הארץ אבל לא בשלמות, עד ולא עד בכלל. ומאז ועד עתה זוהי התנהלותנו בכל העניינים, לעולם לא גומרים עניין עד הסוף. (חוץ פגיעות ביהודים כמובן.) תמיד מחפשים איך לרצות את האויב, אף פעם לא איך לגמור אותו סופית. זה גם מה שאיפיין את המלחמה האחרונה בעזה, למרות כל הדיבורים על ''הכרעה'' ''הכנעה'' וכו' הגענו עד עזה אבל לא עד בכלל. והפעם דוקא היתה הזדמנות לעשות משהו עד הסוף, כידוע, כי העם כולו התאחד סביב הרעיון הזה. מעניין למה זה נעצר. כנראה יש בעזה משהו מיוחד, עזות מיוחדת שבינתיים מונעת את חיסולה. הביטוי הזה ''עד עזה'' מופיע בתנ''ך ארבע פעמים, מהן פעם אחת (שופטים ו) שכתוב: עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה; כאן ברור שמדובר ב-עד ולא עד בכלל. ואולי מכאן אפשר ללמוד גם ליתר המקומות ש''עד עזה'' – לא כולל את עזה.

חסרה העזות שלנו

אבל כאמור, עם כל הכבוד לעזות הקשה של עזה, הבעיה היא בנו; אנחנו אלה שמתנדנדים בין ''זכותנו ההיסטורית'' על הארץ ובין התחשבות במסכנים שבעזה או בחלק אחר של הארץ. אנחנו אלה ששוב ושוב חוטפים ושוב ושוב מבליגים על הניסיונות שלהם לפגוע בנו. ומסרבים להבין מה שכל ילד, ביחוד אם הוא ערבי, מבין, שאיפוק אינו מעיד על כוח אלא על חוסר ביטחון ואולי אפילו על חוסר אמונה בצידקת הדרך. כי מי שמהסס, או אפילו רק נראה כמהסס, מעודד את התוקפן להגביר את תוקפנותו. מהבחינה הזאת, אם היינו חיים רק על פי טבע חלילה, כבר מזמן לא היינו. כי חמאס ודאעש זה אותה גברת בשינוי אדרת ורוב הפלשתינים הם חמאס. אלא שהמהות שלנו היא נס ובנס אנחנו חיים. ואין לנו ספק שהקב''ה ימשיך להראות לנו נפלאות עד לקיום הנבואה שבהפטרת השבוע (ישעיהו ס'): כב הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם; אֲנִי ה', בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי