פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(שלח לך ע''ד) מה שרואים משם רואים מכאן
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (שבת, 14/06/2014 שעה 21:00)


(שלח לך ע''ד) מה שרואים משם רואים מכאן

נסים ישעיהו



דומני כי הנושא המדובר ביותר במהלך השבוע האחרון היה סביב הבחירות לנשיאות המדינה; כל מה שקשור לבחירת נשיא חדש למדינה, זהותו, ההיסטוריה שלו, הציפיות ממנו, תפס כותרות והיו כמובן גם הפתעות. הרי אצלנו אי אפשר בלי. האמת, נראה די מוזר שפלוני ואלמונית חושבים שהם מתאימים לתפקיד ומציעים עצמם לבחירה, אבל כבר די התרגלנו לזרויות של הפוליטיקה אצלנו. נותר לנו רק לצפות בהצגה, שלפעמים היא טובה ולרוב מכוערת, ולקוות לטוב. כי הרי אין לנו השפעה על מה שקורה שם, על מה שמחליטים נבחרינו לעשות או לא לעשות; הם הרי נבחרים על סמך הבטחות מסוימות ולעתים קרובות מדי עושים ההיפך ממה שהבטיחו. נו אז מה, התרגלנו. אני מניח שכולנו זוכרים את המשפט המכונן של ראש ממשלת העקירה, משפט שאמר עוד בטרם עקר: דברים שרואים משם – לא רואים מכאן.

מה שיש זה מה שהיה

ואמנם, על זה רצינו לדבר השבוע, על מה שרואים מכאן ומשם. והרי הדברים כתובים בפירוש בפרשת השבוע שלנו (במדבר י''ג): כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. כך מנסחת התורה את שיבת המרגלים ששלח משה לתור את הארץ לקראת כיבושה, וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, חז''ל הרגישו בזרות הפועל וַיֵּלְכוּ בשלב הזה של חזרתם ורש''י מביא את דבריהם בפירושו לפסוק: מהו וַיֵּלְכוּ? להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה – אף הליכתן בעצה רעה. ומהי העצה הרעה? הנה ההמשך: כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ. כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

זרעי הכישלון

מוזר; משה שלח אותם במשימה מוגדרת: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; ולכאורה, זה בדיוק מה שהם עשו, הביאו דיווח מלא ואמיתי, אז מה רוצים מהם? את השאלה הזאת שואלים המפרשים ומשיבים כל אחד בדרכו. אנחנו ננסה להתרכז במה שנוגע לנו, באקטואליה המיידית של הדברים. הרי מדובר בנשיאי השבטים, אפרופו בחירת נשיא למדינה, הם נכשלו והכשילו, אבל התורה מספרת שזרעי הכישלון נזרעו הרבה קודם, עוד בטרם יצאו לדרכם. ובהתחשב בעובדה שכולם היו צדיקים, מה באמת גרם לכישלון?

המחצית המלאה או הריקה?

נתחיל בכך שמשה הורה להם לבחון את טיב העם היושב בארץ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה ואת טיבה של הארץ, הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה. כי יכול להיות שאמנם האויב חזק מאד, אבל המאמץ יהיה שווה משום התמורה הגבוהה. ומה הם השיבו לו – הארץ אמנם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ אבל עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ. בשפה המקובלת היום, משה הורה להסתכל על מחצית הכוס המלאה והם בחרו לדווח ולהבליט את מחציתה הריקה. היו שנים שחרגו מהשורה; יהושע וכלב אמרו: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. כל המרגלים ראו בדיוק אותו דבר, רק שעשרה בחרו להתייחס לקשיים ושנים לתמורה. והרי זה בדיוק מה שקורה אצלנו בדור האחרון; שומעים הרבה טענות קולניות נגד אחיזתנו בארץ, שאמנם יש לנו עליה זכויות היסטוריות, אבל... ומצד שני נשמעת בקושי לחישה שזו הארץ שלנו ולכן נתגבר על כל הקשיים ונירש אותה.

ניסיון הפיכה

כעת נוכל להבין את האמירה של חז''ל ''מה ביאתן בעצה רעה – אף הליכתן בעצה רעה''; הרעיון לדבר נגד העליה לארץ לא נולד בראשם כתוצאה ממה שראו; להיפך, הם ראו מה שראו כתוצאה מהרעיון שכבר היה להם בראש. כי מלכתחילה הם יצאו לשליחות במחשבה שהמהלך הזה מיותר, שלא באמת צריכים לעלות לארץ, שאפשר להסתדר במדבר ואפילו יותר טוב מאשר בארץ. ובאמת, מה היה רע להם שם? מזון יומי מן השמים, מים חיים זמינים בכל עת, ואפילו הבגדים התחדשו מעצמם. אז מי ירצה להחליף חיים כאלה טובים ביוזמה מפוקפקת של מלחמה וכיבוש? והם באמת לא רצו. המרגלים הצליחו לשכנע את העם והם פרצו בבכי על מר גורלם. יהושע וכלב ניסו לשכנע, אבל כמעט עשו בהם לינץ'. וכאשר משה ואהרון לא זרמו עם העם, עלתה הצעה, נחליף מנהיגות ונפנה לאחור: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

פרשה של מִפְנֶה

בפרשה שלנו מתחולל מפנה בתהליך ההיסטורי. שהרי כידוע, על פי פשט היינו אמורים להכנס לארץ מיד, כבר באותה שנה שניה ליציאת מצרים, אבל כתוצאה מחטא המרגלים, ארבעים שנה נדדנו במדבר. אלא שלמפנה ההיסטורי יש שורשים ערכיים במפנה רעיוני שגם הוא מתחולל בפרשתנו; הפרשה פותחת בפסוק: ב שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: מה זה שְׁלַח-לְךָ, למה לא כתוב ''שְׁלַח'' כמו כל ההוראות עד עתה? מצטט רש''י מחז''ל שפה הקב''ה אמר למשה ''אני איני מצווה אותך, אם תרצה – שלח''. עד כאן, היו רק הוראות מחייבות; אמנם יכלו לבחור אם לעשות או לא, אבל ידעו בפירוש מהו רצון ה'. כאן ה' לא אומר מה הוא רוצה שיעשו, משאיר את הבחירה לאדם. כלומר, כאן נתן הקב''ה למשה, לנו, בחירה חופשית מוחלטת. משה בחר וההמשך ידוע.

אופקים חדשים

מההמשך הזה אפשר להסיק חלילה שמדובר במפנה שלילי, אומר כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ', אבל האמת היא שהמהלך הזה פתח בפנינו אופקים חדשים, אופקים אינסופיים להתעלות רוחנית. כי עד עתה, גם מי שהקפיד מאד לעשות את כל מעשיו כרצון ה' יתברך, יכול היה לפעול אך ורק בתוך המסגרת הנתונה; ממילא, גם יכולת ההתקרבות לה' וגם ההתעלות הרוחנית שבאה כתוצאה ממנה, נותרו מוגבלות בתוך המסגרת. במפנה הזה של פרשת השבוע שלנו, מאפשר לנו הקב''ה לנקוט יוזמה ולעשות מהלכים של התקרבות אליו, מעבר למה שציווה אותנו בפירוש. זה אומר שאין לנו עוד שום מסגרת שתגביל את ההתעלות הרוחנית שלנו, ובלבד שננצל נכון את האפשרויות שהקב''ה מזמן לנו. והראשון שניצל נכון את האפשרות הזאת, וכתוצאה מכך התעלה מאד, היה כלב בן יפונה; היחיד, מלבד יהושע, שיצא נגד הזרם.

בחירה נכונה

יהושע היה משרת נאמן של משה ועל כן קיבל את המנהיגות אחריו. אצלו לא היה שייך שיסחף אחרי המרגלים, כי היה מסור כולו למשה. מה עוד שמשה התפלל עלייו שלא יטעה אחריהם. לכלב לא היתה כזאת מחויבות גלויה למשה, אבל הוא זיהה נכון את האופקים החדשים שנפתחו בפניו והתאמץ מאד שלא להתנתק מהקשר עם הקב''ה ולו לרגע. לכן, אחרי שה' אומר למשה שכל אותו דור ימותו במדבר כי זה מה שהם ביקשו, הוא מוסיף הבטחה עבור כלב (במדבר י''ד): כד וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה. וכמסופר בספר יהושע, כלב אכן קיבל את חברון שאליה הלך לבדו, להתפלל במערת המכפלה, במהלך הסיור בארץ. סביר להניח שלא היה לו קל לשחות נגד הזרם של עשרת המרגלים, אבל הוא התעקש כי היה לו ברור שזו הדרך היחידה לשמור על קשר חיובי עם הבורא יתברך.

מסירות נפש

כלב זוכה שהקב''ה מעניק לו את התואר עַבְדִּי. לא רבים זכו לכך. כי להיות עבד ה' פירושו שהקב''ה הוא היחיד שמחליט בשבילי. וזה אומר להתנתק מכל הלחצים והפיתויים המזומנים לאדם בעולם הזה ולהתעלם מהם לחלוטין. אצל כלב זה התבטא בהעזתו לצאת לבדו בהתנגדות תקיפה ללחץ הציבורי והתקשורתי שהופעל עליו ליישר קו עם חבריו למשלחת הריגול. גם אז זה לא היה פשוט, גם אז דיברו על הפקרת דמם של הדבקים בארץ ואפילו על רצח. כשיהושע וכלב אמרו לעם את האמת שהיא: ח אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה'--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ט אַךְ בַּה', אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם. הם זכו לתגובה אופיינית: י וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים. אמנם האיום הזה אילץ אותם לשתוק, אבל לא לשנות את דעתם חלילה.

דבקות באמת

אז יהושע היה מסור לגמרי למשה ולא היה שייך שיסטה מהקו של רבו. עם זה הוא יצא לשליחות ועם זה הוא גם חזר. לכלב היתה החלטה שלא להכנע ללחצים ולפיתויים אלא לדבוק באמת בלי פשרות. והאמת היתה, כפי שאמר לעם בתגובתו הראשונה (פרק י''ג): ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. אמר להם ''וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם''? כולם חשבו שגם הוא ידבר נגדו, אבל הוא המשיך: ''והלא קרע לנו את הים, והוריד לנו את הַמָּן; אפילו אם יאמר עשו סולמות ועלו לשמים, עָלֹה נַעֲלֶה'' (רש''י). היום למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה אחרי האירועים המסופרים בפרשה, אנחנו הרבה יותר חכמים. עובדה היא שרק מיעוט קטן ממשיך בקו של המרגלים. הרוב הגדול מעדיף את דרכם של יהושע וכלב.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי