משום מה יצא ליהודים בעולם שֵׁם של חכמים גדולים, ושאלה היא אם שֵׁם זה חל גם עלינו פֹּה בישראל. אני מסופק, אלא אִם מכל חכמת פולין בחרנו דווקא את חכמת חלם.
מזמן לא ראינו מצעד אוולת כה גדול משני עברי המתרס, כמו ב''חגיגה'' סביב חוק הגיוס החדש, אלא אם כן אני טועה, והיתה כאן קנוניה בין החרדים לבין
בנימין נתניהו ולבין
יאיר לפיד ויתר דורשי השוויון בנטל, קנוניה שמטרתה להראות לכלל הציבור הנושא בנטל שהנה הנה בני-הישיבות מגויסים והחרדים, שידעו שאין ולא יהא גיוס של האברכים יקיריהם סמוקי-הדם, נדרשו במסגרת הקנוניה לארגן הפגנה אדירה ככל הניתן, על מנת לזרות חול בעיני הציבור הרחב כדי שיאמין שהגיוס בפתח.
בדיחה יהודית-פולנית עתיקה מספרת שיום אחד קרא הפריץ למלמד היהודי מה''חֶידֶר'', מהתלמוד תורה, וזה התיצב בפניו, רותת בחיל ורעדה.
אמר לו הפריץ: ''ראה יהודון, אתה הצלחת ללמד את בני המטומטם קרוא וכתוב, אחרי שכל המלומדים שהבאתי בכסף רב מִוָרְשָׁה נכשלו. הא לך עשרה זהובים בשכרך. עתה למד את כלבי האהוב לקרוא ולדבר...''
''אבל אדוני הפריץ...'' החל המלמד לומר, שיסע אותו הפריץ: ''הכלב הזה הרבה יותר חכם מהבן שלימדת. אם תצליח תקבל עשרים זהובים ואם תכשל תלקה ארבעים מלקות''. ''טוב'' אמר המלמד, ''אין לי ברירה, אדוני הפריץ, אבל זה לימוד קשה וארוך מאד...'' ''כמה זמן אתה צריך?'' הרעים הפריץ בקולו. ''חמש שנים לפחות'', אמר המלמד, ''רק עד שכלבך יתרגל אלי ולא ינשוך אותי תחלוף לפחות שנה''...
''בסדר'', פסק הפריץ, ''האמת היא שזה לא מאד בוער. אתן לך ארבע שנים ללמדו, ואוי לך אם אחרי ארבע שנים לא ידע לקרוא בפני בְּזִקְנָתִי!''.
אבל וחפוי-ראש שב המלמד לעיירה, וסיפר לאשתו המסורה את אשר קרה.
''השתגעת?'' כך האשה, ''איך תלמד כלב לקרוא!? איך תעמוד בארבעים מלקות? אבוי לי אני עומדת להיות אלמנה...''. ''הרגעי, אשה'', הסביר המלמד, ''ארבע שנים! בתוך תקופה זו או הכלב ימות, או הפריץ ימות, או שאני אמות. ממה את כה מודאגת?''
ובכן- כך נחקק חוק גיוס חובה. דבר ראשון נדחה מימושו לארבע שנים. עד אז תהיינה בחירות, מי יודע מה תִּהְיֶנָּה תוצאותיהן, איזו קואליציה תקום, אולי לא תוקם שוב בלי החרדים, מי יודע מי יהא ראש הממשלה.
שנית – נתקבע הרעיון המופרך לאפשר לבני הישיבות לדחות גיוסם עד גיל 22, עד גיל זה ישאו נשים, יולידו ילדים ואם הצבא ירצה לגייס את האברכים הללו - יתכבד ויפרנס את משפחותיהם.
לכאורה זהו הישג עצום לחרדים, המרחיק מבניהם את חרב הגיוס לאיזה עתיד מעורפל. אם כן מדוע הרבו-כה בטרוניות, פשקוילים, הסתות, קללות והפגנות עד לעצרת ההמונית האחרונה? האם משום שרצו להפגין את כוחם, או שהחרדים רק מילאו את חלקם באותה קנוניה הנזכרת מעלה?!
נראה שהחרדים מרוצים מאד מהפגנת הכח הזו. הם גילו כושר ארגון נפלא, שכל קצין מבצעים חטיבתי או אוגדתי היה מתגאה בו. הם הצליחו להטיל את מרות המרכז על הקיצונים ומנעו פרובוקציות שהיו מחייבות תגובה משטרתית מדממת. לכאורה: הישג נאה. אך האמנם היה זה הישג?
הקלישאה הידועה אומרת שטובה תמונה אחת מאלף מילים. אמנם זו קלישאה אך תכנה אמת. אני נפעמתי ממאות אלפי החרדים שהפגינו. כולם במדים: מעילים או
ז'קטים שחורים, מגבעות ומכנסים שחורים, הם מלאו את הרחובות והכיכרות וצבאו על המרפסות והגגות. אכן מספר אדיר.
איני יודע מה חשו הצופים הרבים בתצלומי הטלביזיה. אני חשבתי במושגים ''רפואיים'' - כאשר אדם נפצע בפצע מדמם אדום - יש לתפור ולחבוש, כאשר מדובר במכה קהה מכחיל האזור משטף דם תת-עורי ודרושה לו תקופת החלמה. אך כאשר הנגע כבר שחור, ופושה בשטח נרחב של האיבר, אין מנוס מהתערבות כירורגית דחופה, אם גם זהירה מאד, כי הנגע כבר מסכן חיים. אני חושש שגופנו, כעם בישראל, כבר נגוע וזקוק לניתוח דחוף.
מעבר לכל זה שני הצדדים כלל לא חשבו על עצם חשיבותה של ההכשרה הצבאית לשעת חירום. כבר ראינו כי למרות עוצמתנו הצבאית הרבה יחסית, ולמרות ידידותנו האמיצה (?) עם ארה''ב, גם בהתעלם מחולשתו של הנשיא אובמה למן בקשת הסליחה מהאיסלם, כשלונות ארה''ב באפגניסטן ועיראק, חדלותו מול סוריה ועתה מול רוסיה באוקראינה, הנה כבר היינו פעם על סף תבוסה במלחמת יום הכיפורים, ועתה מתעבה ענן גרעיני מעל איראן, ענן שהרוח עלולה להביאו לפתחנו.
במצב זה, בו גם הַיוּרָה הפלסטינית רותחת מתחת לפני השטח ומעליו, יש חשיבות עצומה שכל ישראלי בגיר ירכוש ידע בסיסי בתפעול כלי נשק, בהישרדות, בהגשת עזרה ראשונה ובפעולה בעת חרום.
אולי לא ניתן בשנים הקרובות לגייס את כלל בני הישיבות לשירות מלא בצה''ל, אך שומה עלינו להקנות להם ידע צבאי בסיסי, כידע הנרכש בטירונות מורחבת. אם כל בן-ישיבה יעבור טירונות, כן, במסגרת חרדית ''טהורה'', תחת פיקוד דתי, ללא בנות, מחשבים וטלביזיה, ואפילו במשולב עם לימודי קודש, הוא גם ידע כיצד להציל את משפחתו בשעת חירום, כיצד להגיב מול מחבל השולף סכין בדרך לכותל, כיצד להגיש ע.ר. בתאונה, ואולי גם כיצד לנווט בטיול בעזרת מפה ולא לסכן חייו בכל טיול במדבר בחופשות מהישיבה. ואם חלילה נגיע לכך – ידע גם לתפעל רובה, תת-מקלע ורימון.
לדעתי גם מי שבוחר לשרת ''שרות לאומי'' חייב לעבור טירונות כזו. את יתרת הזמן יעבור בשירות לאומי. אנו מדינה קטנה ומאגר כח האדם, (שוב: כח!), הוא מוגבל מאד מול הסכנות האורבות לנו סביב וגם בתוכנו (הנה אשאל אקטואלית: האם נתניהו ישחרר מחבלים כלואים בעלי אזרחות ישראלית ב''סבב'' הקרוב?).
החרדים בהפגנתם חשפו את הסכנה העצומה (גם מספרית) מחוסר השתתפותם בנטל. מחוקקי החוק העלימו שכל החוק החדש הזה הוא רק מס-שפתיים, שאין בו פתרון לבעיה, ככל שאכן היתה כוונה להשיג פתרון.
האם בג''צ יושיענו?
לדעתי יש לתת לאבק לשקוע, ולנסות לְהִדָּבֵר עם ראשי החרדים על הקמת מסגרת חרדית סגורה שתכשיר חרדים בני 18 בטירונות משולבת בלימוד תורה. לאחר מכן ישובו הצעירים לישיבותיהם ואז, ורק אז, ניתן יהא לחפש פתרון אם כמוצע - גיוס להשלמת שירות בגיל 22 ואם בכל דרך אחרת מאלו שהועלו בועדה ושעליה יש לנהל מו''מ מתון והגיוני עם ראשי החרדים.
סיסמת בני עקיבא היתה ''תורה ועבודה''. צריך לנסות להסכים עם החרדים על ''תורה וצבא''. העבודה תגיע בקלות רבה יותר אחר כך.
גיוס החרדים וההפגנה הגדולה
