פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(פקודי ע''ד) משכן רוחני ומשכן גשמי
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 28/02/2014 שעה 10:00)


(פקודי ע''ד) משכן רוחני ומשכן גשמי

נסים ישעיהו



בשבת זו קוראים בתורה את הפרשה האחרונה בספר שמות והיא פותחת בפסוק (שמות כ''ח): כא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. על הניסוח של הפסוק הזה מתעוררות כמה שאלות ונעמוד כאן על שתים מהן: מדוע נכתב פעמיים הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן ולא פעם אחת: אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁכַּן הָעֵדֻת? ושאלה שניה, מדוע נכתב אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה ולא כפי שהיה במציאות, אשר פָקַד משה? לשאלה הראשונה משיב רש''י ש''משכן'' הוא מלשון ''משכון'' וההכפלה רומזת לבית המקדש ''שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהם של ישראל''. לא נתעכב כעת על השאלה מדוע צריכה התורה לרמוז כבר בעת הקמת המשכן על חורבנות צפויים, אבל אולי בהמשך, כשנצליח בע''ה להבין את התשובות של תורת החסידות לשאלות הנ''ל, השאלה האחרונה תתבטל מאליה.

תרגום הרוחני לגשמי


המציאות הטבעית היא, שבני אדם חיים בעולם החומרי והחומר הוא מושא התייחסותם; בני ישראל התבקשו להביא תרומות של חומרים שונים הדרושים לבניית המשכן וכליו; הם עשו זאת ברצון ואף בהתלהבות, כפי שראינו ברשימה הקודמת, ומהחומרים שהביאו נבנו אכן המשכן הגשמי וכליו, שגם הם היו גשמיים. בני ישראל פעלו בהתאם להוראות שקיבלו ממשה, והוא עצמו קיבל את ההוראות ישירות מהקב''ה, בהיותו בהר סיני. שם הראה לו ה' את כל פרטי המשכן. והרי בשלב הזה לא היה שום חומר; אפילו מטבע מחצית השקל שהראה ה' למשה, גם היא היתה של אש, וכך גם כל פרטי המשכן שראה משה בהר, הכל היה רוחני. שכן התכלית של המשכן לא היתה בו עצמו, בבניין הגשמי; התכלית נאמרה בפירוש: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. השכנת האלקות בגלוי, בתוך בני ישראל.

השכנת הרוחניות בחומר


לכאורה, אין ספק שהמשכן שראה משה בהר, עם כל הפרטים שבו, היה במדרגה נעלית באין ערוך ביחס למשכן שנבנה למעשה, שכן הוא ראה את המשכן הרוחני בעוד שהמשכן פה למטה נבנה מחומר. אבל לזה רומזת התורה באומרה פעמיים ''משכן'' אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן, שאמנם יש משכן רוחני נעלה מאד והמשכן שאנחנו בונים הוא בסך הכל חומר, אבל יש קשר הדוק ביניהם; כי המבנה החומרי הזה מיועד לאפשר את התגלות הרוחניות בתוך עולם החומר. ומכאן, אומר כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ', הוראה נצחית עבורנו; הרי אנחנו חיים בעולם החומר, וגם אם יודעים משהו על רוחניות, היא אינה מושגת על ידינו כי החומר מכסה עליה. לכן עלולים לחשוב כי אין לנו סיכוי אמיתי לפעול משהו בעולם הזה, מעבר למימד החומרי. באה פרשת השבוע ומבהירה לנו היטב כי השכנת הרוחניות וגילויה בעולם החומרי תלויה ומותנית במעשינו ובעבודתנו.

עדוּת לישראל


לכן גם נקרא המשכן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אומר אדמו''ר הזקן בליקוטי תורה, כי הוא מעיד על השראת השכינה בישראל וממילא גם על נוכחות האלקות בעולם כולו. ולא רק המשכן, זהו גם עניינה של כל מצווה שאנחנו עושים, עדות שהקב''ה כאן איתנו. וזה מה שאומר דוד המלך על העליה לרגל (תהלים קכ''ב): שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל...; בבית המקדש ראו כולם בגלוי את נוכחות השכינה ועל מה שרואים יכולים גם להעיד. זוהי העדות. והוא מסיים שם: לְהֹדוֹת, לְשֵׁם ה'. כי על מדרגות רוחניות שמעבר ליכולת הראיה, לא ניתן להעיד, רק להודות. בבית המקדש ראו אלקות בגלוי, ויכלו להעיד על כך, אבל כל אחד גם הרגיש שמה שרואים זה מעט מזעיר, רק מה שמסוגלים לראות במגבלות הגוף החומרי; ומה שעדיין לא מסוגלים לראות – זה הרבה יותר ממה שרואים, ועל זה שייך לשון הודאה.

משכן מלשון משכוֹן


מכאן נוכל גם להבין את פירוש רש''י להכפלת המלה משכן בפסוק הראשון, שרומז לשני חורבנים של בתי המקדש; בית המקדש מילא בדיוק את אותו תפקיד שמילא המשכן, אלא שהוא היה בבית של קבע בעוד המשכן היה מבנה ארעי. חורבן בית המקדש הראשון (ואחר כך השני) עורר, וזה טבעי, רגשות של יאוש אצל היהודים, חשבו שלא יצליחו להתחבר לאלקות בלי בית מקדש? הרמז לחורבן שמביא רש''י בפסוק הראשון של הפרשה בה קוראים על הקמת המשכן, נועד ללמד אותנו שני דברים: הראשון הוא שהעדר בית המקדש הפיזי הוא זמני, כמו שמשכון ניתן למלווה באופן זמני עד להחזרת החוב; והשני הוא שהעדר בית מקדש גשמי, אמנם מקשה על זיהוי הנוכחות האלקית בעולמנו, אולם אינו מונע את השכנת השכינה בישראל. כי, כמו שאמרנו לעיל, המצוות שאנו עושים הן עדות לנוכחות האלקית בעולמנו ובעיקר לחיבור של עושה המצווה עם האלקות.

תודעה של ביטול לאלקות


ועדיין צריכים להבין כיצד יכול אדם לחבר בין החומר לרוח ועוד יותר, בין גשמיות לאלקות. אדם גשמי יכול לבנות בית גשמי עשוי מחומר, זה מובן, אבל שאדם יצליח לבנות בית שבו תשכון האלקות? הפער הערכי שבין חומר לרוח הוא גדול מאד, קל וחומר הפער שבין חומרי לאלקי, בין נברא לבורא, שהפער הוא אין סופי. והרי זה מה שהיה במשכן לגמרי בגלוי, מיד עם השלמת הקמתו כתוב (שמות מ'): לד וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. על זה באה התשובה בפסוק הראשון של פרשת השבוע שלנו: אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה; המאפיין העיקרי באישיותו של משה היא האמירה (שמות ט''ז): ... וְנַחְנוּ מָה...; הוא חי בלי מודעות עצמית בכלל, רק בתודעה של עבד ה'. לכן היה לו חיבור תמידי אל ה', דבקות מתמדת; כי כאשר הנברא בתודעתו בטל לאלקות, הוא הופך להיות כלי להשראת האלקות.

השראה ממשה


לכן, אומר אדמו''ר הזקן בליקוטי תורה, לא כתוב ''אשר פָּקַד משה'' כי משה יכול לפקוד, והפקודה גם תתבצע, אפילו אם אין תודעה של ביטול לאלקות; היא תבוצע במישור הטכני. אבל כאן המישור הטכני אינו יכול להספיק, לא די בו להשראת השכינה בשראל; לכן אומרת התורה ביחס למשכן וכליו, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה, כי דוקא על ידי מדרגת הביטול שמאפיינת את משה, יכול להיווצר חיבור בין החומר הגשמי ובין האלקות. באותה עת, וביחוד לאחר הזעזוע הנפשי שגרם חטא העגל – ובעקבותיו שבירת הלוחות – לכל בני ישראל, נוצרה אצלם פתיחות לקבל השראה ממשה ולאמץ לעצמם את תודעת הביטול לאלקות. במלים אחרות, משה השפיע על כל בני ישראל ורומם אותם עד קרוב למדרגתו שלו. מציאות זו התבטאה בהבאת התרומות למשכן, שהיו מכל הלב וכך הם נהיו כלים מוכשרים להשראת השכינה.

תורה שבעל פה


ה'אור החיים' הקדוש מפרש את הביטוי ''אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה'' כמתייחס לתורה שבעל פה: פירוש, תורה שבעל פה שנמסרה למשה לפה ולא לכותבה. שהרי בתורה לא נכתבו כל הפרטים כיצד בדיוק לבנות כל פריט; הקב''ה הראה אותם למשה בהר ומשה העביר את ההוראות בעל פה. הפירוש הזה עולה בקנה אחד עם הפירוש החסידי שהבאנו לעיל מליקוטי תורה של אדמו''ר הזקן, שהרי כדי לקבל הוראות בעל פה, צריכים את בחינת הביטול בנפש. פירוש נוסף של 'אור החיים', שהביטוי הזה יכוין על פקודת משה, שפקיד הוא בדבר זה לצוות משפטיו ודיניו של משכן. משה היה רק שליח (-פקיד) להעביר לבני ישראל את הפקודות שהוא עצמו קיבל מהקב''ה. ואכן, הוא ממנה בעלי תפקידים, מהם לזמן קצוב, כמו האומנים שיבנו את המשכן וכליו, ומהם בלי הגבלה של זמן, כמו אהרון ובניו, ואיש אינו מערער. הוא אשר אמרנו, תודעה של ביטול שפירושה קבלת עול.

הר הבית בידינו?


בהשגחה פרטית גלויה, השבוע נדונה בכנסת הריבונות של מדינת ישראל על הר הבית, מקומו הנצחי של המקדש. אני מודה שלא עקבתי בעצירת נשימה אחר הדברים והדוברים, אבל העובדה שהנושא עלה לדיון, ותפס נפח תקשורתי לא מבוטל, בשבוע שבו קוראים בתורה את פרשת פְּקוּדֵי, בודאי יש בה רמז לענייננו, שהוא השכנת הרוחניות בתוך העולם הזה והעלאת הגשמיות אל הרוחניות. כי למרות אותה הכרזה מפורסמת של מפקד החטיבה שכבשה את ירושלים בשעה שעמד על הר הבית, העובדה היא שהר הבית אינו בידינו. והוא אינו בידינו כי, כי מה? הרי המקום הזה הוא לא פחות ממוקד הגעגועים של אין ספור יהודים לאורך אלפי שנים, אז מדוע כאשר שבנו אליו בחסדי שמים, הפקרנו אותו בידי שונאינו? ההסבר היחיד שעולה בדעתי הוא שאנחנו פוחדים מהחיבור לקדושה.

חייבים גם רוחניות


העובדה היא שמדינת ישראל הגיעה להישגים נפלאים בתחומים רבים וספק אם יש בר דעת שיחלוק על כך. עם זאת, יש כמה תחומים שהמדינה, בלשון המעטה, אינה יכולה להתפאר בהישגים שלה; אחד ומיוחד בהם הוא החינוך כידוע. עמדנו על כך לא אחת בעבר, וכאן רק נציין כי שורש הכשלונות כולם טמון בניתוק של המדינה מהמורשת הרוחנית של עם ישראל. לאחרונה הגענו לשיאים חדשים במלחמה הרוחנית על דמותה (הרוחנית כמובן) של המדינה והחוק המוצע ביחס להר הבית מהווה, לענ''ד, ניסיון לחבר את המדינה לרוחניות של ארץ ישראל, שהמוקד שלה הוא בהר הבית. על פניו, לא נראה לי שזה יכול לעזור הרבה אם בכלל, כי הבעיה היא תודעתית. כל עוד הדוברים בשמנו אינם מנופפים בתנ''ך ככתב הזכויות שלנו על הארץ, זה מעיד על ניתוק ושום חוק לא ישנה זאת. את זה חייבים לשנות ומיד.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי