פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
''מדינת היהודים'' - החלום והגשמתו
בלפור חקק (יום שני, 10/02/2014 שעה 13:00)


''מדינת היהודים''- החלום והגשמתו

118 שנים ל''מדינת היהודים'' של הרצל

בלפור חקק



כריכה
צילום ד. סיון
ב-‏14 בפברואר לפני 118 שנים יצא לאור ספר קטן אך גדול: הספר ''מדינת היהודים'' של בנימין זאב הרצל. הספר יצא לאור בווינה (1896) בהוצאת ברייטנשטיין, כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון, שהיה אחד היעדים של ספר זה. הספר בא להכין את מסלול הביצוע של החלום היהודי הישן: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ מולדתו: ארץ ישראל.


מעשי אדם בחלום יסודם

הרצל קבע בספרו את התפיסה ''מעשׂי אדם בחלום יסודם'', והוא בא בספר זה לסרטט את החלום היהודי ואת דרכי ביצועו בפועל: כל עם זכאי למדינת לאום משלו, וכך גם העם היהודי. חלומו של הרצל עומד גם היום למבחן בשׂיחות השלום המתקיימות בז'נבה ובאתרי מפגש אחרים עם המשלחת הפלשׂתינאית בתיווכו של ג'ון קרי, שׂר החוץ של ארה''ב.

בשאלת מבחן כה משמעותית, עומדים שכנינו על דעתם שלא תקום מדינת לאום לעם היהודי. האמת על כוונת שכנינו/אויבינו תיבּחן בשאלה זו, ואסור לשום מדינאי יהודי לוותר על החלום שלנו ככל עם ועם לקבל מדינת לאום משלנו. כבכל מדינה ומדינה, יהיו גם במדינה היהודית מיעוטים אתניים, אך המדינה שלנו לא תוותר על הגדרתה כ''מדינה יהודית''. כך היא הוכרה במגילת העצמאות (ה' באייר תש''ח), וכך היא תוגדר בכל הסכם שלום עתידי.

העם שׂרד בגולה כמעט אלפיים שנה ללא ריבונות. ספרו של הרצל הציב את מושׂג הריבונות היהודית כחלום בר השׂגה, ולשם כך הוא הקים את התנועה הציונית. התפיסה של הרצל בספרו ''מדינת היהודים'' הייתה שיש להשׂיג הכרה בינלאומית ומשפטית ואין די רק בַּזכות על הארץ המעוגנת בתנ''ך. המסמך שהושׂג בעקבות הפעולות של מייסדי התנועה הציונית הוא הצהרת בלפור, שאני נושׂא את שמו.

סמלי מאוד שהרצל הגיע לארץ כדי לבקש מסמך שיש בו הכרה בינלאומית מן הקיסר וילהלם השני, והוא פוגש את הקיסר ב-‏2 בנובמבר 1898 במחנה האוהלים הקיסרי ברחוב הנביאים 42 בירושלים. הפגישה הסתיימה ללא תוצאות חיוביות. אך לא מקרי הוא שכעבור 19 שנים, ב-‏2 בנובמבר 1917 נתן ג'ימס ארתור בלפור, שׂר החוץ של בריטניה את הצהרת בלפור שהכירה בזכותו של העם להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. עָרְמת ההיסטוריה היא שהרצל חלם לפגוש את בלפור, ועפ''י היומן שלו הוא כמעט פגש את בלפור ב-‏1903 כאשר בלפור (שהיה אז רה''מ של בריטניה) הציע לו את ''הצעת אוגנדה''. הרצל פגש אז את שׂר המושבות צ'מברלין, ולא הצליח לפגוש את בלפור. סיום טוב לפרשת המפגש: אבי עזרא חקק, קרא לתאומיו שנולדו לו ימים ספורים לפני הקמת המדינה ב-‏1948 בַּשמות הרצל ובלפור, ובכך הפגיש את הרצל ובלפור כתאומים זהים.


המדינה היהודית במאבק מתמשך על הלגיטימציה

בלפור וההצהרה העם היהודי הצליח לממש את חזונו של הרצל ולהקים מדינה בה' באייר תש''ח (1948). מאז אנו חוֹוים שוב ושוב את התופעה שאנו מובסים בקרב על דעת הקהל בעולם. גם אם אנו מנצחים בקרבות או במִבצעים שנועדו להגן על קיומנו, בַּ''יום שאחרֵי'' אנו מאַבּדים נקודות בדעת הקהל, וגל של לוחמה פסיכולוגית שוטף את העולם כנחשול צונאמי, שכל כוונתו להותיר אותנו מוכתמים בעיני כל העולם ואחיותיו.
בשנים האחרונות האיחוד האירופי קם כמִתרס עוין לנו: יש תחושה שנעשָׂה מסע מתמשך של דה-לגיטימציה למדינת ישׂראל בפרט ולציונות כתנועה לאומית בכלל. מסע ההכפשה הזה מתוכנן בהדרגה ובאופן שיטתי, כדי להתיר את דמנו ולהפוך את ישׂראל למדינה מצורעת בקהל המדינות בעולם.

העם הערבי על מדינותיו ושלוחותיו בכל מקום בעולם מנהל מסע תקשורתי מתוחכם וממוקד, שכל תכליתו לשלול מאיתנו את זכותנו להגנה עצמית ואת מקומנו הלגיטימי במשפחת העמים. ככל שהכישלון ההסברתי שלנו הולך ומתעצם, יש חשש שהוא מסַכּן את קיומנו. אכן, בן גוריון אמר את המונח ''או''ם שמו''ם'' (הוא טבע את המונח בנאומו בכנסת ב-‏29 במרס 1955), אך ברור לנו שאיננו רוצים לאבד את ההכרה בזהותנו כעם ובזכותנו להגדרה עצמית ולקיום במדינה ריבונית משלנו. יותר ויותר מתעצמת השׂנאה לעם היהודי ולמדינתו האחת, והציונות מוצגת כתנועה קולוניאלית שיסודה בחטא וסופה כיליון. כואב ומתסכל במיוחד, שבין הקמים עלינו נמצאים גם אנשי אקדמיה שהם יהודים ישראלים וארגונים ישראלים בפאתי השׂמאל הלא ציוני. לא פעם אנו מגלים שגם התקשורת הישׂראלית לא פעם אינה מרגישה מחויבת לישׂראל ולצדקתה. בתקופה שאנו כל כך זקוקים לסניגורים ולא לקטיגורים, אנו מגלים שאנשי תקשורת נוטים לא אחת להיות כביכול אובייקטיביים, ולתת ביטוי בולט לנאראטיב של האויב. מובן שזה נעשה מתוך מצג של יחס הומני לאחר, גם אם האחר קודח ביסודות הבית הלאומי שלנו ומאיים להחריבו.


צו השעה: לדבר ציונות

המאבק על זכותנו למדינת לאוֹם משֶלנו הוא הקו שכולנו צריכים לעמוד מאחוריו, ימין ושׂמאל כאחד. עלינו להיחלץ כולנו כדי להגן על הבית שלנו. פעמַיים בהיסטוריה שלנו איבדנו את הבית שלנו ופעמיים קיימנו את שיבת ציון. אם חס וחלילה נאבד את הבית האחרון, לא יהיה לנו סיכוי שלישי. בעולם כה ממוקד וכה טריטוריאלי האובדן יהיה בלתי הפיך. אין זו בושה לומר זאת: עלינו לקום ולדבר הסברה, לקום ולדבר ציונות.

עלינו לחזור שוב ושוב על המשפט מתוך הצהרת בלפורבית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. זו המשׂימה של כולנו.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  אירופה עדיין קולוניאלית ברובה  (בצלאל פאר) (4 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי