|
| אלכסנדר מאן (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 2:15) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
אנשים מרוויחים הרבה כסף מפעילותם של האחרים. מה רע במצעד פורים של פעם כשהיינו קטנים? שמצעד פורים הוא ''לוקלי'' ולא אוניברסלי שלא מדבר היום לפתיחות העולמית. וככה מעדיפים הצעירים, בני העשרה ובני העשרים, שבכל מקרה העדלאידע חמקה מהם, את המסר החדש, האוניברסלי, של ''מצעד האהבה''. ---------------------------- ההתנגדות האירופאית לתקיפת עיראק מצביעה על נסיונה של אירופה המאוחדת לחמוק מחיבוקה של ארה''ב ולהיות ישות מדינית שוות ערך מול ארה''ב, בפוליטיקה הבינ''ל. התהליך הזה קורם עור וגידים מזמ מספר שנים, בעיקר לאחר קריסתה של של בריה''מ, ואנחנו רואים את ביטוי, מלבד בפוליטיקה הגלובלית, גם בנושאי מסחר, כלכלה וגלובליזציה בכלל. לצד המאבק על ההגמוניה, אנחנו מבחינים שלאירופאים ישנם אינטרסים כלכליים במזה''ת המשפיעים על השיקולים הפוליטיים שלהם באזור. מגמה זו מחלחלת במהירות גם לצמרת ההנהגה הגרמנית. ד''א, הדבר מצביע גם על תחילת פרימתה של ה'מחוייבות הגרמנית' לקשרים מיוחדים עם ישראל. אני מעריך, שתוך זמן קצר, עם העלמות המנהיגים הזקנים הזוכרים ממקור ראשון את אשר קרה בשנות הארבעים, לא תהיה תחושה כללית בגרמניה של מחוייבות מיוחדת כלפי היהודים וישראל. בכל מקרה, גרמניה ואירופה החדשה לא תיתן כל כך מהר לארה''ב לשבור את האיזון ביחסי הכלכלה בין המזה''ת לבינן. מעבר לזה שמדובר באובדן גדול של מזומנים והון, מדובר כאן על מאבק בין מעצמה ותיקה למעצמה צעירה, המנסה לעשות שרירים ולומר לכולם: ''חכו רגע, אל תרוצו, גם לנו יש משהו לומר בעניין''. | |||
|
|||
אלכס שלום אם ניקח את הדוגמא הראשונה שהבאת, הרי אנו רואים שאפילו השמרנים בגרמניה, מוכנים לאמץ את מצעד הגוואה בגלל צלצול הקופה. אירופה מתנגדת לבוש בעיקר בגלל האינטרסים הכלכליים שלה, והפווטנציאל לאינטרסים הכלכליים שלה בעולם הערבי בכלל , ובעיראק בפרט. החשש של אירופה שמתקפה תטרוף את הקלפים ותסדר את הקוביות במבנה שונה, שמטבע הדברים יקטין את חלקה כתוצאה מהגדלת ההשפעה של ארה''ב. שוב הכלכלה. לכן נראה לי שקצת מוקדם לברך על הגישה הגרמנית כנובעת מהבנה כי סכסוכים לא צריכים להפתר בכח. אם רוצים להבין את סיבות ההתנגדוות הגרמנית, יש לחפש את האינטרסים הכלכליים הקיימים, ואלה הפוטנציאלים לעתיד, שייפגעו כתוצאה מהרחבת ההגמוניה של ארה''ב. בברכה רפי | |||
|
|||
נראה לי כי ההתעסקות המוגזמת בשאלה מה תגיד צרפת ומה דעתה של גרמניה בעניין תקיפת עיראק, לא תורמת להבנת מצבנו בעולם. זאת משתי סיבות: ראשית, כלל לא בטוח שארצות-הברית מחשיבה יתר על המידה את הגחמות האירופיות, שמסורת ההתרפסות בפני רודנים לא חלפה בה עדיין מן העולם, ושנית, נראה לי שבסופו של דבר תתיישרנה המדינות הללו עם הקו האמריקני, בליווי טרוניות ואנחות חסרות-חשיבות. יש להדגיש בהקשר זה, את תמיכתה המוחלטת והנחרצת של בריטניה, עד כדי נכונות ''לשלם בדם, ולא רק במס-שפתיים'', כדברי בלייר. די בכך על-מנת לזרות לכל רוח את אגדת ה''התנגדות האירופית''. צבועי כל העולם, אשר אינם זקוקים לסיסמא ''התאחדו'' - שבים ותוקפים את ישראל ללא הרף וללא מעצורים. האוטו-אנטישמי התורן, הלא הוא אחינו מר בלום, מגלגל עיניו השמיימה ושואל: ''האם אי אפשר לבקר את ישראל מבלי להיחשב אנטישמי''? כמה תמים האיש, כמה טהור, זרם כוונותיו הטובות, אילו היה משתפך על דרזדן - ודאי היה משמיד שם מיליונים... ובכן, התשובה העקרונית לשאלתו של בלום היא פשוטה מאוד: כן, אפשר לבקר את ישראל מבלי להיחשב לאנטישמי, אלא שהצרה היא שרוב-רובם של מבקרי ישראל, הם-עצמם לא מסוגלים להתאפק מלהטיח האשמות מפלצתיות ועלילות-דם. האם ניתן להתייחס אל אמירתו של בלום, לפיה ישראל מנהלת ''מלחמת השמדה חסרת-מעצורים'' כאל ''ביקורת'', וכאל ''לא-אנטישמיות''? אינני מתקומם נגד בלום, אך תמה אנוכי על עמיתי ומכובדי אלכסנדר מאן, המוציא את בלום 'זכאי מחמת הספק', בטיפולו העדין בו. מה פירוש ''השמדה חסרת מעצורים''?! אין בג''ץ, הדן בהריסת בתים ובגירוש ובשאלה האם להתיר או לא להתיר לכוחות הצלה להיכנס לג'נין? אין את ח''כ זהבה גלאון ואת ב. מיכאל, נחום ברנע, שלום ירושלמי וגדעון לוי? אין מעצורים? כמה ערבים נהרגו במלחמה זו, וכמה מהם בלתי-לוחמים? כמה אנשים נהרגו במהלכן של מלחמות הדדיות בתולדות המאה ה- 20, אשר מוסכם על כולם כי לא היו ''מלחמות השמדה חסרות-מעצורים'' מטעם אף אחד מהצדדים? בלום איננו מבקר את שיטת החיסול הממוקד, איננו תובע מישראל להקפיד יותר על-מנת שלא ייהרגו אזרחים, איננו מביע התנגדות עניינית או משפטית להתנחלות ביש''ע או לנוכחות צה''ל שם, הוא איננו טוען שישראל מתרשלת בנסיונותיה להגיע לשיחות ולהסכם. אין הוא מביע ביקורת, מטופשת או בלתי-הוגנת ככל שתהיה, אלא הוא פשוט מעליל על ישראל עלילת-דם נוראה בדבר ''השמדה חסרת-מעצורים''. זו איננה ביקורת, ואין שום קשר בינה לבין אשמתם של הגרמנים בשואת יהודי אירופה. זו איננה ביקורת, אפילו תהא משולחת רסן ומרושעת, זו עלילת-דם. צדק בהחלט אפרים קישון, איש רוח יהודי וישראלי, אחד מהאחרונים שעוד שומרים אצלנו על צלם אנוש ועל צלם לאום, ולא שכחו כבוד יהודי מהו. אכן, צעד רציני מאוד הוא הצעד שנקט בו - אך גם לו הרי מותר מפעם לפעם למחוק את החיוך. כמה מנוגדת ההשתלחות של בלום, להיסטריה הרגשנית של אימהות גרמניה, המדקדקות בפרטי-פרטים ובגווני-גוונים בדבר ההתייחסות לסינים. עם כל הכבוד, ממתי זכאים הסינים להתייחסות כה מעודנת? שמא קרבנות המה? ואם היו קרבנות, והרי גם היהודים היו קרבנות - האם מקנה להם הדבר כרטיס-חסינות-לכל-החיים? מדוע זכאים הסינים לרחמנות בתר-קולוניאלית, אם הם כובשים ומדכאים את טיבט ורודפים את הנזירים הפאציפיסטים, או רומסים חיים סטודנטים בלתי-חמושים בכיכר טיאנאנמן (''כיכר השלום השמיימי''... איפה אתה, קישון?), או מוציאים להורג בסיטונאות מיני מתנגדי ו''מתנגדי'' משטר? ומדוע, מתוך עשרה קבין של מידת הרחמים וההבנה אשר ירדו על העולם הבתר-קולוניאלי, לא נקבל אנו קב אחד? מדוע כאשר משמידים באפריקה מיליון איש, מצקצקים המערביים בלשונם, ומכנים את הטבח האכזרי ''לא בסדר'', ואילו כאשר אצלנו קורים דברים שהם ''לא בסדר'', כגון, נניח, ביזה פה ושם, מתגוללים עלינו בזעקות ''השמדה'' כאילו טבחנו מיליון איש? למנכ''ל-כל-המנכ''לים פתרונים. אבחנה יפה פרש בפנינו אלכסנדר מאן, ביחס לפחדים העמוקים הקיימים בלב הגרמנים, בכל הנוגע לימניות-יתר חלילה. זוהי אכן ראיה ליעילותה של ''חוויית החורבן'', אותה חוו הגרמנים במהלך מלחמת העולם השניה ובעיקר בסופה, והיא אשר הטביעה בלבבם הקיבוצי את אהבת השלום... עלינו ללמוד לקח זה היטב, וליישם אותו על אוייבינו, ככל שרק נוכל. בהצלחה לאלכסנדר מאן עם פרישתו הזמנית(?) מביטולה הזמני של פרישתו הקבועה, ותודה על סיועו ועבודתו הטובים והנאמנים. שנה טובה אלכסנדר ולכל עם ישראל. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |