פרופ' ישראל אומן

שתי פרשיות אקטואליות הולידו טור זה – ראשונה, פרסום החלטת אוניברסיטת חיפה שלא להעניק תואר כבוד לפרופ' אומן בשל עמדותיו הפוליטיות, ושנייה – ה''משחק'' שהציע לראש הממשלה, להציגו לנשיא ארה''ב.

1. דוקטור לשם כבוד

אוניברסיטאות נוהגות להעניק מדי פעם תוארי ''דוקטור לשם כבוד'', ובשני מקרים: במקרה הראשון, מבקשת האוניברסיטה להעניק את הכבוד לעצמה, על ידי האצלת משהו מיוקרתו וממעמדו האקדמי או הציבורי של בעל התואר, על עצמה. ואלו במקרה השני, נועד התואר להאציל יוקרה מן האוניברסיטה למוענק – לרוב, אישיות המקורבת לאוניברסיטה ולפעילותה הציבורית.

אמנם סנאט האוניברסיטה המחליט על הענקת התואר איננו נדרש לעשות כן בהצבעה של ''פה אחד'', אך אין זה ראוי ומקובל שהתואר יוענק על אף התנגדות נרחבת של חברי הסנאט. נשיא אוניברסיטה המבקש להעניק תואר לשם כבוד לאישיות שנויה במחלוקת, ייטיב לעשות אם יימנע מלהעלות את הצעתו.

בכל מקרה, אין זה ראוי כי סירוב סנאט האוניברסיטה להעניק תואר לשם כבוד יובא לידיעת הציבור הרחב.

אוניברסיטת חיפה אשר ביקשה להעניק תואר דוקטור לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן עשתה זאת, ללא ספק, לשם האמור במקרה הראשון. פרופ' אומן, חתן פרס נובל, היה מעניק כבוד לאוניברסיטת חיפה. סנאט האוניברסיטה אשר דחה את הבקשה העניק בכך תואר של קלון על האוניברסיטה.

---

2. משחק הסחטן

פרופ' אומן אוהב להשליך ממשחק ''הסחטן'' מסקנות ליישוב הסכסוך באזורנו: פלוני מציע ל'ראובן' ול'שמעון' 1,000 דולר בתנאי שיסכימו ביניהם על דרך חלוקת הכסף. בהיעדר הסכמה – לא יקבלו שניהם דבר. 'ראובן' מציע שיתחלקו חצי בחצי. 'שמעון' מבקש 900 דולר לעצמו, ואם לא כן – אין עסקה. 'ראובן', העומד בפני הבחירה הקשה בין מאה דולרים לאפס, נאלץ להיכנע ולהסתפק במאה דולרים.

טעותו של פרופ' אומן נובעת מכך שישראל במשחק זה ממלאת תפקיד כפול: היא גם אותו פלוני המציע את חלוקת הפרס וגם 'שמעון' הסחטן, האומר ל'ראובן' (הפלסטיני) take it or leave it. כאשר בא ג'ון קרי ומציע לשני הצדדים עסקה זו או אחרת, שלא כבמשחק 'הסחטן', שם סירובו של 'ראובן' הפלסטיני משאיר את שני השחקנים עם אפס דולרים בכיסם, ישראל ('שמעון'), ממשיכה להחזיק במאה האחוזים של השטח אותו כבשה ביוני 1967.

מנקודת הראות של פרופ' אומן צודקת ישראל ('שמעון') בעמדתה במשחק. הוא מודה שאולי עמדה זו איננה מוסרית, אך היא ללא ספק נכונה מנקודת הראות של האינטרס המדיני הישראלי.

אלא שכאן נקלע המשחק לטעותו השנייה של פרופ' ישראל אומן. במשחק סיכוייו של 'שמעון' הסחטן הישראלי לזכות ב-‏900 הדולר גבוהים, שהרי 'ראובן' נדרש לבחור בין 100 לאפס. במציאות האזורית שלנו, מאמין 'ראובן' הפלסטיני כי הזמן משחק לטובתו, ואם לא תמומש העסקה היום, יזכה הוא ('ראובן') מחר ב-‏900 הדולרים ואולי אף במלוא הסכום. כל עוד לא מומשה העסקה, פועל 'ראובן' הפלסטיני במישורים אחרים – בזירה המדינית ובמישור של הפעולות האלימות.

מימד הזמן איננו נמצא במשחק ה'סחטן' של פרופ' אומן. במציאות האזורית ממלא מימד זה תפקיד חשוב ואולי אף דומיננטי.

---