פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(האזינו ע''ד) העינים כביכול, של ה'
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 04/09/2013 שעה 7:00)


(האזינו ע''ד) העינים כביכול, של ה'

נסים ישעיהו



כאשר נודה לה' על הנפלאות שהוא עושה עמנו, גם כל העולם יבין שכל מה שקורה בארץ ישראל ובכלל הוא בהשגחה פרטית לטובת עם ישראל. הרי בלאו הכי, אם נרצה ואם נמאן, העובדה היא שאנחנו ממקדים אלינו את תשומת הלב של העולם כולו, ולפי דברינו עד כאן יוצא שהמציאות היא כזאת מכיוון שאנחנו במרכז תשומת הלב של הבורא יתברך, וזה משפיע על כל העולם.
בזמן האחרון, שוב ושוב ניסינו למקד את תשומת הלב להשגחה הפרטית הגלויה שאנחנו זוכים לה כאן בארץ הקודש, השגחה ש-בין היתר, מתבטאת בהצלה מופלאה של יהודים מניסיונות חוזרים ונשנים של אויבינו לפגוע בנו. אנחנו טוענים כי כל מי שרק טורח להתבונן במה שקורה מסביב ובמעגלים מתרחבים, יכול לזהות די בקלות את ההשגחה העליונה שמנתבת את המאורעות לטובת עם ישראל בכלל ובארץ ישראל בפרט. כמובן, הכי בולט זה ב''אירועים בטחוניים'' שאנחנו משופעים בהם; כבר התרגלנו לשמוע וכמעט הפסקנו להתרגש מתיאורים בסגנון של ''הטיל נפל דקה אחרי שיצאו וככה לא נפגע אף אחד''. והדברים נכונים גם במעגלים קרובים יותר, ועד למעגל הכי פנימי של כל אדם עם משפחתו ועם עצמו, וגם במעגלים רחוקים יותר, האירועים במדינות שכנות ואף מעבר לים. בכולם נראה ברור לגמרי שכל מה שקורה הוא לטובת עם ישראל.

השגחה פרטית הדוקה


מהאירועים האלה שחוזרים על עצמם שוב ושוב ואף מתגברים, מתבקש להסיק שהקב''ה משגיח על יהודים כמו אומנת נאמנה שמשגיחה על פעוט שהופקד בידיה. נכון שאת האומנת רואים בעינים ואת הקב''ה לא, אבל רואים את הפעולות שלו וזה אמור להספיק. כלומר, זה אמור להספיק כדי לחיות בביטחון גמור שיהיה לנו טוב ועוד יותר טוב, אבל צריכים גם להתבונן במקורות כדי למצוא את שורשי ההשגחה הזאת. אי אפשר להסתפק במה שרואים ולשמוח על שה' יתברך אתנו, צריכים גם לחפש ולמצוא מהי ההוראה הטמונה במה שראינו. שהרי, כידוע מהבעש''ט, כל דבר שיהודי רואה או שומע מהווה הוראה בעבודת ה'. והצעד הראשון הוא למצוא בתורה את ההבטחה על ההשגחה הזאת, כי אולי בהקשר שבו כתובה ההבטחה נוכל למצוא את ההוראה המבוקשת. כי בקיום ההוראה הנלמדת מן האירועים השונים נוכל לזכות לגילויים נעלים יותר ויותר.

התגברות ההשגחה


האמת היא שהודעה והבטחה בדבר השגחת ה' יתברך עלינו בפרט ועל כל העולם בכלל, יש במקומות רבים בתורה ויקצר המצע לסקור את כולם במסגרת זו. אבל כעת אנחנו בראש השנה שלמחרתו קוראים בשבת את פרשת האזינו, אז נתחיל בשני אלה; לגבי ראש השנה כתוב שבכל שנה מתחדשת ההארה שמאיר הקב''ה לעולמות באמצעות ארץ ישראל, שהיא (דברים י''א): יב אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. הבאנו בעבר את פירושו של בעל התניא, שכתוב ''מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'' אחרי שכתוב ''תָּמִיד'' כי בכל שנה הקב''ה מקרין לעולם אור (רוחני) חדש ומחודש, נעלה באין ערוך ביחס לאור של השנה שחלפה. אז אמנם ההארה קיימת ''תָּמִיד'' אבל איכותה ועוצמתה מתגברים משנה לשנה.

מרכזיות אישון העין


פרשת השבוע ''הַאֲזִינוּ'' שקוראים למחרת ראש השנה מכונה ''שירה'' והיא מצפינה בתוכה את כל התורה כולה וכמובן, גם את כל ההיסטוריה של עם ישראל. הנה רצף של פסוקים המדברים בהשגחה הפרטית בהקשר שאנחנו דנים בו היום, כלומר, כיצד עלינו להתייחס להשגחת ה' יתברך עלינו, מה הן ההוראות שיש לנו ללמוד מהשגחה זו (דברים ל''ב): ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ: יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ-- יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. שלוש המלים האחרונות אומרות בבירור השגחה פרטית כנ''ל אבל שתי המלים שלפניהן אומרות כיצד עלינו להתייחס להשגחה הזאת. רש''י מפרש: כאישון עינו - הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו. הפשט הוא שהקב''ה שומר עלינו כמו שאדם שומר על בבת עינו.

תפקידן של העינים


את זה אומר רש''י אחרי שמסביר את '''יִצְּרֶנְהוּ''' – מנחש, שרף ועקרב, ומן הגויים''. אבל רש''י אינו מסתפק בכך, הוא מביא פירוש נוסף: ואונקלוס תרגם יִמְצָאֵהוּ. יספיקהו (יספק לו) כל צרכו במדבר, כמו ''ומצא להם''. ''לא ימצא לנו ההר'': יסבבנהו - אשרינון סחור סחור לשכינתיה; (כלומר) אהל מועד באמצע וד' דגלים לד' רוחות: לפי הפירוש הזה, האישון שנמצא במרכז העין הוא משל למרכזיות של עם ישראל. מצד שני, מה שמאפיין את האישון זה ''שהמאור יוצא הימנו'' מה הקשר בין שני הפירושים? וגם, מה הקשר לפסוק שציטטנו לעיל מפרשת ''עֵקֶב'' בדבר ארץ ישראל ש-''תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה''? מהפסוק הזה יוצא ברור שמנקודת המבט של הבורא יתברך, ארץ ישראל היא מרכז העולם ועליה הוא משגיח באופן אישי כביכול. הארצות האחרות טפלות ותלויות בארץ ישראל.

מהמקיף אל הפנימי


ההוראה בעבודת ה' מזיהוי השגחת ה' עלינו, נלמדת מן המלים הכתובות לפני יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, ''יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ''; מה שאומרות המלים האלה הוא שההשגחה העליונה חופפת עלינו, סובבת ומקיפה אותנו באופן מלא; ''יְסֹבְבֶנְהוּ'' – מחוצה לנו כביכול, והתפקיד שלנו הוא להתבונן – ''יְבוֹנְנֵהוּ'' – כדי להפנים את העובדה הזאת. השמירה היא מבחוץ כביכול בעוד ההתבוננות היא פנימית; ההוראה מכך היא שאנחנו צריכים לפעול בעצמנו, שהאור האלקי המקיף אותנו ושומר עלינו תמיד, יחדור אלינו בפנימיות. ואת זה ניתן להשיג אך ורק על ידי התבוננות במציאות הזאת, על ידי התייחסות מודעת להשגחה הפרטית והודאה עליה; לא לקבל אותה כמשהו מובן מאליו ובטח לא להעניק ליד המקרה את הקרדיט על הנסים והנפלאות שהקב''ה עושה עמנו. וכמובן, תכלית הכל היא לקדש את שמו יתברך בעולם.

מרכז העולם


כי כאשר נודה לה' על הנפלאות שהוא עושה עמנו, גם כל העולם יבין שכל מה שקורה בארץ ישראל ובכלל הוא בהשגחה פרטית לטובת עם ישראל. הרי בלאו הכי, אם נרצה ואם נמאן, העובדה היא שאנחנו ממקדים אלינו את תשומת הלב של העולם כולו, ולפי דברינו עד כאן יוצא שהמציאות היא כזאת מכיוון שאנחנו במרכז תשומת הלב של הבורא יתברך, וזה משפיע על כל העולם. אבל כל עוד אנחנו שוכחים להודות לבורא יתברך על הנפלאות, כל עוד אנחנו מתייחסים אליהן כאל תופעות אקראיות, העולם אינו מזהה את הקשר שבין הקב''ה ובינינו, קשר שהוא יתברך טורח לחשוף שוב ושוב. והעולם אינו מזהה את הקשר הזה כי אנחנו לא טורחים מספיק להפגין אותו. מה שהעולם יודע זה שאנחנו, היהודים בארץ ישראל ובכלל, אנחנו תמיד במרכז. וכל עוד עובדה זו אינה מתקשרת אצלו לרצון העליון, לא בטוח שיוכל לאהוב מציאות זו.

מלכות ה' על כל העולם


ולכאורה, גם לנו אין כל כך סיבה לאהוב את המציאות הזאת, אבל לא נראה שיש לנו ברירה בעניין הזה, כי יש לנו תפקיד למלא ולא רק ביחס לעצמנו. התפקיד שלנו הוא להביא לתודעת העולם את העובדה ש''ה' אחד ושמו אחד'' ולהניע את כולם לקבל עליהם את מלכותו יתברך. זהו שמתפללים בראש השנה, אחרי שמקבלים עלינו את מלכותו יתברך ומכריזים על כך בתקיעת שופר, אנחנו מבקשים ממנו: ''מלוך על העולם כולו בכבודך''. אבל כאמור, זה רק אחרי שאנחנו מקבלים עלינו את מלכותו יתברך, כי לפני כן – אין שום סיכוי שנשכנע מישהו לקבל עליו את מלכותו. זהו הרעיון של דוגמא אישית, כידוע. וקבלת המלכות בראש השנה אמורה להקרין על השנה כולה, שביום זה אנחנו מחדשים את קבלת המלכות ומכאן ואילך נשאף לכך שכל צעד שלנו יהיה מכוון למילוי רצון המלך.

השגחה פרטית והשגחה כללית


לכאורה, ההשגחה אלקית אינה מוגבלת במקום או בזמן, הרי הוא משגיח על כל העולם, גם על ארצות אחרות, לא רק על ארץ ישראל; ויש על זה פסוקים מפורשים בתנ''ך (זכריה ד'): י כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ: ופסוק נוסף (דברי הימים ב', ט''ז): ט כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת: אלא ששם זה באמצעות מתווכים שהם המלאכים הממונים על אותן ארצות. שעל כן מדובר ב-שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה', כל עין מכסה עשרה שרים מבין שבעים השרים של שבעים אומות העולם. רק בארץ הקודש ההשגחה היא ישירה, של הבורא יתברך. ויותר מזה, כל השפע שיורד מלמעלה לכל הארצות הכל עובר דרך ארץ ישראל; שעל כן, כל דבר קטן שקורה כאן מעניין את כל העולם.

ראש השנה ופרשת האזינו


והכלי להשגחה הזאת, לניהול הפרטני הזה של העולם בכלל ושל ארץ ישראל בפרט, הוא ''עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ''. וביחס לעם ישראל, דוקא אישון העין, ''שהמאור יוצא הימנו'' כלשון רש''י. כי העין לא רק רואה את מה שיש לפניה אלא היא שולחת קרן אור אל העצם שבו היא מתמקדת. וקרן האור הזאת, מסתבר, גם אם היא יוצאת מעינו של אדם, עשויה לאצור בתוכה אנרגיות בעוצמה גבוהה ביותר. שעל כן יש מבטים שנעים לפגוש ויש להיפך. קל וחומר ''עֵינֵי ה''' שעוצמתן היא אינסופית וקרני האור היוצאות מהן כביכול, מְחַיּוֹת את כל העולמות. בראש השנה מעניקים לנו הזדמנות לספוג את מלוא עוצמת ההארה של''עֵינֵי ה''' וכך לזכות לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. ומה שלא הספקנו בראש השנה, אנחנו יכולים להשלים למחרתו בשבת ''שובה'' על ידי התבוננות בפרשת האזינו.

אפשר להאזין לשידור של תמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי