פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
הדילמה הסינית
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 22/08/2013 שעה 7:00)


הדילמה הסינית

ד''ר דוד סיון



מאז סוף שנות ה-‏70 של המאה הקודמת, מאז רפורמת הפתיחות, המשק הסיני צומח בשיעורים גבוהים מאד (התמ''ג צמח ריאלית בשיעור ממוצע של יותר מ-‏9.9% בשנה). שיעורי הצמיחה האלה היו גבוהים בהרבה משיעורי הצמיחה ברוב, אם לא בכל, המדינות בעולם. התוצאה הישירה של התהליך הזה היתה שהמשק הסיני שבתחילת הדרך דורג בין המשקים הקטנים, מדורג כיום כשלישי בגודלו (אחרי האיחוד האירופי וארה''ב).

בשנים האחרונות, מאז פרוץ ''המיתון הגדול'' (סוף 2007) התהפכה המגמה. על פי נתוני הבנק העולמי שיעור הצמיחה הריאלית (של התמ''ג) ב-‏2012 היה ''רק'' 7.8% בחישוב שנתי. שנת 2013 החלה עם צמיחה נמוכה יותר – בחצי הראשון של 2013 הגיע שיעור הצמיחה ''רק'' ל-‏7.6% (National Bureau of Statistics of China).

המודל הסיני שהציג תהליך הצמיחה המיוחד במינו שנמשך לאורך עשרות שנים נבלם – נתקל בקיר. זו לא בעיה קטנה או שולית בתהליך כמו אלה בהן התנסה המודל בעבר. זו בעיה מהותית (Hitting China’s Wall).



את שיעורי הצמיחה הריאלית הגבוהים, לאורך כ-‏35 שנים (עד 2007), הניע תהליך של פיתוח מואץ של המגזר התעשייתי בעיקר תעשיות 'עתירות עבודה' שהתמקדו ביצור ליצוא. התהליך הזה נתמך על ידי הגידול המתמשך בהשקעות והתנועה של עודפי כוח אדם (''surplus labor'') זול, מהאזורים החקלאיים (במערב המדינה) אל האזורים (במזרח המדינה) בהם הוקמו המפעלים החדשים.

מרכיבי תמג
מקור: הבנק העולמי
בדרך כלל כל משק מקצה חלק מהכנסתו לצריכה וחלק אחר להשקעות כדי להניע צמיחה שתאפשר הרחבת הצריכה בעתיד. במשקים שנמצאים בשלבי פיתוח מוקדמים יש מגזר מסורתי, חקלאי גדול ומגזר תעשייתי מודרני קטן, אם בכלל. במגזר המסורתי הזה יש הרבה אבטלה סמויה, אנשים שתורמים מעט, אם בכלל, לתוצר. אלה מרכיבים למעשה את עודפי כוח האדם שעומדים לרשות המשק. המצב הזה מאפשר לקיים במשק שני תהליכים. האחד, במשך זמן המשק יכול להשקיע הרבה ללא ירידה בתשואות משום שעומד לרשותו כוח האדם העודף מהמגזר המסורתי. השני, התחרות מכוח האדם העודף הזורם אל המפעלים החדשים, מונעת עליה בשכר גם כאשר המשק מתעשר. מאחר ורוב כוח האדם עובד בשכר נמוך הצריכה הפרטית נשארת נמוכה. גם העובדה שחלק ניכר מההשקעות נשאר בקופות המפעלים והעסקים מונעת התרחבות הצריכה הפרטית. את עודף התוצר שצומח והולך בתהליך כזה קולטים שווקי היצוא.

מי שעקב אחרי המציאות הכלכלית בארצות נוספות יודע שתהליכים כאלה אפיינו את השלבים הראשונים של הצמיחה המרשימה ביפן, דרום קוריאה, ישראל וארצות אחרות. אלה גם מאפייניו העיקריים של התהליך שהחל בסין בסביבות שנת 1978, עת החל המעבר ההדרגתי מתכנון מרכזי למשק המבוסס על עקרונות השוק ועד אמצע של העשור הקודם. במקרה הסיני, כפי שרואים מהגרף, חלקה של ההשקעה בתוצר הלך ועלה על חשבון הצריכה הפרטית המקומית.

אבל התנאים שאיפשרו את הצמיחה הגבוהה במשך עשרות שנים לא קיימים יותר כי:
א. בעשור האחרון עלה שכר העבודה באופן משמעותי וכתוצאה כושר התחרות של המשק נחלש והולך. תעשיות עתירות עבודה כבר נודדות לארצות כמו וייטנאם, אינדונזיה ותאילנד בהן עלות העבודה נמוכה יותר.

ב. מאז אמצע העשור הקודם, מתחילת ''המיתון הגדול'' בסוף 2007, יש בארצות המפותחות ירידה משמעותית בביקושים בכלל ולמוצרי יבוא בפרט. זה כמובן כולל גם היחלשות היצוא הסיני.
עודף כוח האדם הולך ונעלם ולכן גם הרווחיות של זרם ההשקעות נמצאת במגמת ירידה, וזה נאמר בלשון המעטה. כתוצאה זרם ההשקעות הולך ונחלש. מצד שני שכר מקומי נמוך יחסית ועלויות דיור גבוהות מונעות את האפשרות שהצריכה הפרטית תמלא את מקומם של הביקושים מחו''ל ואת חלקן היורד של ההשקעות בהנעת הצמיחה. לכן בשנתיים האחרונות הצמיחה הולכת ונחלשת (China's economic crisis, explained).

זה לא קרה קודם משום שממשלת סין הפעילה מדיניות מרחיבה (הצפה באשראי זול) ועידוד היצוא באמצעות שמירה על שער חליפין נמוך מידי. כעת מגיע רגע האמת המדיניות הזאת כבר לא עובדת - מודל הצמיחה המונעת על ידי השקעות ויצור ליצוא איננו בר-קיימא. למשק הסיני נדרש שינוי שיאפשר לו לצמוח מחדש. השינוי הנדרש במודל הצמיחה הוא כזה שיאפשר גידול משמעותי בחלקה (בתמ''ג) של הצריכה המקומית (בעיקר הפרטית) כדי למלא את חלקו (בתמ''ג) של זרם ההשקעות שממילא יקטן במקביל לירידה ברווחיותן (Hitting China’s Wall).

תהליך שינוי כזה לא צפוי להיות מהיר, לפחות בתחילתו. זאת משום שהוא תלוי בתהליכי שינוי במשתנים שהעיקריים שבהם הם שיעורי החסכון הפרטי הגבוהים וההכנסות הפנויות הנמוכות של הצרכנים. כדי להגדיל את הצריכה שיעורי החסכון יצטרכו לרדת וזה תלוי בהעדפות משקי הבית ובמדיניות הקשורה בתנאים הסוציאליים כולל פנסיה ושרותי הבריאות. ההכנסה הפנויה של משקי הבית יכולה לגדול אם ההכנסה ברוטו של משקי הבית תעלה, או אם באמצעות מדיניות שתשפיע על ההכנסה הפנויה. במילים אחרות, דרושים תהליכים שיגדילו את רמת החיים של האזרחים שכיום הכנסתם הפנויה נמצאת מתחת להכנסה החציונית (How should China transition to a Consumption driven economy?).

אבל לקראת סופו של תהליך השינוי, כאשר סין תצטרף לשורת המדינות המפותחות, יגיע שיעור הצריכה לכדי 70 או 80 אחוזים מהתמ''ג. למשל, בישראל של 2012 הוקצו 79.3% מהתמ''ג לצריכה ו-‏20.7% להשקעות (לוח 1.1).



על פי מומחים שיעורי הצמיחה הממוצעים לטווח הארוך ידרדרו לרמות של 3 – 4 אחוזים לשנה. אבל יתכן מאד שבשנים הקרובות שיעורי הצמיחה יהיו אפילו נמוכים יותר. מדוע?

ההערכות הן שהמשק הסיני עמוס בעודף כושר ייצור (מפעלים, מבני מסחר), עודף תשתיות (כבישים, גשרים, תחנות רכבת ושדות תעופה...) וגם ערים שלמות לא מאוכלסות. פרוש הדבר שמדובר שבשנים האחרונות בוצעו לא מעט השקעות מיותרות (overinvestment) ולכן המשק עמוס בחובות רעים או אבודים (China's economic crisis, explained). עובדות אלה יכבידו על הצמיחה בשנים הקרובות.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי